בין הרים וקניונים טסה הרכבת

אחרי שארזנו לתוך הלילה, מכינים תיק אחד כדי שנוכל להתנייע בקלות לרכבת, טענו את כל מה שנשאר ב El Fuerte למפלץ שאף הוא נשאר ב El Fuerte חונה במלון (אנשים נחמדים במלון La Choza) היה זה רק טבעי שנקום מוקדם לגלות שאנחנו לא יודעים איפה המבזק שלי והמשקפת ואז נפרק הכל לגלות שהם בתיק. כך הלכה לנו ארוחת הבוקר… זו היתה אחלה התחלה ליום ארוך. כל הנסיון להערך מראש ולקום ולאכול כמו בני אדם נמוג בהיסטריה של פירוק וחיפוש.

הרכבת שנקראת El Chepe  היא קו רכבת שמחבר את העיר צ'יוואווה (כמו הכלב) אל העיר לוס מוצ'יס – מלב הרי הסיירה מאדיירה אל החוף, מהלך 655 ק"מ ועליה רצינית בגובה. בדרך, הרכבת נוסעת (הטסה בכותרת הוא קצת מוגזם, יותר נכון נוסעת לאיטה) דרך אוסף של קניונים הנקראים בפי התיירים קניון הנחושת למרות שזו סדרה של 15 קניונים המכסים שטח בגודל של מדינה קטנה. לקח יותר מ100 שנה להקים את המסילה שעוברת בנופים מרשימים, דרך 87 מנהרות ולא יודע כמה גשרים מעל נהרות ותהומות, דרך שדות פרחים וערים קטנות שזה להן עורק החיים. לחלק גדול מהמסלול אין כל צורה אחרת להגיע. המסילה היא הישג הנדסי מדהים עם כמה מקומות בהן הרכבת עושה לולאה כי רק כך היא יכולה לטפס אל הגבהים שהיא צריכה להגיע.

ראשית, קנינו כרטיסים ועשו עבורנו reservation דרך המלון היוקרתי Hotel Pasado del Hidalgo (למרות שלא היינו אורחיו). יצאנו היום בבוקר, במונית אל תחנת הרכבת, אני העפתי מבט אחרון על המפלץ מקווה לראותו שוב בעוד כמה ימים. ישנן שתי רכבות כל יום Primera Express  ו  Clase Economica, מחלקה ראשונה ומחלקה שניה ההבדל היחידי כמעט בינהן הוא שהשניה, האקונומיקה, יוצאת שעה אחרי, ועוצרת בכל תחנה ולכן היא איטית יותר אבל עולה חצי. הקרונות של האקונומיקה היו אלו של המחלקה הראשונה עד שלפני כמה שנים חברה פרטית לקחה את הקו ושידרגה את הקרונות (אבל עדיין המחלקה הראשונה לא ממש מפוארת). בראשונה יש גם קרון של מסעדה וקרון של בר ואילו בשניה יש מוכרי אוכל. את כל זה למדנו כשהיינו כבר ברכבת אבל עדיין לא היינו חוסכים מפאת הזמן והילדים. המטרה שלנו היא להגיע מאל פוארטה לעיר קטנה שנקראת Creel ושם לטייל בהרים ליום, יומיים (שוב, יש המון מסלולים עוצרי נשימה אבל רובם מסלולי הליכה שמתחילים ב 7-8 שעות ועד לשבוע ימים – אנחנו לא ערוכים והילדים לא יכולים ללכת כאלה מרחקים בהרים). לידיעת המטיילים, הנסיעה מאל פוארטה לקריל במחלקה הראשונה לוקחת כ 7 שעות ו60 דולר אמריקאי לכל מושב).

הרכבת אמורה להגיע לאל פוארטה ב 8:30 (השניה ב 9:30) אז הקדמנו כי רצינו לתפוס מקום בצד ימין של הרכבת. ברכבות הנוסעות מזרחה צד ימין יותר יפה וכמובן, בדרך חזרה מערבה, שמאל הוא היפה. אבל הרכבות פועלות לפי שעון מקסיקו ופשוט ישבנו וחיכינו בתחנה הקטנה, מבנה אבן על מסילה וכלום מסביב.

The train depot at El Fuerte stands on the rails in the middle of nothing where we just sit and wait for the train to take us up, into the copper canyon of the Sierra Madre mountains

הנה הכרטיס שלנו

That's our ticket

הראשונה יקרה מדי למקומיים (האמת שמאז שזו חברה פרטית, גם השניה יקרה מדי למקומיים והבעיה היא שיש כמה מקומות ישוב שם למעלה שהרכבת היא הדרך היחידה החוצה) ולכן התחנה מלאה תיירים שסוחבים איתם כל מיני דברים כגון Power Ranger בגודל טבעי (דיברנו עם החבר'ה האלה, שנוסעים ליומולדת באחד הכפרים בהרים ופשוט הביאו איתם פִּינְיַטָה)

The first class train is mainly nowdays for tourists which bring along the strangest things like this life size power ranger Piniata

גם חרגול ענק מצאנו (ואח"כ החרגול הזה כמעט ומנע מאוהד לעלות לרכבת כיון שהוא סירב לעשות צעד מעליו ונאלצתי להרים שני תיקים כבדים ואוהד)

While waiting, we were searching stuff and found this giant grasshopper

וגם בדקנו את המסלול של הרכבת (שעושה שני לופים על מנת לטפס בשיפועים הקשים שעליה לעבור – שימו לב ל El Lazo)

And we also checked the train route as the train did not show up on time

ואז נראים אורות באופק ואל צ'פה מגיעה

El Chepe, the train, is pulling into the El Fuerte depot

אנו עולים לגלות שמקומות נשמרו עבורנו, שניים בצד השמאלי (נוף כמכוער) ושניים מימין (נוף מקסים). כיון שיש לנו שמונה שעות ברכבת, הבאנו אמצעי בידור רבים וחטיפים (אסור לאכול ברכבת, בקרונות הישיבה אבל אנחנו הח
רשנו את העוגיות). תוך דקות מהיציאה נורית ונדב היו עמוק בלימודי התנ"ך וסיפור המרגלים (לא זכרתי שגם בספר במדבר שולחים מרגלים, לכן השארתי לנורית את העבודה לספר על רחב ומה היא מוכרת ) ופירושי רש"י בעוד שאני ואוהד עסקנו בלימודי מספרים וספירה.

אבל זה נסתיים והילדים עברו לעיסוק לא פחות חשוב: נינטנדו!

A favorite pasttime for the long train ride – Nintendo

והתעלמו חלוטין מהגשר הכי ארוך במסלול

As the kids play, we passed the longest bridge on the route

דקות לפני כל אטרקציה, עוברים הדיילים ומכריזים בספרדית מה עומד לבוא. רובם יודע משפטים מוכנים באנגלית לדקלם לגרינגו בקרון, משפטים עמוקים כמו "is long bridge". כולם (כולל אני) רצים לחלק הפתוח המחבר בין הקרונות שם אפשר לעמוד, לנשום אויר הרים צח מעורבב עם עשן דיזל מהקטר והכי חשוב, לצלם. נאלצתי לפלס דרכי כל פעם לחלון הפתוח, משליך נוסעים החוצה אל המים רק כדי לצלם. מה, הם לא מבינים שאני רציני עם מצלמה איכותית בעוד הם מצלמים נוף עצום במצלמות טלפון פשוטות??!

וכך, חצי תלוי מחוץ לקרון אני מביא לכם כמה מהנופים. אין באמת כל דרך להראות את הנופים הנשגבים שמופיעים בצד ימין של הרכבת (שמאל – בד"כ יש קיר)

מפל קטן לצד הפסים

A small waterfall by the tracks

ופתאום יוצאים לאגם מוקף הרים

A lake, surronded by green mountains

צוקי ענק, מיתמרים מעל הדרך

Huge cliffs towering over the railway

ולעיתים הרכבת נדבקת לצד ההר מעל נקיק בו זורם הנהר

Sometime the train just hangs to a cliff above a river gorge

שתיים מ87 המנהרות

Two of the 87 tunnels that the train goes through on its way to Chihuahua

נדב הצטרף אלי מדי פעם, שואג אל תוך הרוח וצורח צרחות קרב כשאנו נכנסים לתוך מנהרה

Nadav joined me, once in a while in the vestibule between  the cars, roaring into the winds

מדי פעם, לעיתים רחוקות רואים חווה ולא מבינים מה עושים שם האנשים כשאין כל דרך פרט לחמור לצאת ולהכנס שם.

Sometimes you see a secluded farm, with nothing as a road leading into them

והרכבת עולה על גשרים

And the train goes on bridges

ודרך מנהרות (בתמונה רואים שבאמת יש אור בקצה המנהרה)

And through tunnels (and you can see the light at the end of the tunnel

מעל גשרים בגובה מסחרר

Over very high bridges

והנה שלט הקדשה (מי שרוצה לתרגם – בבקשה – על הרכבת וההקדשה לזכר השגי המהפכה)

לעיתים מפלי ענק הנופלים מבעד לצוקים, נפילות של עשרות מטרים (ואולי אף יותר)

Sometimes you see high waterfalls, splashing down

ועוד ועוד צוקים והרים (יש לי כ 160 תמונות מהרכבת)

הרכבת לעיתים עוצרת לדקות ספורות, להעלות נוסעים ולהוריד אחרים. ברגע שאנו מספיק גבוה בהרים, אינדיאנים משבטי ה Tarahumara ניגשים למכור חפצים מעבודת יד (כמו הסל הקטן שקנינו, גם כי הוא יפה, גם כי הוא עשוי בקליעה יפיפיה וגם כדי להשאיר שם כסף ולא סתם לתת למקבצי נדבות)

Once the train is high enough in the mountains, in the short stops Tarahumara Indians come to sell their hand woven goods

בנקודה זו כבר היינו רעבים ולמרות שידענו שיש עצירה ארוכה יותר שיהיה שם אפשרות לאוכל ניחשנו (וניחשנו נכון) שיותר פשוט יהיה להאכיל את הנוער בקרון המסעדה (היקר להחריד). גם כאן הוגש חזה עוף וצ'יפס…

Hungry, we stopped at the expensive restaurant car

לאחר שעה קלה האיטה הרכבת לעצירה המשמעותית שלה – Divisadero שהוא אפילו לא ישוב אלא מקום שיש בו תצפיות אל הקניונים וכיון שהרכבות עוצרות שם, התפתח שם שוק אוכל ועבודות יד שממוקד במכירות מהירות – הרכבות עוצרות ל 15 דקות בלבד:

נורית יורדת מהרכבת

Nurith getting off the train in Divisadero, a 15 minute stop to see the canyon and buy food and artisan work

ואז ראינו לראשונה את קניון הנחושת עצמו. שוב, התמונה לא יכולה להעביר את תחושת העומק והגובה של הקניונים האלו, העמוקים יותר, פי 3 ו4 מהגראנד קניון של אריזונה.

And then we got our first glimpse of the Copper Canyon itself, which is 3,4 times deeper than grand canyon and much bigger

השוק והתצפית ב Divisadero

The divisadero market and overlook

וכמובן יש שם דוכני אוכל. אני לא עמדתי בפיתוי ועכשיו, 10 שעות אח"כ אני מרגיש מצוין (מי שקורא עכשיו, נא להקיש בעץ הסמוך). אכלתי משהו כתום בתוך משהו כחול. כנראה תפוחי אדמה מבושלים עם בטטות בתוך כיס בצק העשוי מתירס כחול.

I couldn't resist and I had to eat something orange in a blue thing and I feel fine, 10 hours later

ועכשיו שיעור קטן בשיווק. יש שם הרבה דוכנים שמוכרים את אותו הדבר. דוכן אחד מלא והשאר ממש פחות. נחשו איך הצעירה הזו יודעת למשוך קהל לקוחות?

A succesful young business woman who found a way to diffrentiate her food stall

הגענו לקריל Creel בסביבות 4 אחה"צ עם ידידינו החדשים פול ומליסה מקולורדו שעלו בדרך על הרכבת. הם קיבלו המלצה על מלון ולכן תפסנו ילד (או יותר נכון הוא תפס אותנו) שלקח אותנו אל מלון Hotel Del Centro שלא נמצא במרכז אבל זה ישוב קטן, אז למי אכפת. למטיילים שקוראים, המלון נקי, פשוט עם שירותים מקלחת וחימום ללילות הקרים יותר ב 400 פסו ללילה (בערך 40 דולר אמריקאי)

כמובן שגם בעיירת חוטבי עצים מאובקת שלאט הופכת לעיר תיירים סטייל קוסקו, פרו חייב להיות מוזיאון דינוזאורים. הרי אוהד מגיע!

חידה: אוהד רואה שלט של מוזיאון דינוזאורים. האם אנחנו נצליח להמלט מחובתינו?

תשובה: אין שום סיכוי, למרות שאנו יודעים שבמקרה הטוב זה יהיה מגוחך. אבל להשקיע 30 פסו (3 דולר בערך) אנחנו מוכנים ונכנסנו פנימה. אז זהו חדר חשוך המואר ע"י מנורה שרוב הקוראות לא היו מוכנות לקרוא ספר לאורה. יש שם כמה אבנים יפות וכמה עצמות של דינוזאורים. יש שם אמוניטים מאובנים (שבלולים ימיים קדומים)

Ohad found a dinosaur museum in the dusty little town of Creel, in the middle of nowhere, so we had to take a look. Here are some fossilized ammonites

וגם ביצת דינוזאור מאובנת

And a fossilized dinosaur egg

אחרי כל הדינוזאורים התפננו לארגן לנו טיול למחר בסוכנות שנקראת The 3 Amigos שגם היא הומלצה ע"י מליסה ופול ואכן עושים רושם הכי מקצועי (עם מדריכים שדוברים אנגלית אמריקאית נקיה וטיולים תפורים ללקוח ומחיר גבוה יותר מהגסט האוסים באזור). המשכנו עם ידידינו החדשים לארוחת ערב שהיתה רועשת במיוחד כי החבר'ה האלה, התזמורת, התעקשו לשיר לנו בקולי קולות (עד ששילמנו להם)

This guys sang through our dinner making conversation almost impossible

וטיפסנו על הגבעה המשקיפה על קריל ומעוטרת בפסל ישו מגבס גדול (הם אולי קינאו בריו דה ז'נירו) שם צילמנו את העיר והצטלמנו עם פול ומליסה

After dinner we climbed with our new friends Melisa and Paul (from Durango, Colorado)  on the hill with the white cast Jesus overlooking Creel

מחר, אנו יוצאים למסלול שאמור לקחת אותנו דרך רוב נקודות העניין של תחתית הקניון. יש לנו גם הליכה קלה של 3 קילומטר למפל, אני יודע שנדב יעשה את זה בלי שום בעיה אבל נראה איך הצעיר שבחבורה יעמוד בנסיון