ראשי ענק בג’ונגל ומה עושה אוהד עצבני

כפי שודאי קראתם בפוסט הקודם, הגענו לוִילָהֶרְמוֹסָה אשר במדינת טבסקו.

ולמה תשאלו?

שתי סיבות:

1. חייבים לעצור במקום כלשהו בדרך…
2. יש בוִילָהֶרְמוֹסָה פארק שהוא נשמע על הנייר שילוב מנצח – פארק ארכיאולוגי וגן חיות! רק המקסיקאים יכולים לחשוב על זה – גם משהו לנו וגם משהו לילדים.

The last post ended with us entering Villahermosa. Why did we stop in this big and industrial city? for two reasons

We have to stop somewhere for a rest -

Villahermosa hosts an amazing park – It is part zoo part archeological site – something for the kids and something for us

על הבוקר יצאנו לפארק לָה וֵנְטָה (La Venta, כמו זו שמותקנת לכם באמבטיה). הפארק נמצא באמצע העיר וכמו גן החיות של טוקשלה, שהיינו בו כבר, הוא מצוי בתוך יער גשם טרופי (כל מדינת טבסקו מכוסה יערות גשם טרופים). הפארק מחולק בצורה גסה לשני אזורים: אזור של חיות ואזור של עתיקות, שרידי התרבות האולמקית. רוב רובם של העתיקות הגיעו ממקום שנקרא לָה וֵנְטָה שלצערנו גילו שם נפט והקימו שם מפעלים וקידוחים. לפני שחירבו את האתר החשוב שהיה שם לגמרי, פינו את רוב העצמים היחודיים והחשובים שהיו שם.

אדלג על הכלובים הראשונים שראינו (האמת, מתוך היכרות עם החומר האנושי הצעיר שלנו – דחינו את החיות לסוף כדי לתת לחבר'ה משהו לצפות לו) ואגיע ישר אל הכניסה לאזור הארכיאולוגי, אליו נדב ממהר ולימינו ראשו של מקים הפארק, המשורר קרלוס פֵּלִיסֶר שבין 1957 ל 58 עסק בהצלת העתיקות והצבתן בפארק, בסביבה שהכי מזכירה את המקום בו הן נמצאו.

I'll skip the first animal cages and get directly to the Archeological zone of the park, where Nadav is hurrying into , passing the bust Carlos Pellicer, the poet who saved the Olmec artifacts from the la Venta site, before the petrol companies took over the place

אוהד דרש ממני תמונה עם תוכי המקאו

Ohad demanded a photo with the Macaw parrots

ועכשיו, לפי המסורת הרגילה, אני צריך להסביר על האוֹלְמֵקִים. למי שאין סבלנות, שידלג לסוף, לסיפור על אוהד העצבני.

יש מסתורין רבים באמריקה המרכזית. פעמים רבות, אנו עצמנו עמדנו מול פירמידה או מונומנט אחר ושאלנו את עצמנו איך. איך המאיה, האצטקים, הפרופצ'ה (של צינצונצאן) הזפוטקים (של מונטה אלבן) וכל האחרים, איך הם הגיעו להישגים המדהימים האלו. זה לא שעכשיו אני יודע, אבל ניתן לומר שהם הגיעו להישגים האלו על כתפי האולמקים.

האולמקים היו הראשונים. הם היו לפני כולם. הם המציאו אלמנטים רבים שהופיעו אח"כ בכל שאר התרבויות של מרכז אמריקה. הם למשל המציאו את משחק הכדור שכולם שיחקו אח"כ, הם המציאו גם דברים לא נחמדים כמו הקזת דם של השליטים כמנחה לאלים (יש הטוענים שהם גם אחראיים לקורבנות האדם, אבל אין עדויות חותכות (!) לכך). הם נזקקו והמציאו את מושג האפס והגדירו את לוח השנה הארוך, זה שמונה 52 שנים.היה להם כתב, הראשון בחצי הכדור המערבי. כמה חוקרים אף טוענים שהיה להם מצפן, על סמך

ההמצאה הגדולה ביותר שלהם, לדעתי, היא השיטה הפוליטית, קלוקלת ככל שתיראה לעיניים מודרניות, שיצרה מעמדות של איכרים, כוהנים ואסטרונומים ומעליהם מעמד שליט – שיטה שהחזיקה מעמד והועתקה לכל התרבויות באזור. לפניהם לא היו ערי מדינה אלא קיבוצי אנשים מפוזרים והאולמקים היו הראשונים לבנות את ערי המקדש הענקיות שכמותן ראינו רבות.

האולמקים הופיעו על בימת ההיסטוריה בסביבות 1200 לפני הספירה וירדו בשקט 800 שנים לאחר מכן, בערך ב 400 לפנה"ס. לא הרבה ידוע עליהם כיון שמעט הכתב שהשאירו, לא פוענחו וכשהספרדי הראשון נתקל בתרבות האולמקית הם היו כולם מתים מזה מאות בשנים. מה שידוע לנו, ידוע מכל שאר התרבויות שמדברות על האולמקים בתור הקדמונים המוערצים. אנו אפילו לא יודעים איך הם קראו לעצמם אלא קוראים להם אולמקים שפירושו "אנשי הגומי" בשפת הנַהוּטְל, שפתם של האצטקים, כי טבסקו מלאה בעצי גומי והאולמקים יצרו מהם כדורים למשחק הכדור החשוב.

היה להם סגנון אומנותי מאוד מובהק שלא חזר בשום מקום אחר ויצרו פסלי ענק באבן ולעומת זאת, פסלונים עדינים מלאי הבעה.

This museum park is dedicated to the Olmec culture which is the mother of all mesoamerican cultures. They were the first in so many areas such as the invention of the long calendar (52 years) and for that matter, they invented the zero. they created the mesoamerican ballgame, the ceremonial bloodletting for the rulers and some claim the invented human sacrifice. To me, the most important thing they created is the political system which allowed the building of the great temple-cities (however this system does not look right today, to us)

I can only direct you to the excellent page about the Olmecs in Wikipedia. It is worth the read

החלק הארכיאולוגי בנוי משבילים המתפתלים בתוך היער כשמדי פעם, השביל מתרחב או מגיע לקרחונת יער ושם יש מוצג ארכיאולוגי ואפילו, הפלא ופלא, שלט בספרדית ואנג
לית!

די בהתחלה נתקלנו בלוח אבן מס" 3 – לוח האבן של האיש המזוקן. יש האומרים שהוא מזוקן לציבור אבל זו סתם בדיחה קלוקלת. הלוח, כמו שאר הלוחות האולמקים שנמצאו מתארים טקס כלשהו שעורכות שתי דמויות, בתחתית הלוח, דמויות הלובשות כיסויי ראש מורכבים ולובשת מערכות בגדים עשירות. להוא מימין יש משהו שנראה כמו זקן ולכן השם של כל הלוח. מעליהם ולצידם יש 6 בריות מעופפות עם יגוארים על הגב (נשמע קצת פסיכודלי, אבל זה מה שיש)

The archeological section of the park consists of paths into the tropical forest (which the park is built in) and in specific places the paths widen and an item is presented. The first one we came across is Stela No. 3 which is the stela of the bearded man. Like most Olmec Stelae, it shows a ceremony where two people wearing complex hairdresses are conducting some sort of a ceremony with 6 flying beings hovering above, some carrying Jaguars (!) on their back

והשביל ממשיך ומתפתל ואנו מגיעים למשהו שנראה כמו מוזאיקה על האדמה. אף אחד לא יודע מה אלו הם, אבל מצאו כמה כאלו. הם בנויים בצורת מסיכה או ראש עם דוגמא גיאומטרית. הם מונחים בכמה שכבות של אבנים ירוקות ושוקלים כמה טונות והמדהים הוא שהאולמקים בנו אותן ואז קברו אותם באדמה מסיבות לגמרי לא ברורות. בכדי לקבל קצת קנה מידה, יש לכם את הילדים ואמם ליד הפאזל הזה.

The paths goes through a clearing containing a large mosaic on the ground. The Olmec built these in the shape of masks, out of serpentine ( a green stone which resembles Jade ) weighing a few tons and then buried them in ceremonial mounds. No one (to the best of my knowledge) knows what these were for but they are impressive

הדבר שהאולמקים הכי ידועים בו הוא ראשי הענק המפוסלים בגוש אבן יחיד. זה נקרא הלוחם המבוגר (The Old Warrior) ונמצא במקור במרכז הטקסי של לָה וֵנְטָה. הוא חובש קסדה שעליה ציפור כלשהיא שציפורניה נראות משני צידי הראש והמקור פונה לכיוון האף. יש הטוענים שתווי הפנים מזכירים תווי פנים אפריקאים ולכן יש להם תיאוריה שמקור האולמקים הוא באפריקה, תיאוריה שאין לה תמיכה כל כך אבל פעם חשבו גם שילדים באים מכרוב. חוקרים אחרים חושבים שאלו הם "פורטרטים" של שליטים חשובים, לבושים בקסדות למשחק הכדור ומוצגים כך שיהיו להם תווי פנים קרובים לאידיאל היופי של איש היגואר (אני ארחיב, עוד רגע!).

בכל מקרה, אנחנו התלהבנו וצלם הבית, נדב התנדב להנציח את הרגע אבל הכוונון יצא קצת משליטה..

The most famous of the La Venta monumental artifacts are the colossal heads which were brought into the La Venta Muesum Park. Here we are standing besides the one called "The old Warrior" wearing a helmet with something that looks like a harpy eagle (claws on both sides and beak in the middle). The helmet was probably used for war and ball games.

ובלי אנחנו בתמונה, הלוחם המבוגר וקסדתו המעוטרת.

Same warrior, just alone

וזה כאן השאיר עלינו רושם עז. אחרי שקצת קראתי עליו אני עוד יותר מתרשם. זוהי אחת הדוגמאות המרשימות ביותר לאומנות אולמקית. זהו "מזבח 5" או "מזבח הילדים" שבו רואים דמות גדולה החובשת קסדה מגולגולת יגואר מגיחה ממקום כלשהו, אולי עולם המתים שמתחת לעולם שלנו, ובידיה תינוק מת. אחרי שקצת קראתי (כאן וכאן) גיליתי שהאולמקים העריצו (כמו כולם אחריהם) את היגואר כאל עליון (שוב, היגואר הוא החיה הכי מדהימה שמסתובבת שם באזור, צייד ללא חת, צד ביום ובלילה, בשקט מוחלט – לכן הוא החיה הכי מוערצת של כל עממי מרכז אמריקה). לא רק שהם העריצו והאלילו את היגואר, הם גם העריצו את איש-היגואר (were-Jaguar). דמותו של איש היגואר – אדם או תינוק עם מאפיינים של יגואר (פה מופנה מטה, שפתיים בשרניות, עיני שקד ומצח רחב עם שסע לאורכו. חוקרים מאמינים שילדים כאלו נולדו בשל פגמים גנטים (תסמונת דאון, תסמונות של עמוד שדרה פגום ועוד כמה שגורמים לתווי פנים כאלו) בשל הנישואים בתוך המעמד השליט. אם הם שרדו (או גם אם לא… ) הם הביאו כבוד למשפחה שעלתה לגדולה. אז הדמות המגיחה מלמטה מחזיקה ילד-יגואר מת, אבל מצידי המזבח ישנם תבליטים המראים ילדי-יגואר חיים (ראו שרטוטים למטה).

This is "altar 5" or "altar of the children". It shows a figure in the front, wearing a jaguar-skull headdress, which holds a child, possibly dead. It has also been called a jaguar-baby, because the face, like many works by the Olmecs, has snarling, jaguar-like features. The Olmecs worshipped the Jaguar and believed that there is a race of were-jaguar, a jaguar-man which is a man characterized by a distinctive down-turned mouth, almond-shaped eyes, and fleshy lips. Additionally, the were-jaguar is often depicted with a cleft forehead, similar to the male jaguar which has a cleft running vertically the length of its head.
There might have been such babies, born with multiple genetic defects like Down syndrome and those who survived brought honor to their famil
ies. The sides of the altar, shown in the drawings below show live jaguar-babies

תבליטים של ילדי-יגואר מצידי המזבח

וזהו המושל, יושב לו עם גלימה מעוטרת, עם כיסוי ראש מקושט וגם מהווה דוגמא ליכולת האמנותי העשירה של האולמקים

The Governor is sitting with symbolic elements on his chest, belt and cape. He is wearing an elaborate headdress and is a fine example of Olmec artistic capabilites

ואז פתאום הגענו לשער בשביל, שער שהוביל לאזור אחר – אזור היגוארים! אוהד מאוד רצה להגיע לשם…

The path we followed took a turn and then passed underneath a doorway, leading to a different zone in the park, one that Ohad was waiting for – The Jaguar Zone

באזור גדול מגודר הסתובבו שני יגוארים ממש גדולים (וקצת שמנים), זכר ונקבה. יגואר הוא חיה מרשימה לכל הדעות אבל כשהנקבה עיצבנה את הזכר (רק אצל בעלי חיים זה קורה) הם נכנסו לויכוח קצת אלים שהשאיר עלינו רושם עז.

In a large caged zone two we found two jaguars (male and female). A jaguar is a very impressive animal but when the female annoyed the male (only happens in wild animals) they started a fight which left quite an impression on us

בזמן שאני ניסיתי לצלם גם קצת פרחים קרה מקרה מאוד משעשע (את נורית ואותי הוא שעשע): קבוצה גדולה של נערות וכמה נערים הגיעו. כנראה כיתה מבית ספר. הם כל הזמן הסתכלו עלינו ולבסוף קיבלו אומץ והנערה הכי אמיצה ניגשה אלינו ושאלה בספרדית אם היא יכולה להצטלם איתנו. תוך שניות התחלנו להצטלם עם כל הכיתה, כל פעם במצלמה אחרת. ואז זה קרה. הם הבחינו (ליתר דיוק, הן הבחינו) באוהד וקראו "איזה מאמי! אפשר לצלם אותו? ". אוהד סירב בתוקף והתחבא מאחורינו ואנחנו צחקנו והסברנו בנימוס שהילד לא רוצה. נדב הסתלק מהאזור, להמשיך לצפות ביגוארים ואנחנו איתו. ראיתי אותן מסתובבות כל הזמן סביב הקפטריה שהיתה שם מסתכלות על אוהד ואני לא בטוח שכמה מהן גנבו תמונות שלו עם זום של מצלמה קטנה. התלתלים האלו, שלא רואים פה בכלל, שבו אותן…

היה די מצחיק להיות בצד השני של המתרס, זה של המסקרן שרוצים לצלם אותו בכל מחיר. חשבתי שזה יותר יפריע לי, להפוך להיות אובייקט, אבל זה לא ממש הפריע אבל אוהד קיבל גיבוי מלא. הוא ממש התעצבן מזה וכל הזמן רץ מסביב (אבל הוא תמיד רץ מסביב, אז אין פה משהו חדש)

לאחר מנוחה קלה המשכנו בשביל שחזר מאזור היגוארים אל האזור הארכיאולוגי. עוד כמה פסלים וסיימנו!

זהו "הקוף שמסתכל על השמיים" (למרות שקראתי שכנראה הוא היה חלק מקורה של מבנה ולמעשה הוא לא הביט למעלה אלא הצידה) אבל התנועה שלו שהוקפאה באבן מדהימה ולא תבייש אף פסל מודרני

After the commotion of the Jaguars and a whole class of teenage girls taking pictures of the the gringos (us) and chasing Ohad to take pictures of the cute kid (this is what they claimed, the curls must have been quite an attraction), after all this we returned to the path which took us back to the Olmec zone to see the "monkey looking at the sky" which is an amazing sculpture, capturing the movement in stone in a way that looks almost like contemporary art

ועוד מזבח שבו כהן-שליט נראה בפתח לעולם המתים שלמטה. הוא אוחז חבלים שכובלים אסירים שכנראה מובלים אל העולם התחתון מעליו רואים ראשל של יגואר, מקשט את הפתח לעולם התחתון

The Triumphal Altar where a priest-lord is depicted at the entrance to the Underworld. This powerful figure holds ropes which are attached to the hands of prisoners, who he appears to be dragging toward the underworld. An outline of the jaguar head is on the cornice above the enclosed figure.

והסמל של כל הפארק "ראש של לוחם". בכל מקום, על כל חולצה עלובה או משובחת, הראש הזה מופיע. אין מה לומר, הראש ממש מרשים. הוא ענק ומגולף בצורה מעוררת הערכה.

The symbol of the park and the whole Olmec culture is this colossal head, known as "Warrior Head". It is an amazing piece, huge and yet carved so skillfully.

מי שצילמו אותנו היו שתי בחורות צעירות שהלכו אחרינו עד, ששוב, אזרו אומץ ופנו אלינו באנגלית שבורה:

- "אתם מדברים אנגלית?"

- "כן!", כך אני בספרדית

- "אנחנו לומדות שפות באוניברסיטה ויש לנו קורס באנגלית"

מכאן המשכנו באנגלית כשאני ונורית מתקשים מדי פעם להבין אותן ואני חוזר לספרדית. שתי הסטודנטיות נתבקשו לראיין דוברי אנגלית ולא האמינו למזלן שהביא להן גרינגוס אמיתיים. אנחנו מתחילים להאמין שזרים הם מחזה נדיר כאן…

אנו נתבקשנו לענות, באנגלית, על סדרה של שאלות כמו "האם אתם אוהבים את מקסיקו?", "איך האנשים כאן?", "האוכל טעים לכם?" ושאר השאלות הרגילות שכל כך התרגלנו לענות עליהן (כל מקסיקאי שאנו פותחים איתו בשיחה מגיע אל הסט הקבוע של שאלות ולנו יש סט קבוע של תשובות). לעיתים הראיון היה מאוד משעשע כי האנגלית של המחלקה לאנגלית של אוניברסיטת וילהרמוסה, או לפחות של שתי הנציגות, היתה קצת שבורה ולא תמיד היתה הבנה שהובילה לשאלות ותשובות מאוד ביזאריות אבל נורית ואנוכי ניסינו באמת לעזור להן. הם רשמו ואפילו הקליטו אותנו מדברים, כך שבמקום מסוים הטבענו את חותמנו בעיר!

כתשלום ביקשתי שיצלמו אותנו

This picture was taken by two local English students who were sent out to try and find English speakers and interview them. They could not believe their luck, finding English speaking gringos. They conducted a brief interview with us, taping us and writing our polite answers. We're starting to think that there aren't too many gringos in Villahermosa

המשכנו להתקל בהן מדי פעם כשעצרנו להסתכל במשהו. בסוף הן שוב אזרו אומץ (המקסיקאים הרבה פעמים מאוד ביישנים ודי עצורים וגילוי כזה של פתיחות כזו קשה להם, במיוחד לנשים) ושאלו אם אכפת לנו להצטלם איתן כדי להוכיח למנחה שהן מצאו גרינגוס. הילדים שמעו תמונה ונעלמו ואני התנדבתי למשימה

Later, when we bumped into the two English students they worked up the courage to ask us for a photo. They needed to prove to their professor that they actually found gringos. I took the challenge and photos were taken

עכשיו כבר יצאנו את האזור האולמקי והגענו לאזור החיות. לנורית ולי היו נחוצים רק שניים או שלושה כלובים כדי לקבוע שאנחנו לא אוהבים את גן החיות הזה שבו אין ממש תנאים טובים לחיות והן לא ממש נראות טוב. אבל לילדים, חיות הן חיות.

מצאנו את כל החיות הרגילות אבל כמה דברים השאירו על כולם רושם – אזור הציפורים שהוא אזור מגודר גדול, שניתן להכנס אליו ויש בו המון ציפורים, כמו השקנאי הזה

Leaving the archeological zone of the park we re-entered the zoo . It took us, Nurith and myself, two or three cages to decide that we did not like this zoo where the cages seemed small and the animals trapped, but the kids were happy with the animals. The aviary was nice, with wide paths inside and many large birds like this pelican

או תוכי המקאו הזה

Or this Macaw

ואם אמשיך את תנופת הציפורים הרי שיש כאן גם טוקאן (שנמצא בכלוב אחר)

And this toucan was in an outside cage, but still it's a beautiful bird

והאטרקציה הגדולה ביותר, מחוברת לזנב הזה. ארמדילו.

לא ראינו אותו, כנראה הוא ישן בפנים אבל הילדים סירבו לזוז עד שלא יראו אותו. החום הרג אותנו ורצינו כבר לזוז והם בשלהם. בסוף סיכמנו שאני אצלם אותו ואאיר עם הפלאש פנימה כדי שיראו יותר. אז במסגרת הפינה לשיפוטכם – זנב של ארמדילו.

The biggest attraction was this sleeping armadillo. We did not get a chance to see its face but the kids did not want to go and miss the chance of seeing it. It was getting VERY hot and humid and we wanted to move forward so we struck an agreement. I was to take a photo with the flash so it will show more of the armadillo. So here it is

ואז יצאנו מפארק לָה וֵנְטָה

ידענו שיש לנו נסיעה ארוכה מחר (650 ק"מ, משהו כמו 8 שעות) ורצינו להצטייד במים, חטיפים וכל מה שצריך. ולכן עצרנו במרכז קניות ענק עם חנות סופר גדולה. ביציאה מהחנות נתקלנו במספרה לילדים. איך זיהינו שזו מספרה לילדים? לפי קופסאות הפלייסטיישן שהיו שם.

שלושת הבנים כבר זקוקים לתספורת ולכן הילדים לא התנגדו.

נדב ישב ושיחק. כהרגלו הוא נע עם הדמות שלו והספרית המיומנת נאלצה לעקוב אחריו כל הזמן.

Leaving the park we knew we had to get some supplies for the long drive tomorrow (about 400 mile and 8 hours) so we stopped at a large shopping center. There we found a kids barber shop, equipped with Sony playstations. We did not get into too much trouble to convince the kids to enter and soon both were seated with joysticks in their hands.

אוהד היה יותר סטטי אבל כאן התגלתה בעיה. אנחנו ממש אוהבים את התלתלים שלו ונתנו את ההוראה לקצר אבל להשאיר קצת תלתול. הספרית עבדה וכשסיימה הראתה לו את התוצאה. הוא ממש לא אהב את התספרות ודרש יותר קצר. כמה שקוצר, רצה יותר קצר עד שהספרית פשוט גילחה אותו כמעט לגמרי. לנו הוא הסביר שנמאס לו שמצלמים אותו ומלטפים אותו בכל מקום. שנינו נדהמנו ולא ידענו אם לצחוק לגילוי העצמאות והעמידה על העקרונות של הגבר בן החמש הזה או לבכות למראה הילד הקטן עם הראש המגולח.

(חדי העין הבחינו גם בנו בתמונה… )

Ohad was a bit of a problem. We love his curls and we instructed the lady to shorten his hair leaving some curls. But when he saw the final stage he got angry. "I don't want any curls and I want shorter hair so people will stop touching me and photographing me!". We told her and she continued to shorten his hair until it was almost shaven. Ohad was happy with the result and we did not know whether to smile for the 5 year old man who stood his ground and knew what he wanted or cry because he looked like he just escaped from a POW camp

הנה נדב, מלא בג'ל (חֵל בשפתם) ועם פוני קוצים לפי מיטב האופנה לצעירים במקסיקו