מילים ולחן: איתן אלקין ונעמי שמר נעמי שמר ואיתן אלקין
אִם תִּרְצִי שֶׁאַרְאֶה לָךְ אֶת הָעִיר בְּוָרוֹד
בּוֹאִי וּנְטַיֵּל בָּהּ עַל אַבְנֵי מְרְצֶפוֹת
דוֹם נִישָא אֶת עֵינֵינוּ לַיּוֹנִים שֶׁעָפוֹת
אִם תִּרְצִי שֶׁאַרְאֶה לָךְ אֶת הָעִיר בְּוָרוֹד
זַקָטֵקַס היא העיר בורוד. הבוקר התעוררנו לאחר ריצת הלילה בעקבות האילים המתופפים ויצאנו לעיר, והפעם בתפקיד תיירים רגילים.
זקטקס היא העיר הקולוניאלית האחרונה שלנו בדרך. מכאן עוד עצירה אחת ויאללה לארה"ב. בחרנו אחלה של מקום לסיים בו את פרק הערים הספרדיות, באחת משְכִיוֹת החמדה של מקסיקו – זַקָטֵקַס.
העיר נוסדה ב 1548, שנתיים לאחר שנתגלו מכרות כסף עשירים במיוחד במקום. המכרות הניבו עושר רב שנתן לעשירי העיר הספרדים את האפשרות לבנות עיר לתפארת. העיר העתיקה נבנתה מהאבן המקומית בעלת הגוון הורוד, בין סמטאות מתפתלות במעלה הגבעות וכך קיבלנו מקום יפיפה שבו, מאחורי כל פינה יש עוד הפתעה.
ממש ליד המלון, בדרך למכרה "עדן", עברנו דרך כנסית סנטו דומינגו על מגדלי הפעמונים שלה
Zacatecas is the pink city of Mexico. One of the jewels of colonial architecture. The city was found in 1548, two years after the spanish found sliver rich mines in the area. The riches brought up from the mines helped build a magnificent city out of the local pink stone
במרכז העיר העתיקה עומדת לה הקתדרלה (חדי העין והזכרון בינכם יזכרו בה מהפוסט הקודם), אחת המפורסמות ביותר במקסיקו. בנימה מקצועית ניתן לומר שזו הדוגמה הנפלאה ביותר לסגנון הבארוק המקסיקאי. בנימה פחות מקצועית ניתן לומר שזו דוגמה נפלאה לקיטש מטורף בסטייל של עוגת חתונה עם 80 קומות. אין סנטימטר אחד בלי שלושה פיתוחים ושני קדושים. בין אם אוהבים אותה או לא, הקתדרלה מאוד מרשימה מבפנים ומבחוץ.
Zacatecas' most famous feature is its cathedral. Some will say that the cathedral, one of Mexico most famous ones, is the finest piece, the utmost example of Mexican Baroque. Some will say that this is the finest example of kitsch meeting an XXL wedding cake. Either way, the cathedral is very impressive, both outside and inside
אחד מהגדולים במכרות העיר, מכרה "עדן" (El Edén) סגר את שעריו לאחר הצפות חוזרות ונשנות ובשל התקרבות העיר למכרה. לפני שנים שופץ ונפתח לקהל הרחב.
El Edén is one of the largest silver and gold mines which closed its gates due to repeated flooding and the fact that the city got closer. Years ago, it was re-opened as a tourist attraction
טיול למכרה הוא גם מכרה אושר לאוהד ונדב. האושר רק גדל כאשר כולנו קיבלנו כובעי מקלחת וקסדות כורים צהובות – כמנהג עדות בוב הבנאי. ליבם הצעיר לא יכול היה להכיל את האושר כשגילו שאנו יורדים למכרה על גבי רכבת כורים קטנה. יש לנו רשימה פשוטה:
- קסדה שווה
- מכרה (שזה כמו המון מערות רק שווה יותר)
- רכבת שנוסעת במנהרות
כל אלו – שמחה גדולה
A trip to the mines is sheer joy to Nadav and Ohad. Adding the fact that they got hard hats (like Bob the builder) means more joy. If we factor in the fact that to get into the mines we have to ride a small miner train – both of them, bless their heart, were overwhelmed with joy
בפנים האוירה התקררה. המדריך דיבר רק ספרדית ודי מהר ואני קצת התקשיתי לעקוב אחריו אבל בשלב זה של טיולנו, אנחנו כבר לא ממש צריכים אותו. לכל מקום משתרעות מנהרות צרות ונמוכות שפעם ארחו כורים אינדיאנים שעבדו עבודת פרך להוציא כסף, זהב ושאר מינרלים מבטן האדמה. ניסיתי מדי פעם להתחבר לסיפור של המדריך, על הילדים שעבדו במכרה זוחלים במנהרות הקטנות יותר, על הסכנות של טביעה במכרה שהתמלא מים כל הזמן, על תוחלת החיים הנמוכה של הכורים אבל המכרה של היום סטרילי מדי, מואר בתאורות יאפיות של סגול וכחול עם שבילים סלולים ונינוחים וחנויות במעבה האדמה – רחוק מדי מהדימוי שהמדריכים מנסים להעביר.
When we entered the atmosphere cooled down. The guide was speaking rapid spanish but at this stage we didn't bother with him. Everywhere there are tunnels and shafts where once indigenous miners and children slaved to free the earth of gold, silver and other minerals. I tried to connect to the stories on the kids crawling in tunnels, too small to stand in, the ever-existing danger of drowning in the water flowing into the lower tunnels, on the short life span, but the sterile mine, with its ambient lighting, paved walkways and underground shops was too disconnected
לפני שנים היינו במכרה פעיל בפּוֹטוֹסִי שבבוליביה, שם עדיין, ראינו אינדיאנים רצים עם שקי יוטה מלאים ב 30 ק"ג אבנים ומטפסים 5 מפלסי מכרה כדי להטיל את האבנים בחוץ ולחזור. גם אנחנו זחלנו בבוץ ויותר התחברנו לסבל האנושי שבחילוץ מינרלים מהאדמה – אבל לא כאן. עובדה מקרית ומשעשמעת היא שפּוֹטוֹסִי בבוליביה וזקטקס במקסיקו היו המקור העיקרי למתכת הכסף ממנה טבעו מטבעות ספרדים. טוב, אולי זה משעשע רק אותי.
Years ago, we were in a mine in Potosí, Bolivia, where we had to crawl ourselves, among indigenous miners carrying 60lb jute sacks full of stone through 5 levels of a mine. There we connected to the inhuman work of the miners, but here, not really
אבל אם נניח לרגע את הפילוסופיה בצד, במקום בטוח שלא תיפול באיזה פיר ישן, זה היה נחמד – הילדים התרוצצו והסתכלו בכל מקום וגם אנחנו התרשמנו, כאן במרפסת מעל חתך אלכסוני ענק שיורד עד לתחתית המכרה המוצפת מים שנשאבים כל הזמן החוצה. עדיין ניתן לראות עורקים של מתכות כגון כסף בקירות, לא בכמות מסחרית אבל רואים קוים מבריקים החוצים את הסלעים.
Putting all the philosophy aside, we enjoyed the visit in the mine. The kids run around in the dark tunnels, looking for interesting stuff. You can still see silver veins crossing the rock walls around, not enough to dig out, but enough to see how it looks like. Nurith and Ohad climbed down to a porch which extends over a chasm that leads to the bottom of the mine which is full of water (which are being pumped out all the time)
בגומחה קטנה במכרה יש מזבח ועליו צלמית של הבתולה מגואדלופה – הפטרונית של הכורים המגינה עליהם.
In a small niche stands an altar with the Virgen de Guadalupe, the patron saint of miners
את האטרקציה הגדולה ביותר של המקום ראינו מבעד לשער נעול. מכרה "עדן" מתפאר במועדון הריקודים הנמצא המפלס השלישי של המכרה. לטענתם, זהו הדיסקוטק היחידי בתוך מכרה אמיתי בכל העולם (השימוש במילה דיסקוטק כרגע חשפה את גילי). גם אלפרדו ונטשה, החבר'ה שפגשנו בגואנחואטו סיפרו לנו על המקום. צריך להזמין מקום מראש, לרדת ברכבת לתוך האדמה ושם יש מועדון עם מערכות תאורה וקול מתקדמות – כנראה כי אנחנו לא נגיע הפעם לשם. לטובת הקלאברים שבין הקוראים, הנה כמה תמונות שלקחתי מהאתר של המכרה (כן, היום, גם למכרה יש אתר)
The mine's greatest attraction is a dance bar found in the third level of the mine. "El Edén" boasts as the only club in a mine , in the whole world. We did not get to see it, only through a closed gate but as a service to clubbers among the readers I present a few pictures taken from the official mine site (yes, nowadays even mines have Internet sites)
וזה האור בקצה המנהרה
And then there was tunnel and they went towards the light
יצאנו מהפתח העליון של המכרה על מנת ללכת עוד 500 מטר לאטרקציה הבאה שבכלל קרעה את הילדים משמחה (אבל גם אני ציפיתי לכך ואני בטוח שנורית תשמור פאסון אבל גם היא גם ציפתה). מהפתח העליון של המכרה מוביל רכבל (או Teleférico בספרדית) אל פסגת הגבעה החולשת על העיר – Cerro de la bufa ( הפירוש המילולי של la bufa הוא נאד יין וכנראה מישהו שגמר נאד יין הסתכל על צורת הגבעה והחליט לקרוא לה ככה – אני לא ראיתי את הדמיון)
We left the mine through the upper opening and walked a minute to the next attraction of the day, the one the kids and even myself waited for – the fantastic cable car (El Teleférico , in Mexican) that leads from the upper side of the town to the peak of the hill dominating the Zacatecan skyline – Cerro de la Bufa (la bufa is a wineskin which is what the guy that named the hill had before the naming activities as I did not see the resemblance
הרכבל משייט לאיטו מעל העיר, ונותן הזדמנות מופלאה לראות את העיר מלמעלה (הוא עבר בּוּל מעל המלון שלנו – זה יהיה שימושי בימים הקרובים… ). לטובת מאזיננו הותיקים צבעתי את הרחוב הראשי העובר לפני הקתדרלה, היכן ששאטנו כל ערב בעקבות תופי האש – כולל את ה Plaza de Armas – אותה רחבה ששימשה נקודת סיום לריצה הזו ותהווה נקודת הופעות גם בימים הקרובים. אפשר לראות שסביב הקתדרלה, רוב הבינינים הקולוניאלים הם אכן ורודים וא"כ העיר המודרנית משתרעת אל האופק (יש כ 130,000 איש בעיר)
The cable car rolls slowly over town and we get a wonderful view of it from above. For the the benefit of the listeners, I painted the main road green, the same place we were running after those rams with drums the other night. You can see the cathedral from above and notice the pink town around it but as the town extends to the horizon it becomes a modern town with about 130,000 people living in it
הנה אנחנו, שם בחלון של הקרונית!!!
Look, here we are, there in the cable car
פורטרט משפחתי על Cerro de la Bufa
A family portrait on top of the Cerro de la Bufa
כמובן שגם לגבעה זו יש חשיבות היסטורית. מה חשבתם? שזו סתם גבעה גבוהה מעל עיר ורודה? נראה לכם?!
ביוני 1914, הוביל הגנרל פרנסיסקו "פאנצ'ו" וייה (Francisco "Pancho" Villa, פאנצ'ו הוא כינוי חיבה לפרנסיסקו כמו בוב לרוברט) את חיילי הדיויזיה הצפונית לקרב העקוב ביותר מדם, מכל הקרבות של המהפכה המקסיקאית (מקסיקאים נגד מקסיקאים, לא מלחמת השחרור של מקסיקו מהספרדים). זקטקס הוחזקה בידי כוחות ממשלת הרודן הוארטה והיתה מקור המימון העיקרי שלו כיון שבעיר הופק רוב הכסף שנכרה מסביבה. חיילי המורדים של וייה (שהיה דמות מאוד ססגונית) טיפסו על המורדות התלולים לכבוש את הפסגה. בקרב נהרגו כ 7000 חיילים וכ 5000 נפצעו (אף אחד לא ספר כמה אזרחים נהרגו). לזכר הקרב יש אנדרטה ומוזיאון על הפסגה. באנדרטה מונצח הגנרל פאנצ'ו וייה על שפמו ועל סוסו – אחד מגיבוריה של מקסיקו (הגנרל והשפם, לא הסוס).
Cerro de la Bufa is not just a hill. No Sir! It has a historical importance! In June 1914 the soldiers of the División del Norte, were led by General Francisco "Pancho" Villa (Pancho is a nick name for Francisco, like Bob for Robert) to take the hill from the hands of the government troops in what became the bloodiest battle of the Mexican revolution (not the one against Spain, the other one). Zacatecas was considered impregnable and being the biggest source of silver in Mexico it had great importance. Pancho Villa's troops had to climb the steep hill to take the town. To commemorate the battle a museum and a monument were erected at the very top of the hill.
The monument shows Pancho Villa, his mighty moustache and might horse. Nowadays he is considered one of Mexico's heroes (Pancho, not the horse).
נדב התרשם מהסיפור
Nadav was impressed with the story
האמת שלא הכול ידוע על אותו קרב. ישנה תמונה המנציחה 3 מאותם חיילים של הדיויזיה הצפונית, תמונה ששימשה אח"כ לפוסטר של מבוקשים:
(דרך אגב, יש כאן גרסא גדולה יותר)
Not everything is known about that battle. There was a poster which captured three of these División del Norte soldiers, a picture which was used in Wanted poster.
You can see a larger version of that poster here
אה?
משכנע, לא?
אני בטוח שלרגע אחד שוכנעתם!
מה? לא???
באסה, ידעתי שתשימו לב שמכונת היריה הזו לא הייתה ב1914 והדגם הספיציפי הזה הוא מ1921. אסור לסמוך על אחרים באביזרים הללו!!!
כשעלינו ברגל במעלה השביל שהוביל לאנדרטה, פגשנו איש נחמד שנתן שירות לתיירים כמו שראינו במיליון מקומות אבל הפעם, הפעם אנחנו היינו במצב הרוח המתאים וגם היה שיתוף פעולה מצד כל הצדדים המעורבים (אוהד במיוחד). האיש אמנם צילם אותנו בפולארויד אבל קיבלנו רשות לצלם וכך נורית צילמה אותנו. הוא התאים לנו את כל האביזרים וצילם
What? It didn't fool ya? well I knew that this machine gun would betray us! Savvy people, like the readers of this blog would know that this machine gun did not exist in 1914 but entered service only at 1921
When we walked up the hill to the monument, we saw this guy with a camera and all the props. Being tourists we knew what we had to do so we got dressed, he snapped a Polaroid and Nurith took the following picture
הנה תמונת המקור וכאן תוכלו לראות אותו בגודל רציני יותר. אני מתחיל בקרוב לקבל עבודות פוטושופ לאור הנסיון המצטבר
Here's the original photo and here is a larger version
ירדנו מההר כי צריך לאכול ולהמשיך במטרה שלשמה התכנסנו – פסטיבל תיאטרון הרחוב! יש לנו עוד איזה כמה הצגות אחה"צ ובערב צריכים לרוץ ברחובות עם כל ההמון אחרי העיזים המשוגעות!
