עוברים דירה למקום חדש ברשת

ובכן החדשות הן שבלוגלי עומד להיסגר. בלוגלי היה פלטפורמת הבלוגים ששירתה אותי בנאמנות רבה (יחד עם אלעד שהריץ את בלוגלי ועזר לי בזמן אמת במהלך מסעינו). הבלוג לא מתעדכן כיון שהוא מתעד תקופה קסומה בחיי לאורך מסע מופלא, אבל עדיין יש בו תנועה רבה.

בלוגלי נסגר ולכן הבלוג עובר במלואו לפלטפורה חדשה גדולה וראויה, אל wordpress.com. ישנה הפניה אוטומטית מבלוגלי אבל אם מישהו רוצה לשנות את הכתובת הרי היא כדלהלן

https://travelingelkins.wordpress.com

ושוב תודה רבה לאלעד וכל צוות בלוגלי!

איתן

יוני 2010

מודעות פרסומת
פורסם בקטגוריה Uncategorized | כתיבת תגובה

מסע אחר

נכון שהבלוג עדיין מתקדם ב2007, אבל בינתיים, ב2008 קורים דברים. לאחרונה פורסמה כתבה שכתבתי במגזין "מסע אחר" על הבלוג ועוד נושאים.

אז ראשית, שלום לכל אלו שהגיעו בעקבות הכתבה. אם הגעתם לכאן ובא לכם להתחיל באופן מסודר, אתם יכולים לגשת דרך הקישור הזה, להתחלה של ההרפתקאה המופלאה הזו.

אם אתם רוצים לקרוא את הכתבות אפשר גם ברשת (קמצנים, קנו גליון!):

מסע בארץ הבלוגים, גליון יוני 2008 – כאן
החומוס של המקסיקנים, גליון מאי 2008 – כאן
רואים שקוף, גליון יולי 2008 כאן

פורסם בקטגוריה כללי | 3 תגובות

גילוי נאות – full disclosure

אם קראתם כבר את זה, תדלגו לפוסט מתחת, שם זה עוד מתעדכן

If you already read this one, scroll down, there are new posts below

(Scroll down for English)

אנחנו כאן.

ביהוד.

חזרנו בשלום לפי התוכניות בסוף נובמבר. חזרנו אבל עוד לא נחתנו, גם בזמן שאני כותב שורות אלו…

אבל בשל בעיות טכנולוגיות וזמן בדרך לא הספקתי לגמור את הבלוג בזמן אמת. אז אני ממשיך וכותב ומעלה אותו ובכוונתי לסיים אותו עד סיפור הגיענו לארץ הקודש מהגולה הדוויה. אם תשימו לב, התאריכים הם עדיין באוקוטובר, נובמבר כי אני מספר על המאורעות של אז.

אני שמח לראות שאנשים עדיין קוראים ושעדיין יש תנועה. אני מקווה שמתי שהוא אוכל לעדכן כאן על דברים נוספים שאני עושה עם הסיפורים הללו אבל עוד חזון למועד, כמו שאמרה דולי פרטון.

אם הגעתם לכאן ובא לכם להתחיל באופן מסודר, אתם יכולים לגשת דרך הקישור הזה, להתחלה של ההרפתקאה המופלאה הזו.

אם בא לכם ליצור קשר לכל סיבה שהיא, אני נמצא ב eitan.elkin אצל gmail.com

 

And now for our English speaking audience

Hi.

We are back

Back in Yehud, Israel, where we live

We came back, as planned and everything went great

Due to some technical and time issues I did not finish the blog, did not finish reporting and telling our story in real time. So I'm doing it now, continuing to write (slowly, as I have much less time now) but you can see that things are being added.

I'm happy to see that people are still reading this blog – do come back, there more to come

If you just arrived here and you don't know what I'm talking about, you can go back to the beginning through this link (but it's in Hebrew , so I would suggest this one  as from this point on we had English here due to the firm request of the Mumfords

If you fancy dropping a line, or making any contact, you can email me. I can be found in eitan.elkin on (avoiding SPAM) gmail.com

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

על מציאת אחד מל"ו הצדיקים וחזרה לארה"ב

על פי המסורות היהודיות, בכל דור ודור קיימים ל"ו צדיקים (36) נסתרים שבזכות מעשיהם העולם מתקיים.

מצאנו אחד.

נשארו עוד 35 למצוא.

האמת, אין לנו מושג איך קוראים לו ואיך למצוא אותו שוב אבל דבר אחד ברור לנו: האיש הוא צדיק נסתר.

ומעשה שהיה כך היה.

כבר חודשים שאנו מתהלכים ומסבירים לאנשים שאנו נחזור לארה"ב דרך מעבר הגבול הגדול באל פאסו, טקסס (El Paso) שגובל בעיר התעשייתית הענקית מצידו המקסיקאי של הגבול סִיאוּדַד חוּאֲרֵז (Ciudad Juarez). זה כמו מחסום ארז שכזה, עיר עצומה של מפעלים מקסיקאים שתעשיינים אמריקאים מקימים בה מפעלים ומעסיקים מקסיקאים בגרסא מקומית ל Sweat Shops.

ככול שהתקדמנו צפונה, התחלנו להטיל ספק ברצון שלנו לחצות שם. ההבנה שזה לא המקום הכי נחמד בעולם מצד אחד ומצד שני התובנה שמעבר הגבול הזה הוא מעבר הסחורות היבשתי הכי גדול בין מקסיקו וארה"ב מבטיחה פקקים שלא ברא השטן. נערכנו נפשית למעבר ארוך ומיגע ותכננו לצאת ממש מוקדם כדי להבטיח שנעבור בשעות האור ונספיק להתרחק מהמקום (גם בצד האמריקאי, אזורי מעבר שכאלו אינם מקום סימפטי).

ואז פגשנו את הצדיק.

כמו כל צדיק נסתר, הוא היה מחופש. מחופש למדריך תיירים של אוטובוס מלא אמריקאים מבוגרים. כשראינו את האוטובוס פורק אמריקאים, ניגשנו לדבר עם הנהג, לקבל קצת טיפים ועצות. הוא ליטף את העניבה שלו וסיפר לנו שזה פעם ראשונה שלו במקסיקו ואין לו מושג. בלובי של המלון, עמד מקסיקאי מבוגר, דובר אנגלית שניחמד תיירים, קיבל בסבר פנים יפות שאלות חוזרות ונישנות, תלונות על הסבון בחדר (יש לו פינות והוא כואב) ושאר תלונות זעירות והכל בסבלנות. פנינו אליו בנימוס בשאלה על חציית הגבול. הוא הקשיב, חייך ואמר:

– "אתם רוצים לחצות מסִיאוּדַד חוּאֲרֵז לאל פאסו, טקסס?"

– "כן", כך אנחנו.

– "זו תהיה טעות. חצו דרך סנטה תרזה!"

– "????", תהינו

הוא ביקש את המפה שלנו ובעט זול של מלון, שרטט כביש שלא קיים שמוביל למעבר גבול לא מסומן.

– "זה מעבר גבול קטן, חדש שמיועד למכוניות פרטיות. אין שם את הפקקים של הגדול והוא מהיר ונוח. סעו לשם"

בחיים לא שמענו על המקום, אבל הוא נראה מאוד בטוח בעצמו וזה נשמע הגיוני, אז למה לא?

בוקר עולה על צ'יוואווה. אני עומד בקומה ה15 של המלון שלנו ומסתכל, בפעם האחרונה להרבה זמן (אולי לא, מי יודע מה ילד יום) על זריחה מקסיקאית מעל העיר.

Chichuahua - 01 - Sunrise over Chihuahua

ארוחת בוקר, פרידה משתי פקידות הקבלה שהפכו לידידות המשפחה ויאללה, לדרך.

לאחר כארבע שעות נהיגה בכביש שחוץ ממשאיות חולפות לא ראינו בו כלום, האטנו למראה שלט קטן שהפנה אותנו מהכביש הראשי, ימינה, לכביש שנראה עוד יותר נטוש. השלט אכן הראה "סנטה תרזה" והסימנים היו כפי שנתן אותו צדיק גמור, אבל הכביש נראה מאוד נטוש.

כשאנו מסתכלים אחת על השני, לקחנו את הפניה.

הכביש הנטוש התגלה ככביש חדש ומעולה. הרצון לגמור עם הספיקות כבר והרצון להגיע לגבול גרמה לי להגיע למהירות שאפילו במקסיקו, היא לא חוקית. הכביש חלק, חדש, ישר עם ראות לכל כיוון, המנוע של המפלץ נוהם בשביעות רצון ואנו טסים קדימה לתוך המדבר.

פתאום, אחרי כחצי שעה של דהירה במדבר, צצים לפנינו בנינים ואנחנו מאיטים לגלות שהגענו אל הגבול.

אכן, תחנת גבול ואנו יוצאים במיומנות אל הביורוקרטיה המקסיקאית עם כל האזהרות לשים לב שכל מסמכי המכונית נרשמים נכון ושירשם, לדיראון עולם, שאנו הוצאנו את אותו המפלץ שהכנסנו בראשית אוגוסט למקסיקו. חותמות בדרכון, מסמכי המכונית נמסרים, נבדקים ומוחתמים. בחניה, קילוף מדבקת המכס מהשמשה הקדמית (השמש המיסה אותה אל תוך הזכוכית) ואנו עוזבים את מקסיקו לעמוד בתור להכנס אל ארה"ב.

Chichuahua - 02 - Goodbye Mexico

החששות במפלץ שייכים בעיקר לנורית. היא חוששת שפקידי המכס ידרשו מממנה לפרק את יצירת המופת שלה, את תא המטען הדחוס בצורה מזעזעת, קופסאות הנעליים מתחת לרגלי הילדים וחצי קילו של אבקת מולה (שנתן לנו מרטין בביקורנו בביתו) ארוזה בתוך ניילון שבתוך קופסאת פלסטיק אטומה, שבתוך הסיר הקטן ביותר בסט סירי הקמפינג שלנו (מסביבו יש עוד שניים) שבתוך ארגז קרטון סגור. צריך וואחד כלב להריח את הצ'ילי שבפנים.

כשהגיע תורנו למעבר גילינו מה שהגששים אמרו מזמן: "אמריקה, ורסאנו!". מעבר גבול בדרייב-אין. לא יוצאים מהאוטו, והם לא יוצאים מהמיזוג. אתה מושיט את הדרכונים והרישיונות, מצלמות מקיפות את המכונית ופראיר אחד יוצא בחוץ עם מראה מתחת למכונית ועושה סריקה כולל הצצה פנימה. הילדים שיחקו את התפקיד ונראו כמו שצריך, בלי לריב ושקטים ו3 דקות אחרי שעצרנו בתחנת הגבול של סנטה תרזה, אנחנו חזרה בארה"ב

שני דברים שהיינו צריכים לעשות –

1. כיון שהיה לנו עדיין קליטה בטלפון המקסיקאי, לא רצינו להשאיר ל Telcel כסף במנוי שלנו וחייגנו ישירות לארץ במחיר מזעזע לדווח שחזרנו לזרועותיה של הידידה הגדולה של ישראל

2. העברתי את ההגה לנורית כי נוכחנו שהאינסטינקטים שלי בנהיגה במרכז אמריקה רק יסבכו אותנו בארה"ב (למשל, משא
ית שמאותתת שמאלה, לא מתכוונת שתעקוף אותה במהירות אלא יוצאת לעקיפה בעצמה ועוד כיוצא בזאת).

עצרנו לבורגר קינג במדינת טקסס (כך שניתן לומר שהיינו בטקסס ולוא רק ל40 דקות) והתחלנו לדהור מערבה כשהכוונה היא לשים את הראש בטוסון, אריזונה.

לאחר ארבע שעות וקצת היינו שם. מלון דרכים אמריקאי לשמחת הילדים ואנחנו בלב כבד התמקמנו בחזרה בחלום האמריקאי. לארוחת הערב יצאנו למסעדה מאוד מומלצת ע"י פקידת הקבלה עתירת הפירסינג (Olive Garden שהתבררה כרשת מסעדות פסאודו איטלקיות).

ישבנו בכניסה, מחכים לשולחן, מקשיבים בהשתאות לחבורת בנות טיפשעשרה אמריקאיות שמנמנות מדברות בטימטום על איך שיחת טלפון עם זו או עם אחרת היתה חוויה ששינתה את חייה ומנסים לעכל שלפני שעות היינו בעולם אחר, רחוק שנות אור בכל מובן שהוא. האוכל היה מגעיל (רק למבוגרים, הילדים קיבלו פיצות אמריקאיות עתירות בצק) ורק עורר את געגועינו למקסיקו שלנו.

נגררנו חזרה למוטל שלנו וצנחנו על המיטות באפיסת כוחות טוטאלית.

הנה הסבר קל לקוראנו בשפה האינדונזית שמתמצת את הסיפור כולו

רק כדי לסבר את העין, העפתי מבט על שני מעברי הגבול – זה שעברנו בו וזה שלא. הקו הצהוב בתמונות הוא הגבול היבשתי בין ארה"ב למקסיקו

כבר מהחלל רואים את הפקק באל פאסו (לתמונה גדולה של מעבר אל פאסו- כאן)

ואילו עוד בחלל רואים שאין נפש חיה בסנטה תרזה ( כאן לתמונת הלווין)

פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

קאובויים וסטייקים אמיתיים יש רק בצ’יוואווה

בוקרו של היום הראשון והאחרון בצ'יוואווה. זה היום האחרון שלנו במקסיקו.

חדר האוכל של המלון נראה כמו חדרי אוכל במלונות אמריקאים שעזבנו לפני חודשים ושהחל ממחר אנו חוזרים אליהם – מלא פנסיונרים אמריקאים עם מכנסיים קצרים החושפים ברכיים גרומות וכרס המוחזקת ע"י שלייקס לגברים ושיער סגול וקצת יותר מדי ניתוחים פלסטיים לנשים. החדר גם מלא באמריקאים ממוצא מקסיקאי שחוזרים להראות לג'מעה איך עשו את זה בגדול, עטויים בכל מותג חסר טעם ונוצץ (מישהו אמר Bling Bling?).

לרבים צ'יוואווה היא השער למקסיקו ובעיקר לקניון הנחושת (Barrance del Cobre) שהוא היה המקום הראשון שטיילנו בו, לפני חודשים. אנו קולטים שברי שיחות כיון שהאמריקאים קולנים ושמחים לנדב כל פיסת אינפורמציה במעלית או בתור למיץ וכולם באיזה סיור של מקסיקו ב8 ימים על גבי אוטובוס משופר.

גם לנו יש אג'נדה. למען הדיוק ההיסטורי – לי יש אג'נדה. אני רוצה מגפי בוקרים כמו שצריך. מדינת צ'יוואווה היא מדינת הבקר של מקסיקו. הם גם מוכרים בקר לארה"ב (חלק נאה מהפרות בטקסס מקורן בצד הדרומי של הגבול, בצ'יוואווה. בוקרים יש בטקסס אבל בוקרים אמיתיים, עם עור מיובל, פנים צרובות שמש ומגפיים ששופשפו בשטח יש בצ'יוואווה. זה הדבר האמיתי, בלי שום קישקושים או משחקים. העיר צ'יוואווה היא המרכז כל תרבות הבוקרים וזה המקום הכי טוב לרכוש בו ציוד בוקרים באיכות מעולה ומחיר מצויין ואני רוצה (חייב, צריך, מוכרח וכו') מגפי בוקרים. לכן אני בוש ונכלם לומר שדחיתי את ההצעות (המועטות אני חייב לומר) לטייל בעיר כדי לראות את מעט האטרקציות שיש בה ובראשן מוזיאון המהפכה לזכרו של גנרל פרנסיסקו פ'אנצו ויה (שבו עדיין ניתן לראות את מכונית הדודג' שלו, מנוקבת בכדורי המתנקשים שירו בו ב 1923 בשעה שנסע בעיר).

אני רוצה מגפיים ולכן הבוקר הוקדש לסיבוב ברובע העור/בוקרים במרכז העיר. ראינו מבחר שלעיתים עלה על זה שראינו בעיר העור של ליאון. לקח קצת זמן ושיחות עם מוכרות צעירות וחמודות אבל המגפיים הטובות בעיר אותרו בחנות שבנויה לצייד כל בוקר עם המוכרות הכי שוות. אוהד לא יכול לעמוד ממול כשקונים משהו למישהו שזה לא הוא עצמו ולכן תוך דקות הוא ונדב התהלכו להם בחנות בג'ינסים של Wrangler (שוב, הדבר האמיתי – כי שם ילד בגיל הזה זקוק לג'ינס קשוח שילווה אותו בשדות).

אבן נגולה מעל ליבי. יש מגפיים ואני יכול לעבור את הגבול בשלווה בידיעה שלרכיבה הבאה בשדות יהוד, מוביל את עדר הראשים שלי למכלאה – אני מצוייד היטב ואין לנחשי הפעמון והעקרבים שום סיכוי נגד פסיעות רגלי ההולמות בקרקע!

עכשיו כשמכסת הקניות הושלמה היינו פנויים רגשית לקצת בידור – משהו לחגוג בו את סיומו של קטע רציני מהטיול.

לשתי פקידות הקבלה במלון, היתה המלצה.  כבר אתמול התידדנו איתן. שתיהן צעירות ואחת מהן אם חד הורית לתאומים. היא כבר זכתה לשקית בגדים מאיתנו והתאומים זכו לשק של צעצועים שהילדים אספו במהלך הטיול מכל מיני מקדונלדים, בורגר קינג, פויו קמפרו (רשת העופות הגוואטמלית) וכל עוד כאלו שחילקו פרסים. היו לנו כפולים ומשולשים, תיקים מלאים בשטויות שמוינו ובמקום לזרוק אותם בארה"ב שכנענו את הילדים לתת אותם. היום האם הצעירה היתה מלאה סיפוק – התאומים היו מאושרים (לי קצת הפריע להעניק מתנות מקדונלדס אבל להם זה היה צעצוע מצוין). לכן, כשנגשנו לברר מה עושים עכשיו הן שמחו לעזור.

צאו אל ה Feria הן אמרו, אל ה County Fair, אל היריד האזורי שם מתכנסים כל הבוקרים ויש תחרויות רכיבה, פרים סוסים – מקום לגברים אמיתיים (ולנורית שתלווה אותם).

הילדים רצו מיד להחליף למגפי הבוקרים שלהם. אוהד כבר רץ איתם כאילו גדל בחווה ואפילו נדב שבהתחלה הלך איתם מצחיק כבר התרוצץ מסביב בקלילות (המגפיים אפילו שיפרו לו את היציבה, למרבה הפלא).

היריד משתרע על שטח ענק מחוץ לעיר. משפחות, זוגות וקבוצות של מאצ'ו חולפות פנימה. הגברים כולם מתהדרים במגפיים – כולן מצוחצחות (אין עלבון גדול במקסיקו מנעליים מאובקות המראות על מעמד חברתי נמוך) ורבים מתהדרים במגפיים צבעוניות (אדום, צהוב, כחול ואפילו ורוד למאצ'ו הכי גדול), חגורה מאותו עור ואותו צבע ואבזם כסף בגודל של צלחת פסח.

הגענו לפני הגל  הגדול והילדים מיד הבחינו בפר מכני. המפעיל הבחין בשני הגרינגוס הצעירים וכיבה כמה כפתורים בלוח הבקרה – כבוד לחיוורי הפנים.

הסיפור המלא מובא כאן בתמונות –

נדב עולה ומחכה

Chihuahua Feria - 01 - Nadav on Mech Bull

"זה כל מה שיש לך?!", נדב מחכה שהפר יכה בוChihuahua Feria - 02 - Nadav on Mech Bull

"או. קי… עכשיו אתה זז", המפעיל מחליט שנדב ראוי לטלטולChihuahua Feria - 03 - Nadav on Mech Bull

והסיום הצפוי – נדב מועף מעל השור הזועם, בחיוך רחב Chihuahua Feria - 04 - Nadav on Mech Bull

ואז עלה אוהד, שהתקשה לאחוז בחבל מרוב אושרChihuahua Feria - 05 - Ohad on Mech Bull

המפעיל חס עליו עוד יותר אבל כשעסוקים בפוזות ובצחוק – נופלים בקלות…Chihuahua Feria - 06 - Ohad on Mech Bull

לאחר ששני הילדים הועפו מגב השור הזועם והוציאו מספיק אנרגיה המשכנו פנימה. לפני כמה חודשים, בפולסון, מונטנה היינו ברודיאו ושם ראינו מקצוענים ובוקרים מהזן האמריקאי (למרות ששם גם הם היו אמיתיים – נערי חוות קשוחים) כאן היו תחרויות של אנשי שטח של ממש. ישבנו בתצוגת סוסים בזירה בה רכבו זוגות ויחידים, מציגים רמות שליטה בסוס כאילו הוא היה מחובר אליהם, כמו שני קנטאורים משופמים.

עברנו על תצוגות של שוורי ענק עם ההמון, תצוגה גדולה של סוסים למכירה. כולם סוסי עבודה, כולל אחד עצום שהיה מוקף בגדר ואזהרה שהוא פראי ולא להתקרב. אנו שמרנו מרחק ואז הגיע משפחה מאובזרת. הגבר ניגש אל הסוס שנרתע והחל מראה סימני עצבנות. הבחור פשוט קפץ מעל הגדר, ניגש לסוס (אנחנו ציפינו לסימני פרסות על הכובע הלבן) הסתכל לו בעיניים, אמר לו "זררררר" ותקע בו מבט שהיה גורם לדוב לשכב בשקט. הסוס מיד עשה חיקוי של פודל וזחל אל הבחור שליטף אותו בשקט. אנחנו והנוכחים חייכנו בהערכה ואשתו של הבחור (בג'ינס שכנראה רוסס עליה) חייכה בבעלות.

אחרי שסקרנו את כל מה שהיה לקנות וסגרנו שלא ניקח פה סוס או איזה פר הרבעה להחיות את העדר שלנו, לא נקנה עוד כובעים, אוכפים, שוטים, דורבנות הוחלט שיש לאכול.

את אוהד קל להאכיל אבל שניצל לא היה בשום דוכן ואם הייתי מבקש פיצה היו זורקים אותי למכלאה. נדב איבד את התקווה ואיתו גם אנחנו. סיכמנו איתו על לחמניה ריקה. אוהד הצביע על דוכן שמכר Tacos Al Pastor מעדן דמוי שווארמה מקסיקאית (האמת שכרגע Wikipedia גילתה לי שהמקור הוא ממהגרים לבנונים שהגיעו לפואבלה והביאו איתם שווארמה). אבל המקסיקאים לקחו ועשו כמה שינויים טעימים בשווארמה (חזיר, מתובל להפליא, מליון תוספות) ומגישים אותו או בלחמניה או בטקו מגולגל, סטייל שווארמה בלאפה.

ואז קרה הנס.

בעוד שאוהד נוגס באושר בטקו שלו, לנדב היתה התגלות: "אני אנסה את הבשר", הוא אמר. הוא נתן ביס, כשאני ואמא שלו תולים בו עיניים משתאות.

"ממממ… ממש טעים!", היה פסק הדין.

כמו ין ויאנג, שולבו בי (ובנורית) שני רגשות – האחד, שמחה גדולה שהילד טעם וראה את האור. השני, רצון להשאיל שוט בקר מדוכן הסמוך ולתת בו סימן קל – על כל החודשים שעברנו עשרות דוכנים נפלאים של Al Pastor בחיפוש אחר פיצה יבשושית או משהו להאכיל את נדב. וביום האחרון הוא ראה את האור.

עכשיו כשהם היו שבעים הגיעה זמן חגיגת הסיום שלנו.

חשבנו על איזה מסעדת פאר לסיום העונה אבל אם אנחנו ביריד – נסתדר פה. ואיזה סידור זה היה!

ניגשנו לאזור הברים לחפש מה יש לאכול. רק מסעדות סטייקים. בחרנו אחת באופן אקראי והתיישבנו. המלצרית הסבירה שאין ממש תפריט ושאנחנו יכולים לבחור בין American Rib Eye ל National (Mexican) rib eye (אני חושב שזה חלק מהאנטרקוט). כיון שלא ממש הצליחה להסביר לנו מה ההבדל הביאה לנו לראות.

כשעיננו נחו על שני נתחי הענק, ידענו שנינו שזכינו בכל הקופה. הבדל ממש לא ראינו בין האמריקאי למקסיקאי ולכן הזמנו אחד מכל אחד (המקומי ב 40 ש"ח, 110 פזו והאמריקאי ב 70 ש"ח כ 180 פזו). קיבלנו שני סטייקים נפלאים, בערך 500 גרם של בשר בקר הכי טוב שיש, עשוי ביד אומן, במסעדת עץ פשוטה, עם צ'יפס מצוין, שתי בירות דוס אקיס (XX) – החיים מעולם לא נראו טוב יותר.

בדרך החוצה נדב ביקש לנסות את מזלו על השור הזועם שבינתיים הפך זועם יותר אבל זה לא שינה ממש לנדב שעף בכיף.

Chihuahua Feria - 07 - Nadav on Mech Bull

חזרנו למלון עייפים, מרוצים ומלאי ציפיה ליום הגדול שמחכה לנו מחר. הילדים רוצים כבר ארה"ב ואנחנו מלאי חששות מהגבול, מהבירוקרטיה המקסיאית, הנוקשות האמריקאית וחוסר רצון בולט לפרוק את המפלץ שגדוש ברמות לא ברורות (מהנדסי הרכב של טויוטה היו עומדים פעורי פה למראה הפלא).

לאורו של ירח מקסיקאי אחרון – עלינו על משכבנו.

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

הדרך לצ'יוואווה או שליח הפיצות למרחקים ארוכים

אין הרבה מה לספר, אבל בכל זאת אני אפרט בקצרה כי:

1. זו הנסיעה הארוכה האחרונה במקסיקו – צ'יוואווה היא השער שלנו חזרה לארה"ב (גם משם יש עוד דרך אבל היא קצרה יותר)

2. יש לי סיפור קצר על הדרך

3. בכל זאת, קשה לנו עם העובדה שעוזבים את מקסיקו אז כל הזדמנות להשתהות ולו רק בכתב, שווה

מהעיר זקטקס שבמדינת זקטקס אל העיר צ'יוואווה שבמדינת צ'יוואווה המרחק הוא כ 850 ק"מ – כמו לצאת בבוקר מקרית שמונה, לשתות קפה באילת ולחזור מיד לקריית שמונה. הילדים מאוד שמחו לקראת הנסיעה הזו – המחשב הנאמן חובר לחשמל במפלץ, הם חיברו אוזניות (דרישה שלי) ובמשך שעות על גבי שעות ראו סרטים.

הנסיעה לקחה כ 9 שעות ורק לתת לכן קצת קנה מידה – המסלול מסומן על המפה – תראינה אותו לעומת כל מקסיקו…

Road to Chihuahua - 01 - Map

מאז אוגוסט, כשנכנסנו למקסיקו התפלאנו שלא ראינו מדבר. ראינו ארץ ירוקה בצורה מדהימה, ארץ של הרים נישאים, חופי ים מתגלגלים, נהרות, קניונים ושום דבר שמזכיר את האסוציאציה הציבורית של מקסיקו – קקטוסים ומדבר.

אבל כשהתחלנו להתקרב לזקטקס ועכשיו במהלך הנסיעה הזו אנו מוקפים במדבר בגובה רב. מדי פעם יש קקטוסים אבל בד"כ יש פשוט מישור מכוסה שיחים נמוכים עד להרים הרחוקים שבאופק (הרי הסיירה מדרה?).

אין כמעט ישובים לאורך הדרך. כביש מצוין ברובו, פתוח ודי פנוי. שקט בתוך המפלץ, מדי פעם צחוק מהמושב האחורי כשבאיזה סרט מצויר דמות חוטפת. אנחנו, נורית ואני, מדברים וכמו מסכמים את החוויה הענקית הזו שהיא מקסיקו. הכביש ממשיך להתגלגל ישר.

לכן היה מאוד מפתיע כשעברנו את הבחור הזה:

Road to Chihuahua - 02 - Pizza Delivery Guy

בדרך מְשוּמָקוֹם לשוּמָקוֹם רוכב לו בקושי שליח עם מליון פיצות עליו (הוא אפילו נשען על כמה). שקלנו לעצור, לקחת לו פיצה ולהמשיך כי אין כלום מסביב, אבל התאפקנו.

לפנות ערב התגלגלנו פנימה לתוך צ'יוואווה.

שני החבר'ה הצ'יוואווים שפגשנו עוד בפסטיבל סרוונטינו, בגוּאֲנַחְווּאֲטוֹ, נטשה ואלפרדו (כמו הרוטב) הזהירו אותנו שצ'יוואווה היא לא כזו יפה ומרתקת ואני חייב לומר שבשעה שחיפשנו מלון לישון בו, מתחרים עם אוטובוסי תיירים אמריקאים הפורקים קשישות אמריקאיות סגולות שיער די הסכמתי איתן.

בסוף נכנסנו לאחד מהמלונות הטובים בעיר, מתנחמים שזהו, הזדמנות אחרונה להתפנק במקסיקו וממרומי הקומה ה15 במלון, צופים אל העיר ההולכת וכבה – אאחל לילה טוב

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה

ועידת סוסים מסוכנת

לסיום חגיגות פסטיבל הרחוב של זקטקס, הבה ואספרה לכם על המופע הגדול זה שלכבודו הארכנו את שהייתנו בעיר, המופע שכולם חיכו לו!

הכרזה של הפסטיבל מודבקת בכל מקום בעיר (וכמו כן,היא נמצאת גם בצינור ביוב פלסטי כתום בבגא'ז של המפלץ – הדודה במכבסה שמול המלון שמחה להעניק לי את הפוסטר למזכרת) ומראה סוס מעופף. תהינו כל הזמן מה פירוש הדבר – האם מדובר בסמל של הפסטיבל או מה בדיוק היתה כוונת המשורר

עם הימים החולפים סקרנותנו גברה. בבוקר הראשון כשעברנו ליד הקתדרלה המצועצעת של זקטקס, זו שנראית כמו עוגת קצפת ורדרדה ראינו בפלזה דה ארמס הצמודה מחזה משונה

Zacatecas 7 - generik vapeur - 01 - Zacatecas Cathedral

קבוצת בנאים עומדת ובונה שלד מחלקי עץ שהיו מונחים בצד – עם מלגזות והכל. במעברים נוספים במשך היום ראינו שלמעשה הם בונים שלד של לוויתן על גלגלים. כל פעם הלוויתן היה במקום אחר וצוותים של בנאים בנו משהו אחר.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 02 - Whale Construction 1

זה היה מספיק מסקרן לחקור את הנושא וכך גילינו שמופע הדגל של הפסטיבל יערך בערב של היום בו אנו עוזבים את המלון. היופי של הטיול שלנו הוא שאין משהו קל יותר לפתרון. הודענו במלון שאנו נשארים עוד יום ובזאת נגמר הסיפור…

ההופעה שחיכינו לה היא של להקה צרפתית – גֶ'נֵרִיק וַאפֶּר. למרות שראינו רק לוויתן להופעה קראו "ועידת הסוסים". מאוחר יותר הופיע גם הסוס הלבן שנראה בכרזות (וגם על החולצה הרשמית של הפסטיבל שכבר קניתי) והורכב בפינת הרחבה.

הלוויתן הלך וקיבל צורה, בכל פעם שחלפנו באזור. בערב סדרנים דחפו אותו הצידה לאפשר למטורפים של "תופי האש" להשתולל עם האש והזיקוקים שלהם ובבוקר שוב עבדו בנאים והרכיבו את הלוויתן, וכבר ראינו שהסוס כבר נכנס פנימה, כמעשה יונה והדג.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 03 - Whale Construction 2

צהריים אחד גם הופיע מנוף גדול וחסם חצי רחוב ולמחרת בצהריים גם להקה ישבה על משאית וניגנה בקול גדול (בא שוטר, גירש אותם וזה הכל – אבל לא באמת… ) לקול שמחת ההמון

Zacatecas 7 - generik vapeur - 04 - Band rehearsal

וכך כל יום היתה הפתעה חדשה ואנשים יותר צבעוניים שמסתובבים סביב כל מיני מתקנים כמו גלגלי ענק עם אופנוע באמצע ושאר אינסטרומנטים.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 05 - Whale Construction 3

Zacatecas 7 - generik vapeur - 06 - Whale Construction 4

בבוקר המופע, בעודנו יושבים ואוכלים את ארוחת הבוקר במלון שמענו המולה מבחוץ. כשיצאתי לבסוף ראיתי שני אנשים משתחררים מחבל שהיה תלוי מעלה, גבוה. כשהרמתי את הראש ראיתי שהם גלשו מקרון הרכבל שעובר מעל העיר, החולף בדיוק מעל למלון שלנו. הם הסבירו שכאן יהיה מוקד התרחשות של המופע, כאן, מתחת למלון שלנו.

המתח רק גבר. כל הזמן ראינו אנשים מדברים צרפתית (כבר הבנו שהמופע הוא של קבוצה צרפתית), מסתכלים, מודדים, מתכננים. בהרגל שכבר התקבע לו בימים האחרונים ניגשנו לשאול איפה איך ומתי הכי כדאי לעמוד ולראות. הם הסבירו לנו שכדאי לרוץ ברחובות כי הלוויתן ינוע ברחובות והחגיגה תרוץ לפניו.

אבל אנחנו, עכברי פסטיבלים מנוסים והחלטנו שאנחנו נעמוד בנקודת הקצה, שם יהיה כל התכל'ס כי כמות האנשים שנשפכה לעיר לסופה"ש ולמופע לא תשב בחיבוק ידיים אלא תמלא את הכיכר וכך עם רדת החשיכה התיישבנו לנו על מדרגות הכיכר. עשרות ילדים התרוצצו בכיכר ורוכלים מכרו שטיות כולל כדור גומי עם חוט שניתן לסובב ולהעיף לגובה תוך כדי שהוא סוחב אחריו זנב של סרטים צבעוניים. כמובן שרכשנו שניים כאלו ונורית ואנוכי נהננו לראות איך הילדים הפרטים שלנו מתרוצצים עם כל האחרים, גרינגואים קטנים בין כל המקסיקאים. הבטחון שהם רכשו לעצמם והחברות בינהם ניכרה בהם כיון שהם בכלל לא שמו לב אלינו והיו מאושרים להתרוצץ ברחבה לרדוף אחרי הכדורים שנזרקו לכל כיוון.

ככל שהחשיך יותר ההערכות והציפיה בכיכר גדול. קבוצת סדרנים (בהם זיהינו כמה מהאנשים ש"נבחרו" להסתפר במופע התספורות מסמר השיער – האם לא נבחרו אנשים באופן רנדומלי???) החלה לגלגל את הלוויתן החוצה, אל מחוץ לכיכר ואל הרחוב מה שנתן את האות – מקסיקאים כישראלים – כולם קמו על רגליהם בהמתנה.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 07 - Rolling Whale

כמו שחשבנו לא היה פשוט כל כך להוציא את הלוויתן שלא ממש מצא מקום להסתובב ברחוב הראשי והצר של העיר הישנה.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 08 - Whale in Avenida Hidalgo

כל המשתתפים בתלבושות צבעוניות התרוצצו מסביב בהתרגשות – האם המופע כבר התחיל או שזו פשוט עצבנות צרפתית שנתקלת באוזלת יד מקסיקאית?

Zacatecas 7 - generik vapeur - 09 - Actor beside whale

כששמענו נקישת פרסות, אנו וכל הקהל הסתובב מיד למחזה המשעשע של צעיר בלבוש מסורתי מוביל כמה סוסי ענק שנרתמו אל הלוויתן

Zacatecas 7 - generik vapeur - 10 - The arrival of the pulling horses

הלוויתן יצא לדרך. הוא אמור לתור בעיר ולחזור. לפי כמות הקהל, רוחב הכביש והבנינים שמסביב, רחוק הוא לא יגיע – אבל אתם יודעים למי ניתנה הנבואה…

שאר המשתתפים החלו לתפוס את מקומם – האמודאית הנאה, למשל

Zacatecas 7 - generik vapeur - 11 - Diver preparing for show

אחד-אחד גולגלו מסגרות המתכת הגדולות החוצה, כנראה ללוות את הלוויתן במסעו.
כל החבורה העליזה ואיתה משאית שעליה נגנים שמנגינים מוזיקה חיה המשיכה במעלה הרחוב ולנו היה קצת זמן למנוחה להניח את הילדים. כמו שאמרו הגששים, "האווירה כאן מתוחה מאוד, אני מרגיש שאפשר לחתוך את האווירה בסכין. לחתוך עמי?". כולם חיכו למשהו שיקרה – לא היה ברור אם המופע כבר החל או שרק מחכה להתחיל.

ואז, המופע החל.

גבוה מעל העיר ראינו את קרוניות הרכבל עוצרות באמצע הדרך ודמויות קטנות יוצאות את הקרון ומשתלשלות למטה על חבלים וזיקוקים מסביב. ברגע שירדו אל הקרקע, דממה נפלה על העיר. כולם ידעו שהחל המופע אבל אף אחד לא היה מוכן לעזוב את המקום שתפס סביב הכיכר. זה כמו לחכות לצונאמי אחרי שהרגשת את רעידת האדמה. האמת היא, שלא ממש הבנו את הרעיון של הגלישה ומה בדיוק הוא מוסיף למופע, אבל כנראה שהצרפתים רצו לעשות סנפלינג מקרון רכבל ושכנעו את פרנסי העיר שזה נחוץ. סבבה, שיבושם להם.

והצונאמי אכן הגיע. הלוויתן לא טייל רחוק מדי לפני שנתקע בעיקול הרחוב ועכשיו הוא חזר באופן רשמי, כשלפניו רצים אנשים, משאית המוזיקה עם מוזיקת רוק המנסרת את הלילה ומתגלגלים גלגלי ענק עם המופיעים כמו זה שרכב על אופנוע בתוך גלגל

Zacatecas 7 - generik vapeur - 12 - Bike on a wheel

ומאחוריהם, הפלא ופלא, ה-ל-וו-י-ת-ן!!!

נמשך ע"י צמד סוסים וְרַכָּב, התגלגל לו דג העץ חזרה אל מקומו הטבעי (הוא לא עזב אותו לזמן רב – הם רק יצאו וכבר חזרו)

Zacatecas 7 - generik vapeur - 13 - Whale pulled in Ave Hidalgo

שוב גלגלים יורקי אש

Zacatecas 7 - generik vapeur - 14 - Return to plaza de armas

ואז באנחה כבדה התיישב הלוויתן חזרה,במרכז הרחבה

Zacatecas 7 - generik vapeur - 15 - Whale back in Plaza de Armas

ועכשיו!

הרגע לו ציפו כולם!!

או לפחות כל משפחת אלקין המטיילת!!!

מעוף הסוס!!!!!!

כמו בלידת עכוז קשה, נחלץ הסוס על רוכבו מבטן הלוויתן. כמו יונה, הוא נפלט ממעי הדג ועלה אל על. המוסיקה השתנתה והסוס החל מרחף לצד בנין העיריה.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 16 - Horse taking off

Zacatecas 7 - generik vapeur - 17 - Horse getting higher

הוא המשיך ועלה כשהוא מנופף בכנפיו (ברקע Cerro de la Bufa, ההר שאליו מוליך הרכבל ועליו ניתן לראות צלב מואר ענק החולש על כל העיר).

Zacatecas 7 - generik vapeur - 18 - Horse higher than city hall

והוא כבר ריחף גבוה מעל כל הקהל כשהמוסיקה ניתזת מהקירות העתיקים של הקתדרלה.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 19 - Flight of the horse

המנוף שהניף את הסוס (לא חשבתם שהוא מרחף בכוחות עצמו, אני מקווה) לקח אותו עוד מעלה, מרחף מעל הקהל שמתח את ראשו גבוה לחזות בפלא

Zacatecas 7 - generik vapeur - 20 - Flight of the horse 2

ואז הם קלקלו את הכל!

הסוס, המרחף מעל הקהל החל לפלוט אש זיקוקים.

צרפתים אדיוטים! (אני מתנצל בפני קהל הקוראים הצרפתי) – מה הם חושבים שקורה לחתיכות המתכת הלוהטות שמרכיבות את הזיקוקים שמופעלים 20 מטר מעל הקהל? הם נופלות על הקהל, רותחות למגע.

הנזקים שלנו – אני ונדב נכוונו בלחי נורית ואוהד קיבלו חתיכה רותחת לעין, חורים קטנים במכנסיים וכו'. אפשר לראות בתמונה את הגיצים לפני שהם נוחתים. בכי, כאב וכעס על טמטום וחוסר זהירות בסיסי מצד להקת מופיעים "בינלאומית". אני לא מצפה כלום מהמקסיקאים, אבל אם קצת הגיון בריא היה מופעל, אף אחד לא היה חושב שזה הגיוני לפזר אש מעל קהל…

ראשית תנו לי להרגיע את כל החוששות – הצריבה בעין נרגעה למחרת ותוך יום, יומיים נעלמו הסימנים כלא היו.

שנית, עם אוהד בוכה ונדב כאוב ניגשנו למשאית של הנגנים, חלק מלהקת המופיעים. הזמרת התכופפה אלינו בהבעת עונג, מצפה לשמוע תשבחות. כשהודענו לה שהיא והחברים שלה מטומטמים עם הסמכה ממכון התקנים הצרפתי, ההבעה שלה נמחקה. היא הודיעה לנו שאם מישהו הוא מטומטם אז זה אנחנו והלכה משם בראש מורם.

חזרנו למלון כשאנו מלקקים את הפצעים, מלאים בכעס ומרגיעים את הילדים ובמיוחד את אוהד שהעין מאוד הציקה לו. טילונים משובחים קצת סייעו להפגת הכאב ולילה שלם עבר עלינו בשיחות איך ניפרע מהצרפתים.

Zacatecas 7 - generik vapeur - 21 - Horse spewing fire on crowd

בבוקר קמנו, קצת יותר רגועים. העיניים היו בסדר אם כי אדומות, הפסים הצרובים על הלחיים דהו כבר. היינו בראש של לצאת את העיר הזו כבר, להניע שוב את המפלץ להמשיך הלאה – לאחת הנסיעות הכי ארוכות שלנו והכי אחרונות שלנו בטיול – הנסיעה הארוכה לצ'יוואווה ( Chihuahua)

פורסם בקטגוריה כללי | כתיבת תגובה