תקרית פוטוגרפית בנהר הכחול

אקדים, אפתח ואומר – לכולם שלום. כל מטוסינו חזרו בשלום לבסיסם. אך הבעיה היא שאין לי איך להוכיח זאת. זאת כיון שבזמן הגיבוי הלילי של תמונות היום – מחקתי את התמונות לפני שהעתקתי אותן. יש לי סיפורים לספר אך כמעט ואין לי איך לגבות אותם ואם נניח שתמונה שווה אלף מילים, הרי שבמחיקת כ 100 תמונות עלי לכתוב עתה כ 100,000 מילים. אין לי זמן וכח וזה…

אך לא אלמן ישראל! כיון שעדיין אש ההי-טק בוערת בעצמותי, נקטתי בפעולות הצלה מידיות (גיביתי פיזית את הכרטיס ועכשיו אני מחפש תוכנה להצלת קבצים – המלצות יתקבלו בברכה במערכת, תוכנות יענו בנשיקה).

ואחזור לספר דברים כמסלולם!

כיון שעצרנו בלילה שלפני בעיר (עיירה יותר מתאים, או שם שמדגים משהו קטן מאוד) Clearwater ראינו לנכון לדגום לפחות את פארק המפלים הידוע Wells Gray הנמצא אל מול העיר. זהו פארק די גדול כ 5000 קמ"ר גודלו (גוש דן, גדרה עד חדרה הוא 1500 קמ"ר) אבל הוא ידוע יותר בתור "פארק המפלים" כיון שיש בו המון מפלים שהידוע שבהם (והסיבה העיקרית שרוב האנשים עוצרים בו) היא מפלי הלמקן Helmcken Falls (לי זה מזכיר כל הזמן את ההמיולין מ"משפחת החיות המוזרות" של טובה יאנסן אבל אני מניח שאין יותר מדי אנשים שמכירים . . . )

ומה כל כך מיוחד במפלי הלמקן – ובכן מבחינה סטטיסטית הם הרביעים בגודלם בקנדה. אבל נעזוב את הסטטיסטיקה בצד, זה פשוט מפל מרהיב ומרעיש!

Helmcken Falls in Wells Grey Park, B.C

המפל חצב לו מעין קערה כדורית עצומה והרסס של המים נדחף אל דפנות הצוק ומטפס למעלה במין כדור ערפילי שכזה. כאן רואים את זה טוב יותר

Same thing, different angle

אבל טיפוס ריאלי אנוכי, אני לא יכול בלי מספרים ועובדות  – המפל גובהו 140 מטר ורוחבו 23 מטר (לשם השוואה, הניאגרה המפורסמת היא 50 מטר לערך, כשליש מהנ"ל ולא, לא זאת בשירותים ומי שיגיב על זה הוא סתם פארש).והנופל הוא נהר המירטל (Murtle River) והוא עושה רעש די רציני אפילו במרחק.

זה אנחנו (כמובן) אל מול המפל

Group Photo: Elkin Family and Helmcken Falls

מה שקצת קשה לראות בתמונה היא את כל החיות שיש בפארק. חלק גדול מהם מופיע בתצלום!

בעזרת כוחה של רשת האינטרנט אני אגדיל את התמונה ואסביר על החיות הרבות הגודשות את הפארק:

יתושים!

Wells Grey Park takes pride in 30 different types of mosquitos

הפארק מאוד גאה ב30 סוגים שונים של יתושים. נמרחנו כדבעי בנוגד יתושים שהבאנו מהארץ. הנקודה שלא הבאנו את היתושים מהארץ או שהיתושים הקנדים לא דוברים עברית או שהנוזל שהבאנו, הטבעי, הנפלא, שמתייחס אל היתוש בכבוד – לא עובד. צריך משהו עם כימיקלים מסוכנים כמו 25% DEET.

יש שם המון יתושים, גם כשנמרחנו הם עדיין מזמזמים באוזניים ופשוט מעצבנים. הם לא טורחים אפילו לברוח, הם מתים בכבוד בידיעה שפרצו את הדרך לעשרה אחרים.

למעשה עצרנו בעוד מקומות בפארק כדי לראות עוד מפלים ומגדל תצפית על ההר הירוק (תוך כדי שירת "ההר הירוק רוב ימות השנה"  ) אבל לא ארחיב. המטרה היתה להגיע ל Valemount כדי לצאת למסלול הליכה למרגלות הר רובסון (הגבוה בהרי הרוקי הקנדים)

יצאנו אט, חיוור היה הבוקר, במרחקים הבליח שלט עם דוב עצבני וכתוב היה עליו River Safari

עם הסיסמא: 60 הדקות הטובות ביותר בחופשה שלך, מובטח!

(מתוך האתר של River Safari – לא אני צילמתי)

Blue River's "River Safari" Tour Ad

כיון שהאמריקאים אנשים ישרים והחופשה שלי ארוכה היינו חיבים לעצור. ספר המבקרים עם נילי מקריית מוצקין, דוד מכפר סבא ועוד עדויות ישראליות שכנעו אותי להפרד מסכום נאה.

ובמה מדובר? פשוט מאוד. עולים על סירת Jet Ski שהיא סירת מנוע אבל מאוד-מאוד מהירה שיכולה לתמרן במים רדודים כמו באמבט (אין לה מדחף והיא פועלת על אותו עיקרון של אופנוע ים). שטים לאורך ה Blue River אל אגם שלשפתו מסתובבים דובים שחורים ואייל קורא (מוס בלעז). וגם עוצרים לחוף האגם ומסתכלים על מפל נסתר.

עלינו לסירה קטנה עם איאן הנהג הניו-זילנדי שלנו ויצאנו לדרך. הסירה שטה במהירות וכולם חייכו (או שזו היתה הרוח). הנוף משגע עם הרים והנהר (הכחול) והיערות הבתוליים הנושקים לאגם ובכלל כיון שלא ניתן להגיע לשם בשום דרך יש תחושה של ארץ בראשיתית.

הגענו לאגם ואיאן הדמים את המנוע אל מול החופים ונשבע בחיי אימו שנשארה בניו זילנד שבימים האחרונים כל סיור ראה שם דוב (גם מירי מקריית ענבים כתבה כך). נסחפנו בשקט כשאנו מאמצים את עינינו אבל שום דוב לא הופיע. תקרית קלה העיבה על השיט כשענף חדר אל המנוע ונאלצנו לקבל חילוץ מסירה אחרת של החברה. ואז עלינו על המטוס – הסירה ששומרים בצד, זו עם הגשר למעלה והמנוע שפירקו ממיג-17 אוקראיני.

הדבר הזה טס מהר. וכשנכנסנו במעלה הנהר זה היה חוויה רק להחליק על המים. נורית שקיוותה לחזות בחיות התאכזבה (למרות שהמפל הסודי היה מאוד יפה). אבל מבחינת הילדים השיא הגיע בדרך חזרה.

כשהגענו אל האגם (שוב נסחפנו לחפש דובים ואיילים וכלום) איאן קרה אלי ושאל אותי אם הילדים ירצו לנהוג. למרות שלא היה צורך תרגמתי את השאלה ותוך פחות מחצי שניה נדב כבר ישב על הכסא, מניע את הסירה ומתחיל לנהוג כשאיאן מכוון אותו ומאיץ יותר ויות
. גם עם מגהץ קיטור לא ניתן היה לישר את החיוך של נדב. אוהד לא נשאר פראיר ועלה אף הוא (וזיגזג קלות) אבל למשך כמה דקות הם ניהגו אותנו חזרה.

ועכשיו הפואנטה:

היו לי תמונות של כל זה. הם שם, צפות להן בעולם הביניים של תמונות מחוקות. אך בי נשבעתי – אני אציל אותם ואתם תראו אותן, על אפכם וחמתכם!

עם ערב עייפים אך מרוצים התגלגלנו ל Valemount רק כדי לגלות שהפלישה היפנית החלה וכל מוטל ראוי כבר נתפש וכולם הוציאו את המחירונים המיוחדים. מצאנו בסוף משהו, ועלינו על מיטתנו בשלום (לא לפני שאכלתי סטייק של קאריבו ארקטי – יאמי ומחקתי את התמונות).

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

5 תגובות על תקרית פוטוגרפית בנהר הכחול

  1. ברוך הגיב:

    אם במקרה יש בניידך לינוקס יש תוכנה שנקראת recoverjpeg שעושה את מה שאתה צריך. סורקת את הכרטיס ומוצאת תמונות מחוקות לכאורה.

    אם יש לך את תמונת הכרטיס בקובץ אני יכול לעזור לך ולבצע את המשימה אצלי.

    הסבר להצלה שמצאתי לחלונות http://www.clarity.net/~adam/recoverpix.html

  2. פלאפי הגיב:

    המיולין מוכר לרוב בני גילי מ"המומינים", ששודרה בערוץ הראשון לפני אי אילו שנים.
    אני לא יודע מה היחס בינם לבין "משפחת החיות המוזרות", אבל אני מניח שלכל הפחות מדובר באותה דמות.

  3. איתן הגיב:

    לברוך:

    תודה, אבל אם היה לי לינוקס אז הייתי אדם טוב יותר 😆 . לא אני מריץ חלונות ואני אסתדר עם תוכנות החלונות שקיימות.

    לפלאפי:
    מדובר באותה דמות רק שהסדרה ששודרה היא סדרה יפנית שהקשר בינה לבין סדרת הספרים של טובה יאנסן רחוק כמו הסדרה של מארקו ("הוא מחפש את אמא") מהספר "הלב" של דה-אמיציס או המרחק של פינוקיו עם בלה מהספר של קרלו קולודי.

  4. שי הגיב:

    כמה מתאים שנהג של JETBOAT יהיה ניו זילנדי – שם הסירות הללו הומצאו.
    זכור לי טרמפ עם תחתונים על JETBOAT כזה, אבל זה לפעם הבאה….

  5. Marcel הגיב:

    Adventures seem to repeat themselves. Nurith was 5 months old when we took her to the Okifenokee swamps between Florida and Georgia to see alligators. From the park visitor’s center we boarded a small motorboat driven by a teenage skipper. He spoke monosyllable sentences with a heavy Southern drawl. We were the only passengers. We were promised to see alligators on the way. But alligators thought differently. So we ventured deeper and deeper into the swamp. The only effect of the search was that the engine of the boat stalled and refused to start again. Time passed, the sun went down, we had no formula for Nurith. Zahava grew increasingly nervous. The skipper kept cool, but was now silent as a carp while working on the motor. We were also cooled because the temperature dropped fast. Finally, the motor turned over and we were moving again. A few minutes later, we were met by the search party. Now when we want to see alligators we go to the zoo or Hamat Gader.
    The photo record of this adventure is hidden in slide boxes. I am afraid that neither current nor future high-tech tools are capable to retrieve them.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s