יש ריח של קוסקו באויר

הבוקר קמתי מוקדם (אנחנו יוצאים לטיול ואנחנו רוצים לאכול עוד ארוחת בוקר ולקנות מים), יצאתי את פתח החדר להסתכל ולראות אם חם או קר וזה היכה בי. הריח היכה בי ושלח אותי שנים אחורה.

הריח שלח אותי לקוּסְקוֹ שבפרו. אותו שילוב של ריח עשן ועפר ואויר הרים – קשה להסביר אבל זה הריח של האנדים – ואני מריח אותו כאן. יחד עם האינדיאנים משבט הטַרָאהוּמַרָה (Tarahumara) שמסתובבים ברחובות הקטנים ומציעים את מרכולתם, סלים קלועים תיקי צמר צבעוניים זה מזכיר את אותו טיול של דרום אמריקה. כל הזמן עולים וצפים בי זכרונות, תמונות, אנשים, שמות, מקומות, סיפורים ששנים לא חשבתי עליהם. כמובן שזה לא אותו הדבר כי האנשים שונים. המקסיקאים נורא נחמדים ואין שום חשש להסתובב ברחובות או ללכת עם מצלמה גלויה בלי לחשוש שמישהו יחטוף לך אותה. יצאנו בערב אני ונדב להוציא אוצר קטן מהכספומט (הכל הולך במזומן ואנחנו צריכים לקנות כרטיסי רכבת שזה יקר) והלכנו ללא שום חשש.

בכלל המקסיקאים מתים על הילדים. בכל מקום מישהו פורע לנדב את השיער בחיבה או מחייך אליהם. ברגע שאנחנו מבקשים משהו מיוחד במסעדה עבור הילדים, הם יעשו הכל. הגברת במלון הביאה את כלב הציוואוואה הקטן שלה להראות לילדים וכמעט דרשה שילטפו אותו.

מה שאני יכול לומר על אזור קניון הנחושת הוא – בואו. וכדאי שתעשו את זה בשנים הקרובות כי אני מריח איך זה מתקלקל. הילדים האינדיאנים ברחובות עוד לא נטפלים אליך ודורשים כסף, האנשים עדיין נחמדים ועדיין לא יודעים שלגרינגו לא נותנים קרח או חסה (בשל המים המקומיים) המחירים הגיוניים ואתה יכול לבלות יום שלם בלי לראות יותר מדי אנשים בשטח. אבל אולי, זה לא יתקלקל, כי המקסיקאים שונים מאחיהם הלטינים בדרום אמריקה. הם יותר לבבים, נינוחים ו laid back (קשה לי לתרגם את המונח הזה).

בואו. קחו את מסע הרכבת המדהים הזה, שימו נעלי הליכה טובות וצאו לטייל בקניונים האלו. כזה דבר עוד לא ראיתם.

 

(לא ממש קשור אבל זה מה שמזמזם לי בראש כל הבוקר עם הריח הזה)

הכנאפה מתוקה / אהוד בנאי

מילים: אהוד בנאי
לחן: אהוד בנאי

מי הולך היום בשוק
בסמטאות הצוננות
יד ביד עם אהבה ראשונה
שיכור מכל הריחות החריפים
במורד רחוב הבשמים.

בדרך לאנקל מוסטש
עולה לדניש טי האוס
מתרגל את האנגלית עם הציבור המקומי
מעיין חזרה, או אולי הבקרוב
של המסע העתידי…

הכנאפה מתוקה
יש עדיין ריח של קטורת באוויר
הכנאפה מתוקה
אני זוכר את האור הבהיר
עשרים שנה אחר כך
לא יראו אותי בעיר.

מי יושב היום שעות
נספג בהוויה
עד שכל השוק הזה
נראה כמו הזייה
קונה קפה ושמן זית
נווד ליום אחד
שיער עד הכתפיים
צו גיוס ביד.

הכנאפה מתוקה
יש עדיין ריח של קטורת באוויר
הכנאפה מתוקה
אני זוכר את האור הבהיר
עשרים שנה אחר כך
לא יראו אותי בעיר.

אקסקיוז מי, מבקש המלצר עד תה
והוא זז לאט, לא ממהר
איש הטמבורים בשער הפרחים
קורא לך אל תןך העננים.

הכנאפה מתוקה
יש עדיין ריח של קטורת באוויר
הכנאפה מתוקה
אני זוכר את האור הבהיר
עשרים שנה אחר כך
לא יראו אותי בעיר.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על יש ריח של קוסקו באויר

  1. דרור שניר הגיב:

    למעשה, תרגמת את laid back – מקובל לתרגם כ"נינוח" בהקשר הזה (גם "רגוע" ו"שלו", אבל "נינוח" מאוד מתאים כאן.)

  2. איתן הגיב:

    כן, אתה צודק אבל…

    ל Laid Back יש עוד תכונות של עצלנות קלה, איטיות חביבה, סתלבטנות מסוימת כך שזה יותר מנינוח, אבל זו דעתי האישית. למזלי אני לא צריך לתרגם את זה בכתוביות של סרט כי הייתי פוגע ברצף הכתוביות 8)

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s