סאן חואן צ’אמולה – מברכים על הקולה

הרשו לי, לפני שאני ממשיך בתיאור ההרפתקאות והביקור המרתק בכפר, להציג בפניכם את מעיין ודרור. כיון, שלצערי שוב אני כותב אחורה, קרי, שוב אני באיחור בשל בעיות טכניות, אני יכול לומר לכן, קוראות יקרות, שאתן יכולות להיקשר אליהם כי הם עוד יופיעו הרבה בהמשך. אז מימין, בלבן, מעיין סיידון ולשמאלה בשחור, דרור יששכר (שניהם מרשל"צ).

הגענו לסן קריסטובל דה לאס קאסס (San Cristobal de las Casas) בערב, אחרי גן החיות והתמקמנו במלון La Noria שהתגלה כמלון סבבה. בשעה שיצאתי להשכיב את המפלץ לישון (תכלס, לשים אותו בחניה סגורה ללילה), שוב היתה זו נורית שמצאה חברים חדשים. עד לרגע זה לא מצאנו ישראלים בערך משעזבנו את וונקובר (פה ושם שמענו עברית, פגשנו גם זוג נחמד בפיניקס, אריזונה במוזיאון לאמנות מודרנית אבל חוצמזה – כלום)

נורית גילתה זוג ישראלי במלון ושאלה אותם אם אפשר לאמץ אותם. הילדים כבר התגעגעו לדבר ולספר בעברית וגם אנחנו (כמו שנורית הגדירה) רצינו כבר לדבר עם מישהו אחר שאיננו בן הזוג שלנו.

וכך פגשנו את מעיין ודרור.

San Juan Chumula - 01 Maayan and Dror

These are Maayan and Dror, an Israeli couple we met in San Cristobal de las Casas and made friends with. We traveled with them around and since I know what happens next, they will make many appearences here

אההה, לפני שאני שוכח ונכנס פנימה – טיפ למטייל – יש המון מלונות טובים בעיר. אנחנו מאוד נהנו ממלון La Noria
Av. Insurgentes No. 18-A | Chiapas, San Cristobal de las Casas 29200, Mexico
שוב, אני לא זוכר כמה שילמנו ואנחנו 4 עם מכונית אז פשוט תבררו.

וחזרה לעניננו. קבענו עם דרור ומעיין לצאת למחרת לסיור לכפרי המאיה הסמוכים לסן קריסטובל דה לס קסס (מעכשיו אני אקרא לה סקדל"ק). הם המליצו (וגם הספר) על סיור עם ראול ואלכס. מישהו מהם מחכה כל יום בכיכר מול הקתדרלה ב9:30. לנו חיכה מישהו אחר בשם סֵיזַר (Ceasar או פשוט קיסר) והאמת שהוא היה מעולה. עלינו יחד עם ערב רב של אנשים ממקומות שונים ויצאנו לסיור בכפרים סאן חואן צַ'אמוּלָה וזִינְקַנְטָאן (San Juan Chamula and Zinacantan)

אין לי מילון אבן שושן כאן (אני לא יודע למה לא ארזנו אותו איתנו) אבל ויקיפדיה עושה אחלה עבודה:

סינקרטיזם (מיוונית συγκρητισμός – סינקרטיסמוס "איחוד קהילות") הוא מונח המתאר ניסיון ליישב בין אמונות שונות ואפילו מנוגדות על מנת לייצר מיזוג בין האסכולות השונות. השימוש במונח זה רווח בייחוד בקשר לניסיון למזג וליצור אנלוגיות בין כמה מסורות שבמקורן נוצרו במקומות שונים, בעיקר בתאולוגיה ובמיתולוגיה של דת, ובכך לטעון לקיומו של בסיס משותף.

בצ'אמולה ראינו דוגמה נפלאה, חיה, צבעונית, ריחנית ומרתקת לסינקרטיזם – כפריים ממוצא מאיה, שמקיימים מסורות פאגניות לחלוטין אבל הם גם קתולים (לפחות בעיני עצמם) ויש להם כנסיה.

האוכלוסיה בכפר (משהו כמו 50,000  איש) היא אינדיאנים מהקבוצה האתנית שנקראת צוֹצִיל (Tzotzil) שזו גם שפתם. הכפר נהנה מאוטונומיה בתוך מקסיקו כאשר אין דריסת רגל למשטרה או לצבא המקסיקאי.

ההסעה שיצאה מסקדל"ק לקחה אותנו דרך ההרים לצ'אמולה. היא הורידה אותנו בפאתי הכפר, ליד בית הקברות המקומי ושם אסף אותנו סיזר להסברים והוראות. ראשית, הסביר, אסור לצלם בכפר את האנשים. הם מאוד רגישים וזה עלול לעורר תגובה אלימה (והיו תקדימים). הצוציל של צ'אמולה הם אחת הקבוצות השמרניות ביותר בין האינדיאנים, המשמרת מנהגים וטקסים קדומים של המאיה. הם מאמינים בעירבוב צבעוני של קתוליות ואמונות, שללא מילה אחרת אקרא להן פאגניות. יש להם כנסיה אבל לכומר הקתולי מותר להכנס רק בהזמנה וגם אז רק להטבלות. יש לקהילה מנהיגים, דתיים ואזרחיים. המנהיגים מתנדבים להנהיג במשך שנה והם נבחרים מתוך רשימה. מנהיג דתי בוחר לעצמו את אחד הקדושים הנוצריים המקובלים במקום והוא מייצג את הקדוש הזה ואת מה שהקדוש אחראי לו בעיני הקהילה (למשל על יבול התירס). אדם יכול לבחור לעצמו קדוש אחד בלבד ואז הוא נרשם שהוא רוצה להנהיג בשם אותו קדוש. הרשימה אורכה 20 שנה. אתה נרשם ב2007 כדי להנהיג ב2027. המנהיגים האזרחיים של הקהילה אחראים לפן האזרחי של החיים, לארגון ולסדר ולמגע עם השלטון המקסיקאי, שכאמור אין לו דריסת רגל בכפר. המנהיגים לובשים מעילי צמר שחורים (זה פשוט עור כבש עם הצמר בחוץ, לא איזה ז'קט גזור היטב) וכובע עם סרטים ססגוניים, אבל אין שום אפשרות לצלם אותם. יש כוח שיטור מקומי של מתנדבים, הלובשים מעיל צמר לבן ואוחזים במעין אלת עץ ארוכה עם רצועה כמין רובה עץ שכזה. הם אוכפים את החוק המקומי. אם אדם משתכר, למשל, ומפר את הסדר הציבורי, כוח השיטור יגער בו ואם צריך והוא נמצא אשם אז הוא מושם בכלא המקומי, עד לשלושה ימים בתא חשוף לרחוב כדי שכולם יראו אותו כי הבושה היא עונש חמור מאוד לצוציל.

סיזר הוביל אותנו לביתו של אחד מהמנהיגים הרוחניים, פנימה בכדי להראות ולהדגים. בהיותו חצי צוציל עצמו הוא הפחא להסביר ולחזור על התפילות המונוטוניות שנשמע אחר כך. הבית בעל רצפה המכוסה שכבה עבה של מחטי אורן טריות (מחליפים כל כמה זמן) וגג שבו קלועים ענפים ירוקים. הבית ערוך לטקסים, יש בו צלם של הקדוש שבשמו אותו מנהיג רוחני נבחר, יש בו כלי נגינה רבים לטקסים, נרות, שרף עץ קוֹפָּל (Copal)  ועוד המון דברים המשמשים לטקסים. את הכל מממן המנהיג מכיסו הפרטי. במשך שנה הוא מממן את כל ההוצאות בתחומו (למשל, את החלפת מחטי האורן הירוקות פעם בשבועיים). המנהיג חוסך שנים כסף וגם מותר לו לסחור (גם באלכוהול) כדי לממן את מנהיגותו (הם עושים זאת למעמד חברתי). הוא אף נתן לנו הסברים על הכנסיה המפורסמת של צ'אמולה. לאחר מכן יצאנו אל הרחוב. הותר לנו לצלם תמונות כלליות ולא פורטרטים.

San Juan Chumula - 02 Chamula Street

San Juan Chumula - 03 Chamula Street

We took a tour to the famous mayan village of San Juan Chamula. It is not allowed to photogrpah there so there are only outside, general photos

הכנסיה היא המקום בו הצוציל מקיימים את הטקסים והתפילות שלהם. שאמנים ומרפאים עממיים עושים שם טקסים ואבחונים לאנשים חולים או שיש להם בעיות. אין לקהילה שום כומר או משהו כזה. אין בכנסיה שום ספסל אלא רצפה המכוסה בשכבה עבה של מחטי אורן טריים וירוקים. והכל מתחלק לשלוש.

המאיה האמינו בקדושתו של המספר שלוש (ישנם שלושה עולמות – זה שלנו, העולם התחתון של המתים והעליון) כל דבר בכנסיה הוא כפולה של שלוש החל ממספר המדרגות פנימה וכלה בכמות הנרות שכל אחד ידליק. הכנסיה מוצפת נרות צבעוניים שהם מדביקים לרצפה עם חלב. לכל צבע יש משמעות. למשל נר לבן הוא טורטיה. בהדלקת נר לבן ובכך שהוא מתכלה אני מאכיל בטורטיה את הקדוש (שהוא גלגול של אל קדום יותר) ממנו אני צריך משהו. יש נרות שחורים, כתומים, ירוקים וכו'. כל אחד מסדר לו סידור מפורט של נרות בכל מיני צבעים לפי הצורך שלו. בהקבלה לצבעי הנרות יש גם משקאות – קוקה קולה היא שחורה ולכן היא יכולה לשמש בטקס כשצריך שחור וכך גם פנטה לכתום וכן הלאה (הרצפה מלא בקבוקי משקאות קלים שיברכו עליהם). אם יש צורך, גם תרנגולות בצבעים שונים מובאות כדי לרפא או לברך ולא תמיד הן יוצאות את הכנסיה בחיים.

אסור לצלם בכנסיה, ויש שלטים ב15 שפות (פעמיים בעברית למי שלא קלט) שמסבירים את זה. מותר לצלם בחוץ:

San Juan Chumula - 04 Church of San Juan

San Juan Chumula - 05 Church of San Juan

The famous San Juan Chamula Cathedral. It is forbidden to photogrpah inside. The cathedral does not have any pews and its floor is covered in pine needles. There are saints figures inside, all wearing mirrors on their chests like the maya did, to reflect the sun. Tzotzil people are sitting inside lighting candles in different colors (for instance, white is tortilla for the gods – as the candles burn the gods are eating their tortilla) and blessing soft drinks such as coca cola which act as the same as the candles – the colors have meaning

בפנים האויר דחוס בעשן של קטורת משרף עץ הקוֹפָּל ועשן של עשרות ומאות נרות (כולם בכפולות של 3), אנשים מתפללים במעין נעימה מונוטונית בשפת הצוציל עם שמות קדושים בספרדית. כולם ישובים על הרצפה המכוסה מחטי אורן בצפיפות ולפני כמה מהם מטולות תרנגולות. ראינו מרפאה מסורתית יושבת ומחבקת תינוק ולידה הוריו. התינוק חולה והיא מפענחת מה יש לו לפי הדופק. סוג זה של מרפא עממי נקרא Pulse Reader. יש להם כמה סוגים שונים של מרפאים המתמחים בתחומים שונים.

האמת שהכנסיה השאירה עלינו רושם עז. זה לא דיסנילנד לתיירים, זה ממש וזה אמיתי וסיזר אף הזמין אותנו לבוא ב4, 5 בבוקר לראות שהכנסיה מלאה וזה לא הצגה לתיירים. אני יכול עוד לתאר זמן רב את כל הצבעוניות ומה שנראה לנו, בעלי העיניים והחשיבה המערבית כעבודת אלילים מוחלטת אבל סיזר, בהיותו חצי מאיה, סיפר על תרופות הסבתא של אימו ואיך שהוא, אדם בעל חינוך מערבי הופתע פעם אחר פעם שזה עובד למרות ספקנותו. הוא סיפר, למשל, שפעם קצץ ירקות וחתך את עצמו בצורה די קשה. אימו נזעקה למקום דחתה את בקשתו לפלסתר (אגד מדבק?) והחלה ללכת בסיבובים במטבח. הוא התחיל לצעוק עליה שזה לא הזמן לכישוף מאיה והוא מדמם אבל היא הסתה אותו והראתה לו מה מצאה – רשת של קורי עכביש מאחת מפינות המטבח. היא הורידה אותה בעדינות וכרכה אותה סביב החתך. תוך דקה, שתיים המקום הפסיק לדמם והחתך התאחה בימים הבאים במהירות.

סיזר אף המשיך וסיפר על הסכנה המרחפת מעל אנשי ההרים. לטענתו, עדי יהווה, המורמונים והנוצרים האוונגליסטים מהווים את האיום הכי גדול לאוכלוסיה המקומית. הם באים ומסבירים להם עד כמה הם לא חיים נכון ומה שהם עושים לא יפה בעיני האל וכו' ובנועם ממירים אותם לנצרות חדשה.

ישנם אינדאנים, צוציל, המשתכנעים (קל מאוד, יש למסיונרים תחכום וכסף) מוטבלים לדרך חדשה ומסולקים מהכפר מיד. סביב להרים ישנם כ 3000 משפחות שכאלה, מנודות מהכפר ואין איש שידבר איתן. הם פשוט חיים בהרים מנותקים מכל מסגרת חברתית. למסיונרים אין כל תוכנית לאחד ולתת לאנשים איזהשהיא מסגרת חברתית. הם מומרים, וננטשים לנפשם.

אני יכול עוד להמשיך לספר סיפורים אבל מספיק. יש עוד דברים לספר עליהם!

מסן חואן צ'אמולה המשכנו לכפר השני בסיור, כפר בשם זִינְקַנְטָאן (Zinacantan). סיזר הכין אותנו אבל ההבדל בין שני הכפרים הוא מדהים. שני הכפרים מאוכלסים באנשי מאיה, מהקבוצה האתנית של שפת הצוציל, אבל בזה מסתיים הקשר. בעוד שצ'אמולה הוא מלוכלך, יש בו שיכורים, וההמולה סביב כל האמונות יוצאות הדופן – זִינְקַנְטָאן הוא בדיוק להיפך. הכפר מסודר ונקי (נקי מקסיקאי), האנשים יותר נקיים ומסודרים בלבושם. הכפר ידוע בשל חריצותם של אנשיו ובמיוחד נשיו. כדי לשאת אישה מזִינְקַנְטָאן על הבעל המיועד לשלם נדוניה יפה מאוד ולכן ידועות נשי זִינְקַנְטָאן, בכל מקסיקו כנשים יקרות.

כפי שניתן לראות מהתמונה הבאה, הכפר מתמחה בעבודות אריגה ורקמה מרובות פרטים. ראשית עצרנו מול הכנסיה לראות כמה היא יפה ואין בה כמעט אף נגיעה של הדת המורכבת של השכנים. בחוץ יש המון ילדים שמבקשים פסו אחד או יותר.

טיפ למטייל ולא לילדי האינדיאנים – המון פעמים יבקשו ממכם כסף. אם תתנו כסף לילד, מחר הוא כבר לא ילך לביה"ס אלא יקבץ נדבות ויטריד אמריקאים מדושני כסף. אם לתת אז לתת אוכל או מתנה קטנה.

אני תרמתי לבני הכפר בלונים עם צורות כלב (מאוד מומלץ!). הבנות קיבלו את המנחה שלי בשמחה ודרשו כסף תמורת תמונה. היה דיון קצר סביב הנקודה האם זה בסדר שהם לוקחות לי בלונים אבל דורשות אותו כסף והן השתכנעו

Zinacantan - 06 Girls in Tradiotional Dress

התמונה הזו צילמה מעיין ולכן , אני נותן לה קרדיט!

Zinacantan - 07 Girl in Tradiotional Dress

After Chamula, we sailed on to the village of Zinacantan. The village is so very differnet than Chamula although this is the same ethnic group. The village is much cleaner and there is not sign of "paganism" in the village. The people of  Zinacantan are considered very productive and the women are known for their textiles

סיזר הוביל אותנו לבית של "חברה שלו". שם המשיך וסיפר לנו על המנהגים המקומיים, על שתיית הפּוֹש (Pox) מעין רום מקומי מקנה סוכר ששותים האנשים, הנשם העומדות ללדת ושמציעים גם לאלים. שתינו מהמשקה הלז – לא משהו אבל העל תכולת אלכוהול מכובדת!

הנה סיזר, משמאל מסביר לנו על המנהגים המקומיים

Zinacantan - 08 Ceasar explaining

Ceasar, the guide explaining about the local customs and textiles

בבית פנימה האישה הכינה לנו טורטיות וטבלנו אותן באבקת גרעיני דלעת טחונים. קיבלנו הסבר מלא על כל תהליך הטורטיה.

ראשית צריך תירס. אז מבשלים אותו עם אבן סיד (Limestone) שמקלפת את הקליפה מעל גרגרי התירס. שוטפים היטב (זה לא בריא במיוחד) ואז מניחים את הגרעינים הקלופים והלחים על המֵטַטֶה שמאחור (לוח האבן השחורה) ועם המַנוֹ מועכים היטב לעיסה הנקראת מסה. ממנה קורצים כדורים שבמכבש ידני נלחתים לפיתה דקה ואז כמה שניות על טבון לוהט והופה, יש טורטיה!!!

Zinacantan - 09 Woman preparing tortillas

Our host in Zinacantan showed us how she makes Tortillas

ואלו 4 סוגי התירס שיש במקסיקו (אדום, שחור, צהוב ולבן)

Zinacantan - 10 Maiz

The 4 types of Maiz in Mexico

הבנות של בעלת הבית הראו לנו כמה מהאריגים שהם מכינות בבית

Zinacantan - 11 Girls presenting cloth

The daugthers of the lady showed us some of the textiles they weave

ואחת מהן הדגימה את טכניקת נול המותניים המקומית.

Zinacantan - 12 Woman weaving

This is the loacl hip loom which they use to weave all these colorful textiles

ואחרי שהם יוצרות יריעה ארוגה בצפיפות לא אנושית, הן יושבות ורוקמות בסבלנות אין קץ.

Zinacantan - 13 Woman Embroidering

After they weave a very dense cloth, they painstakingly start to embroid it

נדב לא הראה ענין רב מההתלהבות הכללית מהאריגים…

Zinacantan - 14 Bored Nadav

Nadav was not really interested in richly decorated textiles

שוב, הכלבים שלי, הבנות החמודות שלה והאריגים המופלאים.Zinacantan - 15 Girls with Baloon

Again, my balloon dogs, the lady's cute daughter and the amazing fabrics they make

Zinacantan - 16 Traditional weave

שבנו לסקדל"ק עייפים, רעבים, מרוצים ומלאי טקסטיל…

אבל לא נחנו על זרי הדפנה, לא ולא.

יש בסקדל"ק מוסד שהוא חצי מוזיאון וחצי מלון בשם Na-Bolom. הוא שוכן במבנה (קולוניאלי) יפיפה והוקם ע"י פרנס וטרודי בלום. הוא היה ארכאולוג שעבד בפלנקה, בש
נות ה20 של המאה ה20 ושם פגש את טרודי והם התחתנו. היא הפכה לצלמת ותיעדה את חייהם של אנשי הלַקָנְדוֹן שהם למעשה אנשי המאיה האמיתיים האחרונים שברחו אל הג'ונגלים מפני הספרדים שהתקדמו אל פנים מקסיקו. הם הקדישו את חייהם להגן על האנדיאנים ועל כך זכתה טרודי לפרס הוקרה בינלאומי. ביתם הפך להיות מוזיאון גם להם וגם לאינדיאנים. חלקו הוא מלון שבו אפשר לשהות ובו יש אולם אוכל ענק בו נהגה טרודי לערוך סעודות ערב רבות משתתפים כולל מתנדבים ומקומיים ועד היום נערכות בו ארוחות ערב. שאר החדרים משמשים את אנשי הלַקָנְדוֹן שנאלצים להגיע לעיר לקבלת טיפול רפואי. המוזיאון מרתק, כל הסיור מאוד מעניין והכסף נתרם למטרות נאצלות.

טרודי מתה ב 1994 בביתה Na-Bolom, שבוע לפני שהמחתרת הזאפיטיסטית כבשה את סן קריסטובל. ההודעה הראשונה שהוציאו לאחר שכבשו את סן קריסטובל היתה אל Na-Bolom ובה הם משתתפים בצערם על מות טרודי – כל כך חשובה היתה לאינדיאנים.

טיפ קטן למטייל – ב16:30 יש ב Na-Bolom סיור באנגלית ושווה להגיע אליו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

תגובה אחת על סאן חואן צ’אמולה – מברכים על הקולה

  1. דנה&יניב הגיב:

    לפני 10 שנים למדריכה המומלצת קראו מרצדס והיא חיכתה בכיכר עם מטריה למטיילים, חוץ מזה נראה שהמקומות נשארו אותנטיים וזה משמח שלא הצלחנו לקלקל עם כספנו את המקומות הכסומים האלה. ברוך עדכון הבלוג!

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s