ופתאום, גואטמלה!

ראשית, גילוי נאות:

אמנם כשתקראו את הפוסט הזה התאריך יהיה ה7 לספטמבר 2007, אבל אני כותב אותו ב26 לספטמבר. עכשיו יבואו סיפורי גואטמלה שכולם יכתבו אחרי שיצאנו את גואטמלה וחזרנו למקסיקו. ככה זה כשכותבים בלוג מפורט בהסתמך על טכנולוגיות של אינטרנט במדינות שכאלה (למרות שהאינטרנט בגואטמלה, כשהיה קשר, משובח יותר ממקסיקו)

ועכשיו, לעסק!

אנחנו מאוד חששנו ממעבר הגבול לגואטמלה בשל הצורך להסדיר את המעבר של המפלץ (שהוא אזרח אמריקאי) ובשל החשש שנצטרך להחזיר את כל האישורים המקסיקאים (כרטיסי תייר שלנו ואישור יבוא זמני למפלץ). סרקתי את כל המסמכים ושלחתי אותם לGMAIL שלי לגיבוי, על כל מקרה שלא יבוא כיוונו שעון במטרה לקום מוקדם ולצאת מוקדם.

איזה מוקדם ואיזה נעליים.

האמת שיצאנו קרוב ל9 בבוקר שזה הישג כי האוטו לא חונה במלון ועוד מיני סיפורים אבל יצאנו לדרך.

תדלקנו היטב, כי אנחנו לא יודעים מתי, איפה ואיך נתדלק בגואטמלה. התכוונו לעבור במעבר הגבול שב"עיר" Cuauhtemoc שהיא הנקודה האחרונה במקסיקו לפני הגבול הגואטמלי ושיש בה מעבר למכוניות (המון חבר'ה עוברים דרך פאלנקה אבל זה מעבר פחות מסודר ואי אפשר להעביר שם מכונית).

הדרך היתה חסרת כל ענין, עד שהגענו אל השלטים שהכריזו על הגבול המתקרב. בדיעבד היינו צריכים לשים יותר לב אבל המשכנו לעקוב אחרי השילוט לגבול. פתאום מצאנו עצמנו בשוק. בואו ואנקד לכם: מצאנו עצמנו גם בשוּק וגם חטפנו שוֹק. אלפי אנשים גדשו את דרך העפר שעליה נסענו. בסטות שמוכרות ג'ינסים מזויפים, משקפי שמש, כל שטות של צריכה מודרנית, מלאכות יד מקסיקאיות, אוכל רחוב והמון אנשים. תחשבו על נסיעה עם מפלץ גדול בשוק הכרמל ביום שישי ב12 כשכל האנשים בנחלת בנימין ושינקין באים גם לשוק. כל הזמן אנשים נדחקו אל החלונות שלנו, דפקו על האוטו והלכו לפני הגלגלים. באמצע עוד הפנו אותנו לשביל צדדי שהיה גם תלול והיינו צריכים לזנק בו בנוסף לכל. זה היה ממש לא נעים ולקחו לנו כמה דקות ארוכות מאוד להחלץ משם. כשראינו שוטר מקסיקאי עומד ליד מחסום ברזל חלוד שמחנו מאוד כאילו היה האח שמעולם לא היה לי.

לשאלה איפה הגבול, הוא הורה קדימה ושלח אותנו בניד ראש לדרכנו.

עברנו את המחסום וראינו עוד שוטרים, אבל הם נראו אחרת. פתאום הבנו שאנחנו בגואטמלה אבל לא יצאנו את מקסיקו רשמית. בינתיים נורית שיצאה לברר מה קורה כבר שילמה על ריסוס הגלגלים בקוטל חרקים (כ 8 דולר) ונשלחה קדימה. הדברים החלו להתגלגל מהר עד שהגענו למשרד ההגירה. בעודי ממתין עם הילדים במכונית, אוהד ( "עין הנץ" ) אומר "אהה, הנה דרור". ובאמת, לאחר שנפרדנו כל כך יפה אתמול והם יצאו ב 7 בבוקר, שעות לפנינו בהסעה, הגענו יחדיו אל הגבול. הם אישרו שהם עברו בהגירה במקסיקו כדי לצאת אבל אמרו שלא החתימו להם את הדרכון. גם השוטרים הגוואטמלטקים אמרו שזה בסדר. והתחלנו את תהליכי המעבר. באמצע הייתי צריך לעבור מתחת למחסום הקטן לתוך גואטמלה כדי להחליף כסף ולחזור כדי לשלם כל מיני אגרות עלינו ועל הרכב במטבע מקומי (קֵצָל). באמצע הטיפול בנו קם הפקיד ונעלם, אולי הלך לאכול צהריים אבל במשך 20 דקות, לפחות, המתנו לו כשאנו רואים מבעד לזכוכית את הדרכונים והטפסים הממולאים למחצה. בשעה טובה הכל נחתם, נכתב, שולם והודק. קיבלנו טפסים ומדבקה ליבוא זמני של האוטו לגואטמלה ששמים על החלון הקדמי.

השוטר שלפני דקה סייע לנו בטפסים נעמד בשער וביקש את כל הטפסים ובדק אותם בקפידה וסקר את המפלץ. לבסוף הכל הניח את דעתו הוא הרים את השער והזמין אותנו לארצו.

טיפ למטייל שרוצה להעביר רכב לגואטמלה – בגבול נותנים אישור ל40 יום עם הרכב בגואטמלה. לנו זה נראה מספיק אבל אם צריך עוד, יש להגיש בקשה ל SAT שבועיים לפני שפוקע המועד, בגואטמלה סיטי.

וכך, בלי לצאת את מקסיקו נכנסנו לגואטמלה.

הדבר הראשון שהדהים אותנו, היה טויוטה.

מהרגע שעברנו לא ראינו שום מכונית אחרת פרט לטויוטה. הקוראים הנאמנים של הבלוג (כן, חמישתכם) זוכרים שנתקענו במקסיקו כי לא היו טויוטות בכלל וכאן, שלושה מטר מהגבול כבר ראינו 4Runner כמו שלנו. בכלל, השם גואטמלה אינו מדויק. יש לקרוא לה Toyotaland. משהו כמו 85% מהמכוניות הן טויוטות – הפרטיות, הטנדרים, הג'יפים, המיניבוסים  – הכל!

במקום מסוים זה שימח אותנו כי ברור שנמצא חלפים ומוסך, אם חס וחלילה נצטרך. אבל באותה המידה זה הפחיד אותנו כי כאן למפלץ יש ערך (במקסיקו הוא לא עניין אף אחד כי אין כאלה במקסיקו אז לא שווה לגנוב).

המקום הראשון שהתכוונו לעצור בו בגואטמלה היתה עיר בעלת השם המגניב Huehuetenango או בעברית וואֵוואֵטֵנַנְגוֹ. זו עיר גדולה, די מכוערת שמגדירה מחדש את המושג של זיהום אויר. תעמדו באחד הרחובות סביב הכיכר המרכזית ותנשמו עמוק. עד הערב יש לכם סרטן ריאות. הסיבה היחידה שלנו לעצור בה היתה כי היא קרובה לגבול אבל מספיק רחוקה כדי להיות בטוחה וגם היא נקודת זינוק מצוינת לשוק של מחר בכפר Todos Santos (טוב, אלו היו שתי סיבות… )

עצרנו במלון נקי, אבל לא מדהים בשם המדהים  La Casa Blanca  (הבית הלבן).

אהה, גם פגשנו את חורחה.

בחיפושינו אחר מפת דרכים של גואטמלה וSIM לטלפון עצרנו באיזה מרכז מסחרי ברחוב צדדי. לא מצאנו שם כלום אבל כשפנינו ללכת פנתה אלינו אישה ושאלה איך היא יכולה לעזור. תוך דקה היתה בטלפון עם מישהו שהציגה כמדריך תיירים, חבר שלה. הטלפון הוגש לי והקול בצד השני בירר באנגלית איפה אני ואחכה 5 דקות והוא בא.

תוך 5 דקות עצר ג'יפ קטן עם בחור צעיר בשם חורחה. הוא העמיס אותנו ויצא לדרך. מתברר שמשרד התיירות של גואטמלה החליט שהכי פשוט וזול זה לדאוג שבכל עיר תיירותית יהיה נציג רכוב שיעזור לתיירים ולא להקים לשכות מידע לתיירים או, רחמנא לצלן, להדפיס מפות ודפי מידע. חורחה היה אחד שכזה. במשך שעה וחצי שעט איתנו ברחבי העיר כשהוא מחפש מפה. בדרך גם ענה לנו לכל השאלות כגון: "איזה רשת סלולרית עדיפה מבחינת מחיר וכיסוי? איזה דלק ממלאים כאן? איזה תחנות דלק? מה מחיר טוב לדלק? איפה בטוח? " ועוד שאלות כיוצא בזאת. השארנו את הילדים ונורית במלון ושנינו המשכנו ברגל למצוא את ה SIM הזול ביותר (גם בPrepaid יש דילים… ).

טיפ למטייל – בגואטמלה הרשת הטובה ביותר, עם כיסוי מרשים היא Tigo. הNokia שלנו לא קיבלה את הSIM משום מה אבל שווה לנסות בחנות. אם לא, Claro היא הרשת הבאה באיכותה. בכל מקרה, שיחות נכנסות, גם מהארץ הן חינם.
ברשת Claro לברר כמה כסף נשאר לך יש לחייג 444* וגם שיחה זו עולה כסף…

נפרדנו מחורחה בדמעות. זו הייתה נחיתה מעולה וכל השאלות שלנו קיבלו מענה. לפעמים צריך גם מזל שינחת ככה, בדמות בחור מקומי.

זהו, לילה ראשון בגואטמלה.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s