הרוח צוחקת באגם ענקית

גם הפעם, אקדים היכרות לסיפור. כמו שפגשנו את מעיין ודרור בסן קריסטובל דה לס קסס והמשכנו לטייל כ שאנחנו משיקים מסלולים, כך פגשנו גם את נוּפר ודודו באותו מקום אבל הם הצליחו להמלט מאיתנו עד עתה (אבל ישהו בסיפורים עוד ולכן ההיכרות). אם כך, נא להכיר את דודו ונופר מחיפה

Lago Atitlan Santiago - 00 Nufar and Dudu in Santiago

These are Nufar (on the right) and Dudu (a hebrew nickname for David), on the left), an Israeli couple we met in San Cristobal de las Casas, in Mexico and met with them again, here, on Lake Atitlan. They will participate in some of the posts ahead so I thought that an introduction is due

היכרות נוספת שאני אעשה היא עם אגם אטיטלן (מוריד את המשקפיים לקצה האף ועובר לקול של הרצאה).

אגם אטיטלן נחשב לאחד האגמים היפים ביותר בעולם (אני מוכן להסכים). הסופר אלדוּס הקסלי (Brave new world) אמר עליו כך:

"אגם קומו באיטליה, נראה לי, מגיע לגבול הציוריות המותרת, אבל אטיטלן מוסיף ומקשט בעוד כמה הרי געש אדירים. זה באמת קצת יותר מדי טוב."

אטיטלן יושב במרכז של אזור פעיל מבחינה געשית. לפני 84,000 היה כאן פיצוץ אדיר הידוע בשם התפרצות Los Chocoyos שפיזר אפר געשי לשטח עצום מפלורידה ועד לאקוודור. ההתפרצות רוקנה את כל המאגרים של הלבה והאפר ששכנו מתחת לפני השטח ואז הכיפה שכיסתה את החלל הריק קרסה תחת משקלה ונוצרה קלדרה (Caldera) (כבר נתקלנו בתופעה בCrater Lake שבאורגון בחודש מאי – איך שהזמן רץ וגם המרחק-  וגם בפארק ילוסטון בארה"ב).

המים שתמיד נמצאים מיהרו למלא את הלוע הכבוי וכך נוצר האגם שתחתיתו לא ידועה. בשל המבנה ואיך שהוא נוצר התחתית שלו לא ממש אחידה והיא לא מופתה לגמרי. ההערכות של עומק האגם נעות בין 320 ל340 מטר (מה שעושה אותו לאגם הכי עמוק באמריקה המרכזית וחבר נכבד ברשימת האגמים העמוקים) ומפלס המים משתנה כל הזמן כך שאולי הקרקעית משתנה.

אמנם הפיצוץ ההוא שחרר המון לחץ, אבל הפעילות הגעשית לא תמה. עם הזמן עלו שלושה הרי געש גדולים (אני מת על המילה הספרדית להר געש – Volcán והם מבטאים את זה כשזה מתחרז עם קולטן עם ן' מצחיקה. עזבו, אני כנראה חי בסרט אחר).

שלושה הם הרי הגעש המקיפים את אטיטלן:

  1. הר סן פדרו ( Volcán San Pedro שגובהו 3,020 מטר), הזקן מכולם שהפסיק להתפרץ לפני 40,000 שנה (אז כנראה גם לפי זמן גיאולוגי, הוא גמר)
  2. הר טוֹלימן (Volcán Tolimán שגובהו 3,158 מטר) שהתחיל לגדול אחרי שסן פדרו עצר והוא נחשב אקטיבי, למרות שלא ידוע מתי פעם אחרונה התפרץ.
  3. הר אטיטלן (Volcán Atitlán שגובהו 3,537 מטר) שהוא הצעיר בחבורה. ההר התחיל לצמוח רק ב10,000 שנה האחרונות וב1853 התפרץ כך שיש לו עוד מה להוסיף ולומר

האגם מוקף כפרים קטנים של מאיה ששיכים לשתי קבוצות מאיה שונות קַקְצִ'יקֵל (Kaqchikel) וצוּטוּחִיל (Tz'utujil) שלא דוברים את אותה השפה אפילו. כל כפר הוא שונה בעבודות היד שלו עם שינויים קטנים גם בלבוש. שינוי נוסף בין כפר לכפר הוא בישראלים ששורצים בו. יש סטלנים, שנטיים, "בזבזניים" (כמונו) וכו'. אני חושב שסקר אוכלוסין של האגם יגלה שחלק ניכר מהאוכלוסיה הגיע מישראל.

יצאנו לשייט על האגם, כדי לראות את הכפרים בצד השני.

אנחנו מתגוררים בפַּנָחֲצֵ'ל (Panajachel) שהוא השער לכל האגם. משם ניתן לקחת סירות לשאר המקומות. אנחנו בצורה שיטתית תומכים בשיטת המדריך (ועל שני זוגות עלות המדריך זניחה). יצאנו לסיור שכלל שלושה כפרים (אבל לא הגענו לשלישי, אז אני מנמיך ציפיות): סן פדרו לה לגונה וסנטיאגו אטיטלן.

יום שיש בו הפלגה הוא נחשב יום כיף בסולם הכיף של אוהד ונדב. היום צפוי להם כיף כפול ומשולש כי יש לנו המון הפלגות.

יצאנו לדרך על סירת מנוע שצב גידם עם בעיות כיוון היה משיג אותה בשחיית גב. אבל לא היו תלונות. השמש זרחה, הרוח נשבה והרי הגעש התיצבו להם לתמונה – משמאל הפסגה הכפולה של טולימן ומימין סן פדרו.

Lago Atitlan - 01 Volcanoes on the lake

We took a tour around the lake, taking a boat to some of the Maya villages surronding it. The kids were happy, just because we were cruising and we were happy because it was sunny, with soft wind blowing . The volcanos which surrond the lake took their pose for the picture (on the right the double peak of Volcan Toliman and on the left Volcan San Pedro)

נדב והר הגעש סן פדרו

Lago Atitlan - 02 Volcan San Pedro

Nadav and San Pedro

הפסגה הכפולה של טולימן ומאחורה אטיטלן

Lago Atitlan - 03 Volcans Toliman and Atitlan

The double peak of Volcan Toliman and behind it Volcan Atitlan

גם על האגם, הטכנולוגיה הסלולרית עובדת במיטבה כשנורית מתאמת את הגעתנו עם מעיין ודרור שהתגוררו בסן פדרו. האמת שהם לנו ולא התגוררו כי מה שיפה בסן פדרו (הכפר של הסַטְלָנִים, ומי שלא יודע מה פירוש המושג, אז זה צריך להיות ככה) הוא שיש שם אנשים שבאו ליום ונשארו חודשיים. לזמן שם יש קצב משלו, במיוחד אם יש אספקה של חומר טוב. הם רק קפצו לשם אבל לא חסרים שם אנשים ששורצים שם תקופות ארוכות.

מאחורי הנוקיה זהו הר הגעש סן פדרו ומתחת לנוקיה זה אוהד (הר געש מסוג אחר).

Lago Atitlan - 04 Technology in Atitlan

Nurith showing the celular technology works even in the remotest places in Guatemala. Behind Nurith is  Volcan San Pedro and on her lap Volcan Ohad

דיג שדג באגם בשיטות המסורתיות של מלכודות לדגים. הגואטמלים, הידועים בשמירת הסביבה שלהם החליטו שצריך עוד קצת דגים באגם כדי שתתפתח תיירות דייג. לכן הם הכניסו ב1958 דגים מסוג Black Bass שיגדלו באגם. הבס השחור הסתגל די יפה ועבר לטרוף את כל הדגה המקורית שכמעט ולא נשארה היום וגם השמידו איזה מין אחד או שניים של ציפורים שנעלם להן האוכל. תיירות דיג, דרך אגב, לא התפתחה…

Lago Atitlan San Pedro - 05 Fisherman on Lake

A fisherman which still uses the traditional fish traps

מסביב לאטיטלן מגדלים המון קפה. בכלל גואטמלה היא מעצמת קפה ואחת היצרניות הגדולות של קפה. כשהגענו לסן פדרו (ולאחר שפגשנו בשמחה את מעיין ודרור  – לאוהד ונדב היה המון מה לספר להם) לקח אותנו המדריך לבית של מישהו שמגדל עצי קפה בחצר ומייצר קפה בחנות שלו ומוכר קפה. קיבלנו הסבר על התהליך אבל בגלל שיש לי תחושה מוקדמת אני "מניח" שנראה משהו יותר מסודר, בימים הקרובים.

הילד שלהם היה ממש מתוק וחיסל את הבלונים שניפחתי לו תוך שניות (אני מתמחה בקיפול בלונים לכלבים או חרבות לילדים, אבל אני מנפח את הבלונים בלי משאבה, בגבהים של גואטמלה ועל זה אני גאה!)

Lago Atitlan San Pedro - 06 Kid in San Pedro Coffee shop

Lake Atitlan is one of the places in Guatemala where they grow coffee. In San Pedro La Laguna, our guide took us to see a family which grows coffee in its back yard (not too commercial) and have a coffee shop where you can drink and buy coffee. Their kid was sweet and ripped through the balloons I've blown for him in split seconds

הטוקטוקים מהווים גם כאן, את רוב התעבורה, מטפסים ברעש במעלה הרחובות התלולים המובילים מן האגם

Lago Atitlan San Pedro - 07 Tuktuks in San Pedro

These tuktuks are the main transport method, climbing noisily in the steep streets leading from the lakeו

והכפר מלא ישראלים. לכל מקום שתלך, ישבו כמה וידברו ברעש. אבל הנוף, הנוף מרגיע את הכל ומעביר את כל האנרגיה למצב של Tranquillo, שלווה ורגיעה. את יושבת עם הקפה והשקשוקה על הבוקר (כן, יש גם מסעדות שמגישות את האוכל של הבית) ורואה את זה

Lago Atitlan San Pedro - 08 Lake view from San Pedro

The view from everywhere turns all your energy to Tranquillo, peace and quiet. You just sit and sip a cold drink and look

לא היה המון מה לעשות בסן פדרו, אז קצת הסתובבנו והמשכנו הלאה. הילדים היו מאושרים לחזור לסירה ועמדו על הגשר הקדמי צוחקים אל הרוח ומתגלגלים מאושר כשאיזה גל פתאומי משפריץ עליהם. עכשיו אנו בדרך לסנטיאגו אטיטלן, עם שני הרי הגעש האחרים ברקע. נורית לעומת זאת נהנתה פחות מהשיט. ההמתנה בנמל, עם ריחות הדלק העזים, עשן האגזוזים, הקפה החזק מאוד (היא ביקשה!!!) והטלטלות עשו לה שמח והיא העניקה לדגים את הקפה שלה…

Lago Atitlan - 09 Flying over the water

Continuing to the next village on our lake tour, Santiago Atitlan. The kids loved the cruise parts

ויש, אם תרצו, אפשרות לקנות בית קייט על האגם. אחוזות נאות עם נוף שאי אפשר לקנות בשום הון שבעולם, על האגם. זה לא בדיוק קלאב הוטל לוטרקי יוון (או ארמון השושנים) אבל זה נראה שווה. הבעיה שלי, שאם אני רוצה לקפוץ לסופה"ש לבית הקייט שלי באטיטלן, הטיסות מיהוד יהרגו אותי

Lago Atitlan Santiago - 10 Mansions near Santiago

And, you can buy some property around the lake as your summer/winter/weekend home. You can't beat the scenery from the balcony

הופה, הגענו לחוף בסנטיאגו!

בסנטיאגו יש לנו לו"ז צפוף. ראשית הבטיח לנו המדריך שיקח אותנו ל"חברה" שלו שתראה לנו את האריגה והרקמה של האגם. אז קפצנו לבקר את החברה בבית קטן על הרחוב הראשי. קשישה חייכנית עם מופע משופשף, אבל מה אכפת לנו – אנחנו תיירים!

הנשים באזור האגם חובשות (אין לי מילה אחרת בעברית) מעין כיסוי ראש שנקרא Tocoyal או טוֹקוֹיָאל. מדובר ברצועת בד ארוגה, באורך של 12-15 מטר שהן קולעות לשיער ומגלגלות. הוא מעוטר מאוד ברקמות שונות, גדילים, פונפונים, שזירים, גוז'ונים ושפינולות. כמובן שכל זה צבעוני מאוד (זוכרים, חבילה של 100 טושים לא מספיקה…)

כאן הגברת מתחילה כשהיא קולעת צמה עם הטוֹקוֹיָאל

Lago Atitlan Santiago - 11 Woman donning tocoyal

Part of the traditional wear for women around the lake (men wear jeans and t-shirt as their traditional wear) is called a Tocoyal which is a head wrap or something along these lines. It is a long strip of woven cloth which they  braid into their hair and then roll it around. It is VERY colourful and decorated with tassles or embroideries

וכמו הישראלים בסן פדרו, היא מגלגלת

Lago Atitlan Santiago - 12 Woman donning tocoyal

ומגלגלת

Lago Atitlan Santiago - 13 Woman donning tocoyal

עד שהיא סוגרת עם הקצה המעוטר. אני חיב להתוודות שאני מבין שזה כיסוי הראש המסורתי, אבל זה לא מכסה את הראש. אני לא באמת מבין למה זה טוב, אולי המסורת היא לבנות משקופים נמוכים?

Lago Atitlan Santiago - 14 Woman donning tocoyal

And finally, she closes the Tocoyal with the end of the strip which is the nicest. I have no clue why they wear this head thing, as I can't see what function it does, as it does not cover the head from the sun , but in case of low lintels, this can help

הגברת לא המתינה שניה וכבר זינקה לעמדת האריגה, חגרה למתניה את הנול והתחילה לארוג בקצב. במיומנות מרשימה ארגה וחייכה אל המצלמה כדוגמנית בת 14. היא אורגת את הבד שישמש לחולצה כמו שהיא לובשת, הHuipile (הוויפילי)

Lago Atitlan Santiago - 15 Woman weaving

After adorning the complex head thing, the old lady swiftly moved, and tied the loom around herself to show us how she weaves the cloth which will be used for a shirt like hers, a Huipile

בגלגול לאחור, עם פליק פלאק, ניתרה הגברת, עזבה את הנול והתישבה לרקום. אבל היא לא היתה מוכנה לתחקור של נורית בנוגע לרקמות ולכן השפילה מבטה!

Lago Atitlan Santiago - 16 Woman adding Embroidery

The loom was soon abandoned and now the lady presents her embroidery skills, as Nurith questions her motives!

האמת שבא לבכות מכמות העבודה הדרושה לארוג ולרקום את החולצה. תראו איזה טירוף והכל עשוי ביד! אבל לתיירים מוכרים חולצות שעשויות במכונה, לאחר שמראים להם את זו (אבל כמובן שנשבעים באלפי שבועות שזה עשוי ביד – פשוט צריך להפוך ולראות עם הצד השני מסודר או לא).

Lago Atitlan Santiago - 17 Embroidery closeup

This is how the final shirt looks like. It makes me cry to thing of all the work done by hand to produce such a shirt

וזו הלנה מברצלונה, שהתנדבה להתחפש לאשת מאיה מקומית, עם החצאית, החולצה העליונה, כיסוי הראש ושמיכת הצמר המונחת בנון שלנטיות על הכתף. זו לא תחפושת לתיירים. הן ממש מתלבשות ככה (טוב לא כולן עם הצמיג על הראש…) וזו התאמת הצבעים המקומית, אבל תראו איזה טבעי זה נראה על הגברת!

Lago Atitlan Santiago - 18 Elena from Barcelona

This is Elena from Barcelona who volunteered to dress up as a Maya woman with all the different parts of the traditional dress.

התחנה הבאה שלנו היתה הכנסיה של העיר, שהיא די סטנדרטית, פרט לעובדה שכל הקדושים מולבשים באותן גלימות (שצבען מוחלף כל פעם). אבל כאן התישב המדריך וסיפר לנו על הצדדים הפחות יפים של האגם.

במסגרת מלחמת האזרחים הגואטמלית ובמסגרת העובדה שהאגם היה די מבודד מהעולם, הפעילה הממשלה מדיניות של אדמה חרוכה כנגד האינדיאנים בתוענה שהם מסייעים ומסתירים אנשי גרילה הנלחמים בממשלה. העובדה שהאינדיאנים לא דיברו ספרדית עד לפני 20 שנה, לא עזרה להם כי הם לא הבינו את נציגי הממשלה. כמה מאות אינדיאנים נחטפו מבתיהם ונעלמו, נשים ונערות נאנסו ע"י חוליות החיילים שסרקו את הבתים.

בקול שקט, סיפר לנו המדריך על ביתו שלו שבאישון לילה פרצה אליו אחת מהחוליות, חטפו את שני דודיו ודודותיו ואת אימו (ששוחררה מיד), היכו, שברו ונעלמו לתוך הלילה עם הדודים והדודות שלא נראו יותר לעולם. העזרה היחידה לכפריים הגיעה ממסיונר אמריקאי בשם סטנלי רוטר שפעל באזור והביא את הסיפור לארה"ב ולחדשות. עצם העובדה שהוא פירסם את הכל, עצרה את הגל עד שב1981 הוא נרצח ע"י חולית חיסול צבאית. הוא נקבר בכנסיה בסנטיאגו אטיטלן (ועכשיו הבנו למה התישבנו ליד קבר עם תמונה גדולה של גרינגו) ונחשב לקדוש מקומי. הבלאגן סביב האגם דעך, אבל ב1990 צעדת מחאה מהכפר למחנה הצבא הסמוך נענתה באש חיה ונהרגו כ 13 אינדיאנים.

היום שורר שקט באזור וכולם עסוקים בחקלאות ותיירות. אבל כשיושבים בכנסיה ושומעים את ההתיפחויות ליד המזבח, של האנשים שקרוביהם נרצחו, מבינים שהפצעים לא הגלידו. בשנות ה90 ניתנה חנינה כללית לכל המשתתפים באותם אירועים כך שלגבי האינדאנים, האשמים (ששמותיהם מעולם לא נחשפו) לא באו על עונשם ועל כך יש המון מרירות בכפרי אטיטלן.

מהכנסיה שקיבלה פתאום משמעות עמוקה יותר המשכנו למשהו פחות מטריד, ולנו כגרינגוס, יותר משעשע – מקסימון.

מקסימון (Maximón) הוא קדוש שהמקומיים מאמינים בו. בכמה כפרי מאיה ברמות הגבוהות של גואטמלה מתקיים הפולחן של מקסימון שלעיתים קוראי
ם לו סן-סימון. מקסימון הוא גלגול חדש של אל ישן, אל מאיה בשם Mam שקדם לספרדים ועורבב עם עקרונות נוצריים. מקסימון אינו איזה אל  שמתפללים אליו לעזרה, אלא הוא אל קטנוני ונוקם שאתה רוצה לשמור לצדך. הוא ממש לא נשגב, כמו הקדושים הנוצריים שדוגלים בסיגוף. מקסימון אוהב לעשן סיגרים וסיגריות , הוא אוהב אלכוהול וכמובן מזומנים.

בסנטיאגו אטיטלן מאמינים באל הזה. כל שנה, בשבוע הקדוש ( Semana Santa) דמות האל, פסל עץ לבוש בגדים צבעוניים, כובע ושאר קישוטים נישאת בתהלוכה חגיגית. בסוף החגיגה, מקסימון מועבר לבית שנבחר מראש ושם ישהה שנה. מאמינים באים לבית לבקש ממקסימון טובות כגון יבול טוב, בריאות לבן משפחה חולה או לבקש ממנו לפתור בעיות. הם מביאים לו סיגריות וסיגרים ששני העוזרים האנושיים שלו שמים לו בפה, הם מביאים לו רום וכסף ששמים לו על החזה. מקסימון הוא לא אל טוב ומיטיב והוא יעדיף לעזור למי שמבקש נקמה או הצלחה על חשבון אחרים.

המדריך שלנו ידע באיזה בית מקסימון נמצא והוא לקח אותנו לשם. בסמטה קטנה, בבית מקומי שלא נראה מזמין במיוחד יש חדר חשוך עם אויר קשה לנשימה מרוב קטורת ועשן. לאחר שהובהר לנו שאנו צריכים לשלם כדי לראות אותו (10 קצל לראש והכסף ניתן מיד למקסימון) נכנסנו. בחדר יש דמות עץ לבושה בבגדים מקומיים עם סיגריה וכובע. כל החדר מואר בנרות (בכפולות של 3 לפי אמונות המאיה) ומלא בפרחים. בחדר נמצאים שני השמשים של מקסימון וזוג מבוגר שכורע על הרצפה מול מקסימון ומתפללים בשפתם. התמונה עלתה לי עוד 10 קצל שמיד ניתנו למקסימון. הכל מלא עשן וריחות כבדים. כולם ברחו מהר ואני נותרתי כדי לספוג קצת מאוירת הקודש של המקום, אבל גם לי היה מספיק די מהר. הקטע המרשים הוא שהם קתולים לפי הגדרתם אבל אין בעיה לשלב את מקסימון וישו ביחד.

Lago Atitlan Santiago - 19 Maximon

This is Maximon, a saint worshipped by the Maya people of Santiago Atitlan (and in other places as well). It is a cult which seems to be based on the ancient god of the Mayas called Mam but mixed with some chirstian ideas. Maximon is not a nice and benefiting saint but rather a deity with human like whims. He likes cigars and cigarettes, alcohol and money.  People come to Maximon to gain his favour in exchange for good health, good crops and marriage counseling among others. They bring him all the things he likes in exchange. Maximon is more likely to help people who ask for revenge or success at the expense of others.

Each year Maximon stays in another house and our guide took us to the place it is now. We had to pay to get in and to take a picture , and the money was given to Maximon on the spot

הבית הראשון מימין הוא הבית שמארח את מקסימון, לשנה הזו, עד לשבוע הקדוש (לקתולים, כמובן) שם יוצא מקסימון ובתהלוכה מכובדת יעבור לביתו החדש

Lago Atitlan Santiago - 20 Maximons house

The first door on the right is the door of the house the hosts Maximon, this year. In the next Semana Sancta (Holy Week) Maximon will be taken out and moved to another house

בשל התארכות הביקור בסנטיאגו אטיטלן הוחלט לוותר על הכפר השלישי (ששמו פרח מזכרוני) ועלינו על מעבורת מהירה חזרה לפנחצ'ל, שוב עם שני הילדים בחרטום מאושרים מהרוח והמים ועם בוחטה של מקומיים שחייכו למראה שני הגרינגוס הקטנים בחרטום (חוץ מאחד שהיה צריך לפנות לי מקום בלחץ ציבורי של הנוסעים וישב זעוף כל הדרך).

הגענו ממש בזמן חזרה, כי השמיים התחילו להתקדר. זה לא הפריע לנדב ואוהד שדרשו שיפעילו עבורם את מגלשת המים בבריכה (אמרתי מלון מפנק??) וטחנו את המגלשה, גם כשהתחיל לרדת גשם (הם רטובים בכל מקרה).

עם הגשם היורד על אטיטלן ושני החבר'ה כמו יויו עולים ויורדים במגלשה, אני מסיים והולך לישון…

אבל לא לפני שאני נותן טיפ למטייל הרעב – בפנחצ'ל, במרכז הרחוב הראשי יש מסעדה אורוגוואינית. הם יחזירו לכם את האמון בבשר טוב. המנה הטובה ביותר לטעמי (אני אכלתי והמלצתי ל4 אנשים לפחות שדיווחו על אושר מירבי) היא ה Pinchos, זוג שיפודי בקר עם ירקות עשויים כל כך שוב שאני מזיל ריר על המקלדת.

(מחר ערב ראש השנה!!!)

אבל לפני שאני הולך, אני משאיר אתכם עם שיר.

כל היום התנגן לי בראש השיר היפיפה של פורטיסחרוף על האגם הענקית. את השיר חפשו, או באלבום 1900 של פורטיס (או במקומות אחרים אבל אני לא שלחתי אתכם לשם). את המילים תמצאו כאן.

אגם ענקית
מילים: רמי פורטיס
לחן: רמי פורטיס וברי סחרוף

הרים של קצפת
ממתקים ועוגות
ירח מפלסטיק
וילדות בלי שמלות
יושבים על ענן ושרים
הרוח צוחקת באגם ענקית
כן.
הרוח צוחקת באגם ענקית
ואנחנו לבד, לבד
מרחפים ושרים
ג`ק סגור בחדר ומחפש ארנבות
פרנקי ומקס מלקטים פטריות
הדשא זורח
והשמיים נוטפים
גשם של אור
והמון כוכבים
יושבים על ענן ושרים
הרוח צוחקת באגם ענקית
כן.
הרוח צוחקת באגם ענקית

פורטיס סיפר פעם בראיון כי מקור שם השיר במסע הופעות של מינימל קומפקט באירופה. פורטיס ישב באוטובוס הסתכל וחלם על הנוף היפה, כשלפתע צעק ג'ק, המנהל האנגלי יהודי של הלהקה (שהיתה לו עברית קצת בעייתית) "תראו איזה יופי, אגם ענקית !".
(האגם המדובר הוא אגם קונסטץ בגבול גרמניה, שווייץ ואוסטריה)

"ג'ק סגור בחדר, ומחפש ארנבות,
פרנקי ומקס מלקטים פטריות"
ג'ק – המנהל האנגלי
פרנקי ליווארט – איש הסאונד של מינימל קומפקט
מקס פרנקן – המתופף של מינימל קומפקט

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

2 תגובות על הרוח צוחקת באגם ענקית

  1. רונן זמיר הגיב:

    האמת שרק עכשיו אני קורא את הפוסט הזה באופן מלא ואני לא מבין דבר אחד –
    כזה פוסט מהמם, עם כאלו תאורים ותמונות ואף לא תגובה אחת?

    אני ראשון !!!

  2. מאיה הגיב:

    טוב נו….. כזה פוסט ארוך שהתעצלנו לקרוא עד הסוף…..
    באמת תמונות מדהימות של הנוף אבל הכי כיף לראות את האושר המרוח על הפנים של נדב ואוהד.
    תמשיכו להנות.
    וחוץ מזה איתן – אף מילה על מלכה…..?

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s