רוקדים ברחובות מרידה

Besame, besame mucho,
Como si fuera esta noche la última vez,
Besame, besame mucho,
Que tengo miedo a perderte, perderte despues

Quiero sentirte muy cerca mirarme en tus ojos verte junto a mí
Piensa que tal vez mañana yo ya estare lejos, muy lejos de ti

(תרגום חופשי לעברית – אני מניח שזו בחורה ששרה… )

נשקני, נשקני הרבה
כאילו שהלילה היה הפעם האחרונה,
נשקני, נשקני הרבה
כי אני חוששת לאבד אותך, לאבד אותך אחרי

אני רוצה להרגיש אותך קרוב מאוד, לראות את עצמי בעיניך, לראות אותך לידי
אני חושבת שמחר אהיה רחוקה, רחוקה מאוד ממך

למי שלא מכיר את השיר הידוע הזה, הנה ביצוע של הזמרת סזריה אבורה

ולמי שלא רואה זה נמצא כאן

ולמה אני מפציץ אתכם בשיר רומנטי מקסיקאי (שנכתב ב1940 ע"י נערה בת 16 שאם הייתי אבא שלה הייתי נועל אותה בבית לאור המילים של השיר)?

כי במהלך הערב בו התהלכנו ברחובות מרידה עברנו ליד בימה, שעליה זמר עם גיטרה ומתופף והם שרו שירים מקסיקאים ואז, בדיוק כשעברנו אל מול הבמה, בינות לקהל הרב שישב וגם עמד שם, פצח הזמר בשיר הנ"ל וכל הקהל הצטרף בשירה. אני נעצרתי כנשוך נחש. עדי ג., שהיה השותף שלי לחדר בעבר נהג לזמזם את השיר וממנו למדתי על השיר, אבל עכשיו לאור הספרדית המשופרת שלי, גם הבנתי את המילים. המשפחה נעצרה ואני הצטרפתי לקהל בשיר הסופר רומנטי הזה.

המקום, רחובות מרידה.

המועד, ליל שבת בפתחו של סוף השבוע

מדוע? לרגל חגיגות סופה"ש החלות במרידה בסופו של כל שבוע. כל סוף שבוע, עם רדת החשיכה, מרכז העיר נחסם לתנועה, במות מוקמות, להקות מתארגנות, מסעדות פורסות אזורי אכילה, דוכני אוכל רחוב מתגלגלים פנימה והחגיגה מתחילה. החגיגה ממשיכה עד לערב הבא, מוצאי ראשון (שבת-ראשון).

אחרי שחזרנו מסלסטון וכל הפלמינגואים, לקחנו מנוחה קלה ויצאנו להסתובב בעיר. כל עיר ברחובות, הולכים במתינות ומדברים במעין אוירת יום כיפור, זו החילונית של המפגשים בכיכרות ועל הברזלים. ישנם שני מרכזים של בימה גדולה עם הופעות ודוכנים של עבודות יד ואוכל ובינהם ברחובות ובכיכרות יש אטרקציות נוספות.

הלכנו עם כולם על הכביש, כשכל הקהל רחוצים ולבושים במיטב מחלצותיהם ואנו לאחר ארוחת ערב איכותית בבורגר קינג (לילדים שלנו מגיע הכי טוב שיש!). האוירה פשוט מענגת – כולם מדברים, צוחקים, ילדים רצים, צילצול כוסות במקומות שהמסעדות פתחו שולחנות ומוזיקאים מכוונים כלים לקראת ההופעות שיגיעו יותר מאוחר. אוהד ונדב עמדו והסתכלו על חבורת נגנים שהוציאה כלים ובמיוחד על נגן הסקסופון שחייך אליהם, הניף את הכלי לשפתותיו ופצח בנעימה המוכרת של הפנתר הורוד (או כמו שהילדים קראו בהתרגשות "!La Pantera Rosa" ) כשעיניו מחייכות למראה הזיהוי של הנעימה. חצינו כך את מרכז העיר במתינות, בין הבימות ודוכני האוכל (אני דגמתי שם כמה דברים מצוינים בתחום המתוקים!) ודוכני מלאכת היד. כשהתחלנו לחזור, לכיוון הכיכר המרכזית נתקלנו באותם נגנים שהתארגנו ועכישו ניגנו סלסה סוערת ורבים מהנוכחים פצחו בריקודים. כמה מהרוקדים ובמיוחד הרוקדות היו לא פחות ממדהימים, מסתחררים ומסתובבים בחושניות באויר החמים של הלילה של יוקטן.

עמדנו והבטנו ברוקדים. הרגליים התחילו לזוז, כאילו לא נשמעו למצוות הראש. הקצב משכר והכל מרגיש מושלם. בין הצופים גילינו גם את הזוג הישראלי שפגשנו בצ'יצ'ן איצה, אסף ורחל וילדיהם. המשכנו הלאה, בין האנשים והלהקות השונות, נעים בין סלסה קריבית לג'אז קריר ושירי עם מקסיקאים. החדר במלון היה לעומת זאת שקט והודות למזגן היעיל, גם קריר.

בבוקר החגיגה נמשכת.

כל יום ראשון, מהבוקר עד הצהריים, נסגרים רחובות בעיר ליצור מסלול אופניים באורך 5 קילומטר שעובר בכל שכיות החמדה של העיר, בכל מוקדי המשיכה. לאורך המסלול ובנקודות הקצה מתיצבים סדרנים המסייעים בהסדרת התנועה. הם אפילו משכירים אופניים (10 פסו לשעה, שווה ערך ל4 שקלים). אנחנו ניסינו למצוא תלת אופן כמו כל הריקשות שרואים מסביב לעיר, מסיעות מקומיים אבל רק אחרי שמסלול האופניים פורק (ב12:30 בצהריים) הגיעו החבר'ה שמשכירים את האופניים ל4 (כזה עם 4 גלגלים, כמו מכונית על פדלים). אז הסתובבנו לנו בבוקר בין הדוכנים, מסתכלים על כל בגדי הכותנה הלבנה האיכותית של האזור וכל הגויאברות שהיו שם. גויאברה (Guayabera) היא חולצת כותנה איכותית שמוצאה מקובה אבל המקום לקנות כאלו הוא במרידה, שוב בשל הכותנה האיכותית שיש באזור אבל החולצה מאוד אהובה בעולם הלטיני ונראית משהו כזה

Guayabera Shirt

(לא, אין לי כזאת. עמדתי במקום הכי שווה לקנות כאלו והגעתי למסקנה שאני לא צריך כזו כי אני לא אלבש אותה בארץ – עם הגיל באה החוכמה)

למרות שלא היו לנו אופניים הסתובבנו ברחובות, מסתכלים על העיר באור יום. אין מה לדבר, העיר יפה. פעם היא היתה ידועה בשם ה"עיר הלבנה" (נשמע מוכר…  ) אבל מאז שפרנסיה התחילו לקנות צבעים בזול יותר היא הפכה לעיר הצבעונית, כמו החזית הורודה של מגדל השעון מעל הכיכר המרכזית של מרידה. כן, גם כאן הספרדים השאירו אחריהם עיר קולוניאלית עם ארכיטקטורה שכולה פיתוחים וציוצים אבל זה פשוט יושב יפה ולא יותר מדי מקושקש.

Merida - 01 - Grand Plaza

This is Merida, the watch tower in the central plaza. We stopped in Merida for the weekend to take part in the weekly festivities that occur each weekend. They close down the city center, dance in the streets to the sound of bands playing everything from hot sweaty salsa to cool jazz into the night. On Sunday, the streets close again and people bike around town and there are food and crafts stands. Everybody is out, strolling peacefully, talking and there is a great sense of lively community. All this, in Merida, a beatiful city.

בעודנו מסתובבים בעיר ומחפשים אופניים לשכור, אוהד ונדב מצאו את מה שהם הכי אוהבים בעיר קולוניאלית: קופצים (למי שלא יודע הדגש הוא על הקופ של המילה, כמו קוף – גורילה ואח"כ צים – חברת הספנות הישראלית). למי שהילדים לא מצויים בידו מדובר במתקנים מתנפחים שעליהם קופצים ולפעמים מוצאים ילדה מקסיקאית שמסתכלת עליך בעיניים מעריצות (ויש למה, ואני לא משוחד בכלל!)

Merida - 02 - Playground in Plaza Grande

Colonial city or not, the kids found what really intersted them – inflatable slides and other contraptions. Ohad also found a mexican admirer (which is very logical and I'm not biased at all)

אחרי שחום היום הבריח אותנו לחדר ולבריכה הקרירה שבמלון, הגחנו שוב, אחה"צ, לבחון את אחד האזורים היפים של מרידה Paseo de Montejo או שדירת מונטחו שהיא השדירה הראשונה שפרצה את גבולות העיר העתיקה, שדירה רחבה, מוצלת ומלאה אחוזות ובתים יפים. בקצה העליון שלה, מונומנט מרשים, מונומנט הדגל (או מונומנט המולדת, תלוי את מי שואלים) הבנוי בסגנון אינדיאני ומלא מחוות להיסטוריה של מקסיקו שנהנו למצוא לאור חידע המתקדם שלנו בהיסטוריה המקסיקאית (גם שני הצעירים שולטים ממש יפה ומזהים את גיבורי המהפכה בשלטים השונים התלויים בעיר… ). הנה לפניכם גם מכנסי כותנת מרידה החדשות של נורית!!

Merida - 03 - Evening at Monumento la bandera

The baking heat drove us back to the hotel and the pool. As the heat dissipated, afternoon, we went out again to take a look at one of Merida's attractions, the grand avenue called Paseo de Montejo which was the first attempt to break out of the old city. The tree shaded wide avenue is very pleasant to stroll in the cooling air of the afternoon. At the far end of the avenue there is a large and impressive monument – El Monumento a la Bandera – The monument of the flag which is built as a tribute to the ancient history of Mexico as well as the more recent revolution

מה שמשך אותנו אותנו לשדירה היה תערוכה של פסלים מודרנים, תערוכה שחציה מקסיקאי וחציה יפני (כמו סושי בטורטיה). הפסלים הונחו לאורך השדירות ולנו היתה חוברת שהראתה לנו כל פסל ופסל אך למרות זאת הטיול השקט חזרה לכיוון המרכז הפך לריצה כאשר שני הילדים רצים קדימה לגלות עוד פסל ואנחנו נגררים אחריהם…

בהצבעה משפחתית נבחר הפסל הזה של הפסלת היפנית Yayoi Kusama (כן, אני שמתי לב לשם המשפחה שלה) שעכשיו גיליתי שהיא די ידועה ויש לה אפילו אפילו אתר. כנראה שיש לה שם לפסל אבל ילדינו היקרים החליטו שזהו "הבוטן".

Merida - 04 - Leaning against Yayoi Kusama statue

On the way back to the center of the city we strolled through a street exhibition of sculptures. This was a joint project for contemporary mexican and japanese artists. The family voted this sculpture by japanese artist Yayoi Kusama as the best one (I did not know her back then, but as I wrote this I found out she even has a site here)

והנה היא (הייתי חיב לשים אותה, אחרי שכל כך השקיעה בתלבושת! )

And here is Yayoi Kusama

זהו, נראה שנגמר לנו ממרידה אבל משהו קצת חסר –

ביקור במרידה לא יכול להסתיים בלי טעימה ראויה לשמה מהאוכל היוקטקי (האוכל של מדינת יוקטן) הידוע בכל מקסיקו. גם במלון, גם נהגי המונית שלקחנו, כולם דיברו על מסעדה אחת שאמנם היא נחשבת די תיירותית אבל עדיין מהווה חובה אמיתית וכך למרות מחאות נרפות מצד הצעירים שבחבורה סיימנו את היום ב Los Almendros עם מרק עוף ולימון (Sopa de lima) נפלא, Pollo Pibil שהוא עוף  עם עלי תבלינים ושאר הפתעות שנעטף בעלי בננה ובושל לאיטו, כשעלי הבננה שומרים על כל הטעמים והרכות ולנורית, Queso Relleno שזהו גוש של גבינה צהובה שממולא בבשר טחון ושאר מטעמים. הילדים "התענגו" על עוף ואורז (שהיו נפלאים אבל זכו לעיקום אף, כי לא ממש עמדו בסטנדרטים הגבוהים שהציבו מקדונלד ובורגר קינג בימים האחרונים).

כשבטננו מלאה עלינו על המשכב בציפייה למחר – חוזרים אחורה, אל החופים הקריבים ואל המעבורת שתשיט את המפלץ אל האי של הבחורות!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s