נוסעים על הים לוילהרמוסה

אם אני מסובב את הראש אחורה ומסתכל – אני חייב להודות כי זו היתה נסיעה מדהימה. 400 ק"מ מקַמְפֵּצֶ'ה לוִילָהֶרְמוֹסָה (Campeche to Villahermosa) אבל בכביש שהוא לא פחות ממרהיב. אם תציצו במפה שלמטה תראו שהכביש נוסע לאורך החוף ואז ממש על הים, בגשרי ענק המחברים שורת איים צרה ולשון יבשה שנמתחת לה אל הים של מפרץ מקסיקו עד שנכנסים פנימה, בואכה וִילָהֶרְמוֹסָה. זהו כביש מרהיב, מרשים, מרגיז (הגשרים יקרים למעבר… ), מרנין ומרעיש (גלים, ציפורים, נו, אתם יודעים)

Campeche - 01 - Campeche to Vilahermosa

This was a spectacular drive. It's about 250 miles from Campeche to Villahermosa of a great road, following the sea shore, on big bridges and sandy islands.

איך שעזבנו את עיר שודדי הים של קמפצ'ה התחלנו להדרים. מאחור הילדים צופים בסרטים על המחשב ואנו נוסעים קדימה. כמו בסיפור של הספרדים שנסחפו עם הספינה (בפוסט הקודם) גם אנחנו הגענו לצַ'מְפּוֹטוֹן. מצאנו עיירת דגים קטנה וציורית. בכל מקום עוגנות סירות דייג ובעודנו נוסעים לאורך הים, ראינו סירות דייג חוזרות לנמל.

מה עוד שיש בצַ'מְפּוֹטוֹן, לאורך הטיילת, אלו הם מוכרי coctel de mariscos או בעברית צחה קוקטייל פירות ים. על הראשון והשני עברנו כשאני מאיט יותר ויותר. לקראת השלישי כבר הודעתי שאני חייב לנסות. עצרנו.

מה שאתם רואים זה המפלץ ונורית על שפת הטיילת. ברקע  נראית סירת דיג ממהרת לנמל. מוכרי הקוקטייל מסתמכים על כמות קטנה והצטיידות בסירות שמגיעות כל הזמן. אז נורית המתינה והסמיכה אותי לקנות קוקטיל.

לבחור הצעיר הייתה עגלה קטנה ומצוחצחת להפליא. סיכמנו על גודל הכוס ואני נתבקשתי לבחור את מרכיבי הקוקטייל. אני לא אוהב דגים אבל שרצים היו הרבה. לבחור יש צידנית ובה במסודר דגים פרוסים דק, חסילונים, קלאמרי ועוד המון שרצים שלא ידעתי אפילו את שמם. אני בחרתי בחסילונים, קלאמרי וקַארָקוֹל (איזה שהוא רכיכה שיש לה קונכיה כמו חילזון – קַארָקוֹל הוא חילזון בספרדית). הבחור ערבב אותם יפה בכוס, הוסיף עוד רוטב אפרפר שנראה רע אבל היה ממש טעים, בצל קצוץ, כוסברה וים של ליים שסחט לי מעל, ליים שבישל את הכל בחומציות. המשכנו לנסוע שאני ונורית חוטפים פיסות שרצים ונאנקים בהנאה. זה כמו סביצ'ה אבל הכל כל כך טרי ואיכות החסילונים נפלאה כך ששהטעמים הם עונג אמיתי.

Champoton - 02 - Beast and Sea

Our first stop, along the way , was at Champoton, a quaint little fisherman's town. All along the seashore boardwalk  there were street vendors selling coctel de mariscos – seafood cocktail. We are in a fisherman's town so everything is top fresh (you can see a fishing boat hurrying back to the port ,in the above picture_
We could not resist so we stopped the beast and I had to go and get us a cocktail. The vendor had a very clean cart and compact ice box which held any sort of seafood – Shrimp of all sizes, calamari and other shell fish

ולאורך החוף עמודים (עמודים דים דים דים) ועל כל עמוד, הס פן תעיר, עומד לו שקנאי או קורמורן צעיר. נחים להם באור השמש, מחכים כנראה לדג הנכון (או לעוט על הסירה הנכונה, שזה אופציה יותר קלה).

Champoton - 03 - Pelicans and Cormorants

And along the beach, there are posts stuck in sea with pelicans and cormorants, standing, basking in the sun, waiting for the right fish

המשכנו לנסוע, לאורך החוף על כביש 180. מה שקסם לנו יותר בכביש הזה, יותר מה 180D, כביש האגרה המהיר יותר, היא העובדה שהכביש עובר על כמה איים קטנים ולשונות ים. תצלום הלווין שלמטה מראה את הכביש שפשוט לפעמים הוא רצועת אספלט על משטח חול ומסביב ים. פעם היו כאן מעבורות חלודות ורעועות שהיו מעבירות את המכוניות אבל אי שם בשנות ה90' טבעה אחת מהן ולקחה למצולות את כל מי ומה שהיה עליה ולכן בנו המקסיקאים גשרים מרשימים שמקשרים בין האיים. כמובן שהמעבר הוא בתשלום והתשלום, כנהוג, יקר.

אבל הנוף הוא priceless (ניסיתי לתרגם את המונח לעברית אבל לא ממש הצלחתי… ). הנוף הוא פשוט ויפה. אנחנו מדלגים בין אי לאי, ים ועצי מנגרוב וגם בקתות של אנשים שיגורו בכל מקום, ללא כל חשיבות אם זה רציונלי או לא לגור בו.

Map image

We followed old highway 180 south west. The biggest difference between this one and 180D, the faster toll road is that this highway goes through some of the most amazing views, along the sea and sometime on top of it, in long bridges that connect islands of sand and trees (as you can see in the above aerial  photo). Long time ago there were no roads and the islands were connected by old, rusty ferries until one drowned so the Mexicans built big bridges to connect the islands (and of course they charge dearly to use these bridges….) but the view is priceless.  – an asphalt strip across the ocean, sand dunes and mangrove trees and everywhere, the blue stretches of the water

באי הגדול, עצרנו. גם קצת לחלץ רגליים, גם לשחרר לחצים טבעיים וגם לי היה קשה עם העובדה שזה המבט האחרון לים להרבה זמן.

ירדנו אל החוף שליד הכביש, דרך דיונות חול שהיו מלאות פרחים ושיחים נמוכים

Carmen - 04 - Sea shore
On the big island, we stopped. We needed to stretch ou
r legs and relieve some natural pressures and I wanted to have one last view of the sea as we are not going to see any for quite a while

אחרי שראיתי את כמויות הצדפים על החוף הייתי חיב להביא את הילדים. מצאנו צדפים שלא ראינו בשום מקום אחר, בכמויות וצבעים נפלאים. אספנו כמה מהם לשקית, עזרנו לצמחי החוף בלחות נוספת והמשכנו הלאה דרך Ciudad del Carmen עיר דייגים רדומה שעם גילוי נפט בים ליד הפכה לכרך עמוס ומאובק.

Carmen - 05 - Sea Shore Flowers
We were amazed by the amount of sea shells on the shore . These were different from the ones we know, colorful and wonderful. When I saw how many of them just lay there, I had to bring the kids in for some shell and conch scavenging

וכך, עם שקית צדפים וקצת חול ים במפלץ (מצטרף לשאר הג'יפה על השטיחונים שמאחור) עזבנו את הים והמשכנו.

בידיעה שזו ההזדמנות האחרונה, עצרנו לעוד ארוחת שרצים במסעדת דרכים (ששלוש מתדלקות שונות המליצו עליה ושלפי כמות המשאיות שבחוץ ידעתי שהן צדקו). שוב חסילונים עסיסים ובשרניים וכד של חמאייקה (Agua de Jamaica משקה סגול עז, העשוי מפרחי היביסקוס שכולם שותים במקסיקו, בכל מקום, טעים בריא ומרענן) ושניצל צ'יפס לצעירים שבחבורה. יקח עוד זמן מה עד שנגיע למקום שיש בו אוכל ים טרי וטעים שכזה כאלה.

הכביש ממשיך הלאה ואנו חוצים את הגבול ממדינת קמפצ'ה למדינת טבסקו. כן, יש כזו מדינה ולא על שם הרוטב. טבסקו ידועה בג'ונגלים שלה ובמיוחד במטעי הקקאו שמניבים את הקקאו הכי טוב במקסיקו. עדות נוספת לתפוקה של הג'ונגלים קיבלנו בדמות מוכרי התוכים. בעודנו נוסעים ומאיטים כל פעם שיש מהמורות מהירות הבחנו באנשים שניגשו אלינו, בידם מקל ועל המקל תוכים גדולים שמן הסתם נגנבו מהג'ונגל הסמוך. כמו שמוכרים בייגלה בצמתים בארץ, כך הם מוכרים תוכים נדירים. ואם הם מוכרים כך על אם הדרך, כנראה יש מישהו שקונה. זה עצוב לראות איך במדינות פחות "מפותחות" שיש להם טבע מדהים ואוצרות מופלאים לא יודעים לשמור עליו. כנראה שרק כאשר נעלמים אוצרות הטבע – אז לומדים לשמור עליהם.

הנסיעה המשיכה כשנוף הים ודיונות החול התחלף באחת בנוף טרופי, של יערות נמוכים וירוקים. התחת הישבן התחיל להתאבן כשראינו את השלטים הראשונים של וִילָהֶרְמוֹסָה . השם וִילָהֶרְמוֹסָה פירושו "כפר יפה" אבל תנו לי לספר לכם, זו עיר תעשייתית ענקית ודי מכוערת. כן, יש בה פנינות חן ויש בה את הפארק שאנחנו בונים עליו למחר, אבל לקח לנו משהו כמו שעה ללכת לאיבוד בסבך הכבישים המהירים והמחלפים שעולים ויורדים באמצע העיר, ומן האיבוד, לצאת שוב ולהגיע למלון. היה קטע שבו ניסינו לעשות סיבוב פרסה במשך 6 רמזורים ו4 קילומטר כשאנחנו רואים איך אנחנו הולכים ומסתבכים ומאבדים את כל סימני הדרך שלנו שיובילו אותנו חזרה למחוז חפצנו.

לבסוף הגענו אל ה Best Western היקר שלנו (המחירים בוִילָהֶרְמוֹסָה יקרים! ) שדבר אחד טוב היה בו – בריכה גדולה שאליה קפצו הפעוטות שלנו תוך דקות מרגע שהגענו לחדר.

ארוחת ערב במסעדה איטלקית מקסיקאית – שילוב משעשע ואחר כך מנוחה. מחר יש לנו תוכניות ללכת למשהו שהוא שילוב מנצח, על הנייר לפחות – שילוב של פארק ארכיאולוגי, ג'ונגל וגן חיות – נשמע שיש שם משהו לכל אחד מאיתנו!

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s