האטלנטים מטולה הצופים אל הסוף

"עכשיו הוא באמת איבד את זה… ", אתם חושבים. מה הקשר בין מטולה, בצפון הארץ, אטלנטים (מה זה…?), צופים ("היה נכון!" ) וסוף.

אז אני אסביר.

אלה הם האטלנטים (Atlantes) – עמודי ענק בדמות לוחמים טולטקים הנמצאים על פסגת פירמידה B אשר ניצבת לה במרכז האתר הארכיאולוגי של טוּלָה.

07 - Los Atlantes
These are the Atlantes – huge stone pillars carved like Toltec warriors. The are situated on top of Pyramid B in the historical site of Tula, where we stopped last night, after a long day in Teotihuacan. Since there is no other major site on our way north, it seems this will be our last site and that made us contemplate about the fact that the adventure is winding down, slowly but surely to its imminent end . With every last thing that you do, every last activity there is a feeling of solemnness and to our surprise, even without us saying anything, the kids felt it so we strolled down quietly down the gravel routes into the site

ומה עם הסוף של הצופים?

ובכן מפסגת הפירמידה, צופים האטלנטים בעיני אבן, קדימה לכיוון סוף הטיול.

כן, סוף הטיול.

הפוסט הקודם הסתיים בפיצה דומינו'ס על המיטה (שני ילדים מאושרים, שני הורים עצובים) בחדר מוטל קטן בעיר טוּלָה. ידענו שסמוך לעיר ישנו אתר ארכיאולוגי אבל לא היינו סגורים אם אנחנו רוצים לעצור בו וגם רצינו להתקדם, אבל הדודה הנחמדה בקבלה (שישבה ושמעה מוזיקה ערבית של נטשה אטלס – מאוד משונה) אמרה שלא צריך יותר משעה ושהאתר נפתח מוקדם בבוקר ולכן החלטנו שנעצור באתר העתיקות.

האתר היה נטוש כשהגענו אליו. אמנם אתמול, בטאוטיהואקן לא היה מפוצץ באנשים אבל היו לא מעט וכאן היינו ממש לבד. זה והעובדה שזהו האתר הארכיאולוגי, אתר הפירמידות האחרון שלנו לטיול זה (אין כלום צפונה מכאן) גרמה לנו להרגשה משונה של סוף מתקרב – מריחים את קיצה של ההרפתקאה.

זה נותן הרגשה של סיום. זהו, לא נטפס יותר על פירמידות ולא נשתמש בידע הרב שהצטבר אצל כולנו על כל התרבויות שראינו ושעקבנו אחריהם כמה חודשים. הפעם האחרונה שעושים משהו תמיד יש בה חגיגיות ותחושת סוף.  להפתעתנו, שלי ושל נורית, עשה רושם שגם הילדים בצורה זו או אחרת חשו את גודל המעמד וכך הלכנו לנו בשבילים בשקט ונינוחות, מנסים להאריך ולהעריך את החוויה עד סופה.

16 - Tula Site map

מה שעוד תורם לתחושת הסוף הם הקקטוסים. הרבה זמן לא ראינו אותם ועצם העובדה שכבר יש כאן, מצביעה שאנחנו הולכים ומצפינים, מתקרבים לאזורים היותר מדבריים. טולה אינה אתר מאוד גדול או מפותח והדבר ניכר בשדות המקיפים את השבילים – צמחיה יבשה וקקטוסים.

02 - Cactai
Another aspect that contributes to the feeling of the end are the numerous cacti (I'm proud of the fact that I remembered to use that word for plural). We haven't seen them for quite a while and the fact that the land is more arid and the cacti are present, means that we are returning to the north of Mexico

אנחנו די לבד באתר. אפילו לא כל הרוכלים הגיעו ואלו שכן פתחו כבר את הבסטה מציעים כל מיני פסלונים ושטויות. די מהר ראינו את מה שאני לפחות באתי לראות – פירמידה B עם פסלי הלוחמים. אבל לפני שנעלה לפירמידה ולפני שנסקור את קירות הגולגלות, אני מרגיש צורך לספר על הטולטקים ועל טוּלָה שמבחינות רבות מהווה חלק אחרון וחשוב בפזאל הזה של תרבויות אמריקה התיכונה.

03 - Pyramid B from behind

This section here tells the interesting story of Tula. If you are interested, I would suggest reading this page on Tula and then this page on the The Myth of Quetzalcoatl

האצטקים שפגשו את הספרדים סיפרו להם על עיר מפוארת שהם קראו לה Tollan שם גרו הטולטקים (Toltecs) המפוארים שהם (האצטקים) התפארו שהם צאצאיהם.

הספרדים שנתקלו בטאוטיהואקן, בפירמידות הענק והשדרה הרחבה הניחו שהאצטקים התכוונו לעיר הזו ולכן הניחו לעניין. אבל האצטקים הכירו את טאוטיהואקן ולא חשבו שהיא בירתם של הטולטקים. כשנשאלו, הצביעו על גבעה קטנה צפון-מערבית לבירתם טקנוטילן (שקורטז חירב ובנה מאבניה את מקסיקו סיטי), על עיר חרבה ובזוזה (האצטקים לקחו חלק פעיל בביזה) ובה מוטלים, שבורים עמודי אבן ענקים, האטלנטים. לספרדים ולכל מי שבא אחריהם זה לא נשמע הגיוני – זאת בירת האימפריה שהשתרעה מהאוקינוס הפסיפי ועד למפרץ מקסיקו?!

רק ב 1930, כשחפירות החלו הספיקות הוסרו – Tollan של האצטקים (שלפי ההירוגליף סומנה כ Place of reeds) היא טולה לפי התיאורים שלהם ולפי כל מראי המקום הגיאוגרפים שלא מתאימים לשום מקום אחר.

הספיקות האם אלו הטולטקים או לא די נעלמו כשהעיר החלה להיחשף ומשהו מענין התגלה. הדמיון בין טולה הנמצאת ברמה הגבוהה של מקסיקו ולבין צ'יצ'ן איצה שביוקטן מדהים ולא יכול להיות מקרי – גם בסגנון, בארכיטקטורה, בפיסול, בתכנון העיר (מגרשי הכדור למשל). אולם בטולה אין שום סגנון מאיה  – די ברור שמי שבנה כאן הגיע גם לשם אח"כ ובנה שם.

הנה דוגמא: מוצג משפטי מס"1 מראה שני ילדים חביבים ומסופרים היטב ופסל של צָ’ק-מוּל (Chac-Mool) במוזיאון של האתר בטולה. הפעם האחרונה שראינו כזה היתה בצ'יצ'ן איצה (משם התמונה שלמטה עם כל הסיפור) אבל שם מתנו מחום ופה אנחנו לובשים ארוך אז בכל זאת יש הבדל בין שני האתרים!!!

01 - Chac Mool
If you did your homework and read those two links (It's not late, I'll just sit here and wait for you) you know that tula holds an uncanny resemblance to Chichen Itza and this is a proof that the Toltecs were real and they had a great influence. One of the things we notices was this guy – Chac Mool which is the same as the one we saw there (see below)

(זה צולם לפני שבועיים בצ'יצ'ן איצה)

This one is from Chichen Itza, two weeks ago and 30F more (not to mention humidity)

אז הדמיון הזה בין שתי הערים מביא אותי לסיפור הממש מעניין שסיפרתי לנורית ולילדים בעודנו פוסעים מעדנות בשבילי החצץ הגרוס, בואכה הפירמידות: הסיפור של Topiltzin Quetzalcoatl הלו הוא טוֹפִּילְצִין קֶצַלקוֹאֲטְל!

השם קֶצַלקוֹאֲטְל צריך להיות מוכר לכל מי שעקב קצת אחרי הבלוג. אני הייתי מצפה משלושתכם שכבר תדעו מי זה ומה חשיבותו. פגשנו את האל קֶצַלקוֹאֲטְל לראשונה בסוצ'יקלקו, לפני חודשים ומאז בכל אתר כמעט הוא מופיע או בשמו זה או בשם המאיה שלו (קוּקוּלְקָן). זהו נחש הנוצות שמשותף לכל עמי אמריקה התיכונה. לסיפור שכולכם עומדים לשמוע עכשיו יש הרבה מקורות ואין שום מקור שלם (הספרדים טרחו לשרוף את רוב הספרים של האצטקים והמאיה ושרדו רק כמה שהובאו למלך הספרדי שיראה מה הפראים עשו לפני שהכמרים הספרדים "הצילו" אותם).

סיפורנו מתחיל עם דמות שקיומה לא ברור – מִישְקוֹאֲטְל (Mixcoatl). הוא אביו של טוֹפִּילְצִין, פירוש שמו הוא נחש עננים והוא כנראה היה מנהיג מקומי חזק בקרב הטולטקים המוקדמים. הוא לוחם וכובש ונישא לבת אצולה טולטקית שיולדת לו בן – טוֹפִּילְצִין קֶצַלקוֹאֲטְל שפורץ מחזה (מהחזה שלה) כשהוא עוטה שריון ונושא נשק, מוכן להצטרף לצבא אביו (כן, הסיפור נשמע מאוד אמין ושמעתי שזה קרה לאחרונה גם בתל השומר… ). האגדה טוענת שזה קרה בעיר סוצ'קלקו (אנחנו שמענו את הסיפור הזה שם ואני טוען שאנשי העיר הוסיפו את זה לאגדה כדי לזכות בעוד קצת כבוד ותהילה). האב והבן ממשיכים להלחם ומגדילים את האימפריה ושטח ההשפעה שלה. האב נרצח לבסוף והבן נוקם והורג כמות מסחרית של אנשים. הבן, טוֹפִּילְצִין קֶצַלקוֹאֲטְל, ממשיך במסע הכיבושים שלו ומגיע לחצי האי יוקטן ושם בעיר של האיצה (Itza) ליד הבאר הקדושה שלהם הוא בונה עיר אחות לבירה שלו, וזוהי צ'יצ'ן איצה והוא מת שם.

הסיפור ממשיך עם בנו של טוֹפִּילְצִין שגם הוא קֶצַלקוֹאֲטְל (מבלבל קצת… לפחות אם היו קוראים להם בשמות פשוטים) שהוא מחזיק את הממלכה אבל יש כבר אי שקט. ואז מגיע איזהשהו מכשף זר שקורא עליו תיגר, משקה אותו יין והוא (הבן) מבזה את עצמו. המכשף מפתה את את ביתו של אותו קֶצַלקוֹאֲטְל וממשיך לבזות אותו עד ששבור ומוכה הוא מחליט להחריב את טולה ולהטמין את אוצרותיה בגבעות (וכך לגרום לאצטקים לחפור כמו משוגעים מסביב, מאות שנים אח"כ). הוא בורח מזרחה, אל הים וכאן יש כמה גרסאות – אחת טוענת שהוא עלה באש השמימה והפך לכוכב הבוקר, נוגה ויש גרסא אחרת שנדב ואוהד העדיפו – והיא שהוא לא מת אלא הפליג הלאה, מזרחה אל הים על רפסודה עשויה מנחשים (זה משתלב יפה באמינות של הסיפור עד כה). האגדה ממשיכה ומנבאת שיום אחד הוא יחזור, גבר בהיר עור, מזוקן שיגיע מן הים ויתבע את האימפריה שלו חזרה. לכן, כשקורטז, גבר לבן ומזוקן נחת בחוף, לאצטקים נראה הגיוני שהוא דורש את הממלכה.

בכל אופן זהו האל קֶצַלקוֹאֲטְל שכולם עבדו ושהוא אל שמסמל כוח פוליטי לגיטימי שלא דרש קורבנות אדם. הוא המשה, ישו ומוחמד של האינדיאנים שחיו במרכז אמריקה. האמת היא שעדויות על פולחן קֶצַלקוֹאֲטְל קודמות לטולטקים בכמה מאות שנים אבל כנראה שגרעין היסטורי מסוים (שהרי יש שתי ערים כמעט זהות – ברור שיש כאן איזה משהו) הולבש על האל כדי לתת לו לגיטימציה וכך כל השליטים אח"כ השתמשו בקֶצַלקוֹאֲטְל ופולחנו כדי להראות שהם כשרים לשלוט. לפיכך הנחש מכוסה הנוצות נמצא בכל מקום.

עם הזמן והאצטקים והמאיה לקחו את הפולחן של קֶצַלקוֹאֲטְל  הלאה והחלו להקריב קורבנות אדם כך כשהספרדים הגיעו הם פגשו תרבות שנראתה להם רצחנית ומכאן הכל התגלגל הלאה.

ובחזרה לימינו אנו ולמשפחת אלקין ששומעת את כל הסיפור הזה (או חלקים ממנו – לא הכל הופיע בלונלי פלנט שישבתי וקראתי בלילה בעודי מעכל פיצה) עד שהיא מגיעה (המשפחה מגיעה) לקיר הקוֹאֲטֵפַּנְטְלִי (Coatepantli) שעליו תבליטים של נחשים הבולעים שלדים (ובוחטות של תיאוריות מי ולמה זה). תראו איזה יופי!

04 - El Coatepantli - Wall of Snakes

We walked on the gravel paths while I told the story of Quetzalcoatl. Both kids loved the part (which was in the Lonely Planet guide) where the king, who is really Quetzalcoatl  sails eastward from the eastern coast of Mexico on a raft made out of snakes. The king, a fair skinned, bearded man leaves Mexico and promises to return one day and reclaim his empire. Therefore, when a fair skinned ,bearded man called Hernan Cortez appeared on the shore, the Aztecs who knew the legend, did not find it strange that he wanted all the land

בטולה המאוחרת יותר היו מסדרי לוחמים של היגוארים והנשרים – הנה הם, על הקיר (כמו בצ'יצ'ן איצה)


Tula, in its later days had two orders of Jaguar and Eagle warriors, hence this wall  with animal artwork

בעודנו הולכים אל המדרגות לפירמידה B המפורסמת, עברנו דרך סככה במפלס הגבוה יותר – ראשית, זו הכיכר בה עומד האספסוף ומריע, שנית, יש מפלס שם יושבים האצילים וצופים על המתרחש ובמפלס מעליהם יושבים השליטים. בסככה, המגינה על אזור הישיבה יש ספסלי אבן שלמרבה הפלא שמרו על הצבע המקורי שלהם – יותר טוב מכל שאר המקומות שראינו, כנראה שהספסלים היו קבורים ונחפרו בשלב מאוחר יותר כשהיתה טכנולוגיה ומוטיבציה טובה לשימור. בכל אופן, כל הספספלים מעוטרים בדמויות וצבועות בשלל

צבעים

06 - Colored remains of on a bench

On the way to the famous pyramid B (with the statues) we stopped in a small room – where the nobles of Tula used to sit during ceremonies (the riffraff stood in the court facing the pyramid and the rulers sat on a higher level) and we were amazed to see that the seats there are intricately  carved and colored and what was most amazing was the fact that the color remains

מטפסים במדרגות הגבוהות והתמונה הראשונה של האטלנטים שאנחנו רואים היא עוצרת נשימה עם העוצמה של הדמויות, השמיים הכחולים האלו שפרושים לאינסוף וההרים הרחוקים – בהחלט חזיון שילווה אותנו (לפחות אותי, אני לא יכול לגמרי לדבר על שאר חברי המשלחת)

11 - Los Atlantes
When we climbed the stairs to the top of the pyramid this is the first sight we had of the Atlantes – breath taking with the strong stone statues, the endless blue sky and the mountains framing the land in the distance

פרט לאיזה זוג צעיר שמיהר להסתלק – המקום כולו שלנו. האטלנטים האלו מרשימים מאוד בשתיקת האבן שלהם ובגודל העצום שלהם. כל אחד מהם הוא לוחם טולטקי העונד את מלוא הציוד והקישוט

08 - Los Atlantes and us

Apart for a young couple who left as we appeared we had the site to ourselves. A real pleasure. The Atlantes are amazing, so big and powerful. They are carved as Toltec warriors with full regalia

הנה אחד מהם, עם מגן חזה בדמות פרפר

09 - A detail from Atlante

Here's one, with its butterfly breastplate

מסביב ישנם עמודים גבוהים שפעם החזיקו תיקרה ועל כל אחד מגולפות דמויות, של שליטי טולה. על כל עמוד יש הירוגליף של שם השליט ועל אחד מהם יש נחש עם נוצות וכנראה שזו דמותו של טוֹפִּילְצִין קֶצַלקוֹאֲטְל בעצמו.

10 - King Pillar

There are a few higher stone pillars which have supported a ceiling and hold carving which are the images of the rulers of Tula with the glyph which bears each ruler's name including one with a plumed serpent  (which shows that this pillar holds the image of Topiltzin Quetzalcoatl)

הנה שרטוט של המקדש שהיה בראש הפירמידה (צולם משלט קרמיקה באתר ועבר עיבודים נאים להצגתו כאן) – האטלנטים היו בפנים האולם, פסלי השליטים החזיקו את התקרה ובשער היו שני נחשי נוצות גדולים

Tula - 18 - Atlantes Temple Drawing

Here's a schematic which I photographed and enhanced to show how the temple looked like with the ruler pillars and the atlantes inside, hidden from the public and a doorway made out of two plumed serpents

אבל התברר שאנחנו  לא לבד – כמה כלבים טולטקים באו לחלוק כבוד לאטלנטים

12 - Toltec Dogs and Atlantes

We weren't that alone – here are a few Toltec dogs that came to pay respect to the ancient Atlantes

והקורבן שהתנדב בשמחה ליד מגרש הכדור של טולה – רק שאבא שלו ירים אותו

13 - Throwing Ohad into the ball court

The Tula ball court, similar to the one in Chichen Itza and the latest human victim who happily volunteered

כאן כבר פנינו לחזור לכיוון המפלץ הממתין כשראינו אוטובוס תלמידים עוצר – בדיוק בזמן! יצאנו אט אל מגרש החניה ומולנו כמה כיתות תלמידים שהזכירו לנו (ואנחנו הזכרנו לנדב) שבארץ, החברים של נדב גם הם כבר יושבים לספסל הלימודים של כיתה ד' צבעוני…

בדרך אוהד ונדב מצאו חיה.

לפי מסורת עתיקת יומין בבלוג, ראוי וחשוב לסיים פוסט, עם חיה. אז הנה לכם חגב מקסיקאי. אחת המילים השגורות על אוהד ונדב בספרדית היא Chapulin או צָ'פּוּלִין (במלרע, דגש על ה לִין) שפירושה חגב

14 - Chapulin

Turning back, we made our way to the parking lot where the beast was parked. Passing a group of school kids who just arrived we saw an animal and the rules of the blog state that if we can, we end a post with an animal. Therefore, here is a Chapulin – mexican spanish for grasshopper

אחרי שתפסתיהו, אוהד שמח לדגמן איתו

15 - Ohad holding Chapulin

I caught the guy and Ohad modeled it for us before we continued on to Guanjuato and the Cervantino theater festival

עולים למפלץ ונוסעים לגואנחואטו – העיר בהרים ולפסטיבל התיאטרון על שם סרוונטס.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s