המחסום נפרץ בבעיטה – נעליים!

בואו וננסה לחשוב רגע בהגיון:

1. משפחה בת ארבע נפשות
2. מפלץ אחד 4×4 אבל לא גדול
3. יותר מחצי שנה של נדודים

האם יכולים אנו להכנע לתאוות השופינג המקננת בכל ישראלי בחו"ל?  האם לדעתכם יכולים אנו להוציא את שד הקניות מהבקבוק?

ובכן די עמדנו בפרץ. עד מקסיקו בכלל לא הרשנו לעצמנו להסתכל או לחשוב אפילו על קניות, מפאת חוסר מקום וחוסר רצון לגרור חפצים מיותרים. כמו שאמר ג'רום ק. ג'רום בספרו המופלא, שלושה בסירה אחת: "השלך את הגרוטאות ידידי! אל תכביד על סירת חייך, שים בה רק מה שנחוץ לך". היו לנו כמה פרצי קניות אבל בעיקר של חפצים מקומיים (בווחאקה שם קנינו פסלי עץ ששוכבים עטופים בפצ-פצים מאחור והמון דברים שהוספנו בשוק של צ'יצי'קסטננגו). אבל באותו בוקר יום ראשון, כשהתחלנו להתארגן ליציאה מגוּאֲנַחְווּאֲטוֹ נתקלתי בלונלי פלנט בשם לֵאוֹן. הספר טען כי העיר לאון, הסמוכה לגוּאֲנַחְווּאֲטוֹ היא מרכז העור של מקסיקו ושרוב הנעליים (במקום אחד נאמר ש 50% מהנעליים ומקום אחר טען 80%)המיוצרות במקסיקו ושאר מוצרי העור, מיוצרים בעיר.

לאחר שעלינו מארוחת הבוקר (שם ישבנו וצפינו בתהלוכות רחוב, עוד חלק מפסטיבל סרוונטינו) התיעצנו עם בעל המלון שלנו על הדרך הלאה. לשאלתנו, הוא סיפר לנו על לאון. כשסיפר על ז'קט העור הלבן שקנה לאישתו ב180 פסו (18 דולר… ) הישראלי הקטן התעורר בקירבנו. מה, לא נעצור לראות ואולי לקנות משהו?

להתמצאות, הרי לכן מפת מקסיקו והעיר לאון במרכזה פנינו מועדות לעיר Zacatecas

זה נראה מספיק קרוב והחלטנו שנעצור ונראה מה קורה שם. קיבלנו הוראות במלון, היכן לחנות ואיפה ללכת: לא לקניונים שנועדו לתיירים אלא לדבר האמיתי, רובע העור – Zona Piel – מאחורי תחנת האוטובוס המרכזית של לאון.

לא התברברנו יותר מדי אבל תוך פחות משעה חנינו את המפלץ בחניון של התחנה המרכזית (לא נראה הרבה יותר טוב מזו של תל אביב) ויצאנו לסיבוב. באזור שסביב התחנה יש רחובות ובהם חנויות ומרכזים קטנים שמכילים עוד פרוזדורים ועוד חנויות. כ 2,500 חנויות לנעליים, מעילים, תיקים והכל החל באיכות ג'יפה ועד לאיכות מעולה ממש. מבוך ממש של חנויות שחלקן בגודל של חדר פצפון וחלקן היכלי שַיש ומדפי תצוגה.

אסכם ואומר שלשמחתנו ולצערנו זה היה יום ראשון של השבוע ואנו יצאנו מאוחר לדרך ולכן היו לנו רק כשעתיים עד שסוגרים את החנויות. לצערנו, כי רצינו הרבה יותר. לשמחתנו, כי גם כך העמסנו כמות נאה. מחסום הקניות, המחסום הפסיכולוגי שאמר שזה לא הזמן והמקום להתפרע פשוט קרס. זה כמו הסיפור על הילד שדחף את האצבע בסכר, בהולנד, אבל תחשבו שהוא הוציא את אצבע מהחור ולא קיבל זרזיף של טיפות אלא קריסה מוחלטת של הסכר.

זה התחיל בעובדה שאני רציתי מגפי בוקרים ואין מקום טוב יותר לקנות. המבחר מסחרר. מגפיים מעור פרה באיכויות שונות, עור נחש, עור תנין, עור יען, עור של מַנְטָה (כמו חתול ים ענק), עור צלופח, עור כריש – וכמובן חיקויים מעולים של כל אלו מעור רגיל. חנות על כבי חנות מציגות עושר עצום של מגפיים בכל צבע אפשרי כולל צבעים פסיכודליים לחלוטין. בחנות השלישית לערך אוהד, בני היקר, הסתכל והודיע שהוא רוצה מגפי בוקרים והוציא מגפיים ירקרקות מעור נחש עם שפיץ רציני מקדימה שמתרומם כלפי מעלה. נתנו לו למדוד אבל למרות שהוא מיד הודיע שזה מצוין לא השתכנענו. המשכנו להסתובב כשאנו מתחילים לאסוף נעליים וכשאוהד מזנב בנו.

אבל כמו שאמר פעם חבר ותיק – "אם צריכים, אז מוכרחים!". רחוב אחר וכמה חנויות לאחר מכן נתקלה נורית במגפי בוקרים במידה קטנה שנראו משהו סביר לילדים – בלי שפיצים ועיקולים, בלי עורות אקזוטיים, בלי פיתוחים וקישקושים. גם נדב שהיסס הודיע שהוא רוצה. מדדו השניים, בעוד הוריהם מהססים, הורידו, נעלו מחדש, הלכו מסביב (אוהד הלך רגיל כאילו נולד במגפי בוקרים, נדב התקשה קצת) ולבסוף הוסכם. דין ודברים עם המוכר ושני הילדים זכו במגפי בוקרים אמיתיות, מעור וכל הקישוטים וזאת ב 700 פסו – פחות מ300 ש"ח לשניהם.

אני לא אלאה אתכן בכל הקניות, ורק אציין שדקות לפני שנסגרו רוב החנויות הספקנו לרכוש אפילו מגפיים לי (למרות שבשל בעיית תרגום המידות למידה המקומית אני חושש שהן קצת קטנות) אבל לא עמדנו במחירים המגוחכים.

חזרנו למפלץ כשנורית נעשית מדוכאת עם כל צעד – איפה נשים את כל קופסאות הנעליים החדשות?!

זהו. כל הזמן שתכננו להתקדם הלאה פג לו בסמטאות העור של לאון. לא נגיע הערב לזקטקס אבל להתקדם צריך. יצאנו אל העיר אֲגוּאַס קַלְיינְטֵס (Aguascalientes – מילולית – מים חמים). זו עיר מודרנית שאין עליה כלום כמעט בספרים שלנו – אבל הלילה ישנים במלון מודרני ומפנק מרשת Holiday Inn Express על הכיכר המרכזית. אחרי כל כך הרבה מלונות קטנים ומוטלים על דרכי מקסיקו, מלון מפואר ומפנק הוא תענוג עם מיטת רכות, מקלחת מצוחצחת ושקט שצופה על העיר.

התרעננו ויצאנו אל העיר, חמושים במגפיים חדשים רק לגלות שנפלנו על חגיגות יסוד העיר – 432 שנה להקמת העיר ואין כמו מקסיקו לנצל הזדמנות לחגיגה – שבועיים ימים, כל שנה, נמשך פסטיבל חגיגות יום השנה ליסוד העיר עם הופעות, זיקוקים, שוק עבודות יד, אוכל וכל מה שדרוש לחגיגה מקסיקאית – החבר'ה האלה יודעים לחגוג…

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s