קאובויים וסטייקים אמיתיים יש רק בצ’יוואווה

בוקרו של היום הראשון והאחרון בצ'יוואווה. זה היום האחרון שלנו במקסיקו.

חדר האוכל של המלון נראה כמו חדרי אוכל במלונות אמריקאים שעזבנו לפני חודשים ושהחל ממחר אנו חוזרים אליהם – מלא פנסיונרים אמריקאים עם מכנסיים קצרים החושפים ברכיים גרומות וכרס המוחזקת ע"י שלייקס לגברים ושיער סגול וקצת יותר מדי ניתוחים פלסטיים לנשים. החדר גם מלא באמריקאים ממוצא מקסיקאי שחוזרים להראות לג'מעה איך עשו את זה בגדול, עטויים בכל מותג חסר טעם ונוצץ (מישהו אמר Bling Bling?).

לרבים צ'יוואווה היא השער למקסיקו ובעיקר לקניון הנחושת (Barrance del Cobre) שהוא היה המקום הראשון שטיילנו בו, לפני חודשים. אנו קולטים שברי שיחות כיון שהאמריקאים קולנים ושמחים לנדב כל פיסת אינפורמציה במעלית או בתור למיץ וכולם באיזה סיור של מקסיקו ב8 ימים על גבי אוטובוס משופר.

גם לנו יש אג'נדה. למען הדיוק ההיסטורי – לי יש אג'נדה. אני רוצה מגפי בוקרים כמו שצריך. מדינת צ'יוואווה היא מדינת הבקר של מקסיקו. הם גם מוכרים בקר לארה"ב (חלק נאה מהפרות בטקסס מקורן בצד הדרומי של הגבול, בצ'יוואווה. בוקרים יש בטקסס אבל בוקרים אמיתיים, עם עור מיובל, פנים צרובות שמש ומגפיים ששופשפו בשטח יש בצ'יוואווה. זה הדבר האמיתי, בלי שום קישקושים או משחקים. העיר צ'יוואווה היא המרכז כל תרבות הבוקרים וזה המקום הכי טוב לרכוש בו ציוד בוקרים באיכות מעולה ומחיר מצויין ואני רוצה (חייב, צריך, מוכרח וכו') מגפי בוקרים. לכן אני בוש ונכלם לומר שדחיתי את ההצעות (המועטות אני חייב לומר) לטייל בעיר כדי לראות את מעט האטרקציות שיש בה ובראשן מוזיאון המהפכה לזכרו של גנרל פרנסיסקו פ'אנצו ויה (שבו עדיין ניתן לראות את מכונית הדודג' שלו, מנוקבת בכדורי המתנקשים שירו בו ב 1923 בשעה שנסע בעיר).

אני רוצה מגפיים ולכן הבוקר הוקדש לסיבוב ברובע העור/בוקרים במרכז העיר. ראינו מבחר שלעיתים עלה על זה שראינו בעיר העור של ליאון. לקח קצת זמן ושיחות עם מוכרות צעירות וחמודות אבל המגפיים הטובות בעיר אותרו בחנות שבנויה לצייד כל בוקר עם המוכרות הכי שוות. אוהד לא יכול לעמוד ממול כשקונים משהו למישהו שזה לא הוא עצמו ולכן תוך דקות הוא ונדב התהלכו להם בחנות בג'ינסים של Wrangler (שוב, הדבר האמיתי – כי שם ילד בגיל הזה זקוק לג'ינס קשוח שילווה אותו בשדות).

אבן נגולה מעל ליבי. יש מגפיים ואני יכול לעבור את הגבול בשלווה בידיעה שלרכיבה הבאה בשדות יהוד, מוביל את עדר הראשים שלי למכלאה – אני מצוייד היטב ואין לנחשי הפעמון והעקרבים שום סיכוי נגד פסיעות רגלי ההולמות בקרקע!

עכשיו כשמכסת הקניות הושלמה היינו פנויים רגשית לקצת בידור – משהו לחגוג בו את סיומו של קטע רציני מהטיול.

לשתי פקידות הקבלה במלון, היתה המלצה.  כבר אתמול התידדנו איתן. שתיהן צעירות ואחת מהן אם חד הורית לתאומים. היא כבר זכתה לשקית בגדים מאיתנו והתאומים זכו לשק של צעצועים שהילדים אספו במהלך הטיול מכל מיני מקדונלדים, בורגר קינג, פויו קמפרו (רשת העופות הגוואטמלית) וכל עוד כאלו שחילקו פרסים. היו לנו כפולים ומשולשים, תיקים מלאים בשטויות שמוינו ובמקום לזרוק אותם בארה"ב שכנענו את הילדים לתת אותם. היום האם הצעירה היתה מלאה סיפוק – התאומים היו מאושרים (לי קצת הפריע להעניק מתנות מקדונלדס אבל להם זה היה צעצוע מצוין). לכן, כשנגשנו לברר מה עושים עכשיו הן שמחו לעזור.

צאו אל ה Feria הן אמרו, אל ה County Fair, אל היריד האזורי שם מתכנסים כל הבוקרים ויש תחרויות רכיבה, פרים סוסים – מקום לגברים אמיתיים (ולנורית שתלווה אותם).

הילדים רצו מיד להחליף למגפי הבוקרים שלהם. אוהד כבר רץ איתם כאילו גדל בחווה ואפילו נדב שבהתחלה הלך איתם מצחיק כבר התרוצץ מסביב בקלילות (המגפיים אפילו שיפרו לו את היציבה, למרבה הפלא).

היריד משתרע על שטח ענק מחוץ לעיר. משפחות, זוגות וקבוצות של מאצ'ו חולפות פנימה. הגברים כולם מתהדרים במגפיים – כולן מצוחצחות (אין עלבון גדול במקסיקו מנעליים מאובקות המראות על מעמד חברתי נמוך) ורבים מתהדרים במגפיים צבעוניות (אדום, צהוב, כחול ואפילו ורוד למאצ'ו הכי גדול), חגורה מאותו עור ואותו צבע ואבזם כסף בגודל של צלחת פסח.

הגענו לפני הגל  הגדול והילדים מיד הבחינו בפר מכני. המפעיל הבחין בשני הגרינגוס הצעירים וכיבה כמה כפתורים בלוח הבקרה – כבוד לחיוורי הפנים.

הסיפור המלא מובא כאן בתמונות –

נדב עולה ומחכה

Chihuahua Feria - 01 - Nadav on Mech Bull

"זה כל מה שיש לך?!", נדב מחכה שהפר יכה בוChihuahua Feria - 02 - Nadav on Mech Bull

"או. קי… עכשיו אתה זז", המפעיל מחליט שנדב ראוי לטלטולChihuahua Feria - 03 - Nadav on Mech Bull

והסיום הצפוי – נדב מועף מעל השור הזועם, בחיוך רחב Chihuahua Feria - 04 - Nadav on Mech Bull

ואז עלה אוהד, שהתקשה לאחוז בחבל מרוב אושרChihuahua Feria - 05 - Ohad on Mech Bull

המפעיל חס עליו עוד יותר אבל כשעסוקים בפוזות ובצחוק – נופלים בקלות…Chihuahua Feria - 06 - Ohad on Mech Bull

לאחר ששני הילדים הועפו מגב השור הזועם והוציאו מספיק אנרגיה המשכנו פנימה. לפני כמה חודשים, בפולסון, מונטנה היינו ברודיאו ושם ראינו מקצוענים ובוקרים מהזן האמריקאי (למרות ששם גם הם היו אמיתיים – נערי חוות קשוחים) כאן היו תחרויות של אנשי שטח של ממש. ישבנו בתצוגת סוסים בזירה בה רכבו זוגות ויחידים, מציגים רמות שליטה בסוס כאילו הוא היה מחובר אליהם, כמו שני קנטאורים משופמים.

עברנו על תצוגות של שוורי ענק עם ההמון, תצוגה גדולה של סוסים למכירה. כולם סוסי עבודה, כולל אחד עצום שהיה מוקף בגדר ואזהרה שהוא פראי ולא להתקרב. אנו שמרנו מרחק ואז הגיע משפחה מאובזרת. הגבר ניגש אל הסוס שנרתע והחל מראה סימני עצבנות. הבחור פשוט קפץ מעל הגדר, ניגש לסוס (אנחנו ציפינו לסימני פרסות על הכובע הלבן) הסתכל לו בעיניים, אמר לו "זררררר" ותקע בו מבט שהיה גורם לדוב לשכב בשקט. הסוס מיד עשה חיקוי של פודל וזחל אל הבחור שליטף אותו בשקט. אנחנו והנוכחים חייכנו בהערכה ואשתו של הבחור (בג'ינס שכנראה רוסס עליה) חייכה בבעלות.

אחרי שסקרנו את כל מה שהיה לקנות וסגרנו שלא ניקח פה סוס או איזה פר הרבעה להחיות את העדר שלנו, לא נקנה עוד כובעים, אוכפים, שוטים, דורבנות הוחלט שיש לאכול.

את אוהד קל להאכיל אבל שניצל לא היה בשום דוכן ואם הייתי מבקש פיצה היו זורקים אותי למכלאה. נדב איבד את התקווה ואיתו גם אנחנו. סיכמנו איתו על לחמניה ריקה. אוהד הצביע על דוכן שמכר Tacos Al Pastor מעדן דמוי שווארמה מקסיקאית (האמת שכרגע Wikipedia גילתה לי שהמקור הוא ממהגרים לבנונים שהגיעו לפואבלה והביאו איתם שווארמה). אבל המקסיקאים לקחו ועשו כמה שינויים טעימים בשווארמה (חזיר, מתובל להפליא, מליון תוספות) ומגישים אותו או בלחמניה או בטקו מגולגל, סטייל שווארמה בלאפה.

ואז קרה הנס.

בעוד שאוהד נוגס באושר בטקו שלו, לנדב היתה התגלות: "אני אנסה את הבשר", הוא אמר. הוא נתן ביס, כשאני ואמא שלו תולים בו עיניים משתאות.

"ממממ… ממש טעים!", היה פסק הדין.

כמו ין ויאנג, שולבו בי (ובנורית) שני רגשות – האחד, שמחה גדולה שהילד טעם וראה את האור. השני, רצון להשאיל שוט בקר מדוכן הסמוך ולתת בו סימן קל – על כל החודשים שעברנו עשרות דוכנים נפלאים של Al Pastor בחיפוש אחר פיצה יבשושית או משהו להאכיל את נדב. וביום האחרון הוא ראה את האור.

עכשיו כשהם היו שבעים הגיעה זמן חגיגת הסיום שלנו.

חשבנו על איזה מסעדת פאר לסיום העונה אבל אם אנחנו ביריד – נסתדר פה. ואיזה סידור זה היה!

ניגשנו לאזור הברים לחפש מה יש לאכול. רק מסעדות סטייקים. בחרנו אחת באופן אקראי והתיישבנו. המלצרית הסבירה שאין ממש תפריט ושאנחנו יכולים לבחור בין American Rib Eye ל National (Mexican) rib eye (אני חושב שזה חלק מהאנטרקוט). כיון שלא ממש הצליחה להסביר לנו מה ההבדל הביאה לנו לראות.

כשעיננו נחו על שני נתחי הענק, ידענו שנינו שזכינו בכל הקופה. הבדל ממש לא ראינו בין האמריקאי למקסיקאי ולכן הזמנו אחד מכל אחד (המקומי ב 40 ש"ח, 110 פזו והאמריקאי ב 70 ש"ח כ 180 פזו). קיבלנו שני סטייקים נפלאים, בערך 500 גרם של בשר בקר הכי טוב שיש, עשוי ביד אומן, במסעדת עץ פשוטה, עם צ'יפס מצוין, שתי בירות דוס אקיס (XX) – החיים מעולם לא נראו טוב יותר.

בדרך החוצה נדב ביקש לנסות את מזלו על השור הזועם שבינתיים הפך זועם יותר אבל זה לא שינה ממש לנדב שעף בכיף.

Chihuahua Feria - 07 - Nadav on Mech Bull

חזרנו למלון עייפים, מרוצים ומלאי ציפיה ליום הגדול שמחכה לנו מחר. הילדים רוצים כבר ארה"ב ואנחנו מלאי חששות מהגבול, מהבירוקרטיה המקסיאית, הנוקשות האמריקאית וחוסר רצון בולט לפרוק את המפלץ שגדוש ברמות לא ברורות (מהנדסי הרכב של טויוטה היו עומדים פעורי פה למראה הפלא).

לאורו של ירח מקסיקאי אחרון – עלינו על משכבנו.

מודעות פרסומת
פוסט זה פורסם בקטגוריה כללי. אפשר להגיע ישירות לפוסט זה עם קישור ישיר.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s