כל הקדושים והמפלץ

בהרים מעל וואוואטננגו ישנו כפר מאוד ידוע בכל גואטמלה. שמו הוא Todos Santos או "כל הקדושים" (או טודוס סנטוס למי שרוצה לכתוב בעברית שמות בספרדית). ולמה הכפר הקטן, המונה 2000+ אנשים, במרומי הרמות של גואטמלה ידוע?

  1. זהו כפר שרוב תושביו הם צאצאי מאיה הדוברים בשפת מאם (Mam)
  2. הגברים בטודוס סנטוס לובשים את הבגדים המסורתיים ולא רק הנשים (ברוב גואטמלה הבגד המסורתי לאינדיאני הוא ג'ינס וחולצת טריקו)
  3. חגיגות יום כל הקדושים (1 בנובמבר) פרועות במיוחד
  4. הם הרגו תיירת יפנית ונהג אוטובוס תיירים בהתפרעות במאי 2000 (ישנה טענה כי היא התעקשה לצלם אותם, אבל זה לא מדויק) כי חשבו שהם באו לחטוף ילדים להקריב אותם. אני חשבתי שזו סתם אגדה אבל מצאתי את ההודעה לעיתונות של Associated Press אז זה נכון.

זו הסיבה שעצרנו בוואוואטננגו (Huehuetenengo), כדי להיות קרובים לכפר שיש בו שוק ססגוני בימי שבת וראשון. הדרך אמורה להיות 70 ק"מ אבל מדובר בכביש שמטפס לגובה מרשים (הכפר עצמו שוכן בגובה 2,500 מטר מעל פני הים והכביש עולה הרבה גבוה מעליו ואז יורד) והוא בחלקו כביש עפר כך שלנהוג לשם לוקח כמעט שעתיים.

כך נראה הכביש, בירידה לכפר. אני חייב להתנצל בשם המפלץ שקצת התקשה לטפס עם כל הציוד שלנו עליו (האם האויר דליל לו מדי?)

Todos Santos - 01 Way to Village

This is Guatemala, which we passed into yesterday. We decided to go and see the market day in Todos Santos, a guatemalan highland village, known for the traditional clothing of the men and  women , for being a mayan village (they speak Mam, a mayan dialect) and for the fact that in May 2000, they killed a japanese tourist and a tour bus driver in a big mayhem (see what Associated Press reported)

This picture shows the road to the village

עם התקרבנו לכפר שמנו לב לבחורים שהילכו כולם לבושים זהה – מכנסיים אדומות עם פסים לבנים (או האם אלו מכנסיים לבנים עם פסים אדומים?! זה מזכיר את השאלה של מרטי, הזברה ממדגסקר ששואל האם הוא זברה לבנה עם פסים שחורים או זברה שחורה עם פסים לבנים), זקט פסים עם צווארון רקום וכובע קש מצחיק. לפי כל הספרים שבידינו אסור לצלם בכפר כי הם ממש לא רוצים שתעשו את זה ועלולים להגיב באלימות. לכן, למרות שהכפר נוררררא צבעוני ויפה והכל הצבעים והבדים פשוט מסנוורים – לא צילמנו.

להקל על הדמיון, הנה בחור לבוש בבגדים המסורתיים (במיוחד חולצת הטריקו המסורתית).

אני רציתי מכנסיים כאלה, אבל לקח זמן עד שמצאנו בגודל שלי. אני לא כזה שמן אבל אני ארוך יותר מרוב התושבים ולכן כשמצאנו מכנסיים בגודל המתאים היה קצת קשה להתמקח. החלטנו שאני אתחפש ונצלם וכך לא נפגע ברגשות אף אחד. בכל זאת, כשנורית הוציאה את המצלמה שלנו (ולא קשה לראות שהיא מוציאה את התותח מהתיק) הושלך שקט בכפר. אנשים הביטו בה בחשש וחיפשו במבטם איזה אבן איכותית. אבל כשראו שהיא מצלמת גרינגו בחנות נרגעו כולם אבל שמו עליה עין עד שהכניסה את המצלמה.

אז אלו הם המכנסיים המסורתיות ש100% מגברי הכפר מגיל חודשיים ועד המוות לובשים. מעל יש ז'אקט כבד עם צווארון רקום (לא מצאתי גדול יותר) וכובע קש הארוג בצפיפות (הוא אטום למים) ושוקל המון. הם לובשים עוד מעין חיתול צמר שחור מעל המכנסיים אבל אני עצרתי כאן.

Todos Santos - 02 Eitan in Todos Santos costume

This is the traditional wear for the men in Todos Santos, Guatemala. Since they do not like to be photographed I wore the clothes and Nurith took a picture of me. These are my own pants which I bought two minutes before.

הסתובבנו לנו בשוק, מוקסמים מכל הצבעים. אוהד שוב פעם התחיל לילל שקשה לו ללכת (כמו שבדרך כלל קשה לו כשהוא משועמם). נורית עצרה ליד דוכן וקנתה יריעת בד ארוכה וצבעונית כדי לשאת תינוקות על הגב, כמנהג המקומיות. בחיוך עזרה האינדיאנית לנורית להעמיס את אוהד על הגב ולימדה אותה לקשור את היריעה.

מרגע זה אנחנו הפכנו לאטרקציה הראשית בכפר. כל האינדיאנים זרמו לראות את הגרינגו הקטן עם התלתלים. כנראה שלהם, עם השיער הכבד והחלק, תלתלים הם משהו מיוחד. אנשים ליטפו את אוהד ונדב שהזעיפו פנים אליהם. אנשים התחילו לדבר איתנו והביעו פליאה על גובהו של נדב (שהוא בן 9 וגבוה כמעט כמו הנשים המקומיות).

השוק נהדר ויפה. קניתי לי בננות, מהסוג הפצפון שאני אוהב,  ואני ואוהד חיסלנו אותן – אני בביס אחד והוא בשניים. אבל בינתיים החל לרדת גשם. והוא התחזק.

והתחזק.

והתחזק.

והלך ושטף וזרם וירד.

עד שנשברנו ואמרנו "די, חלאס, מספיק עם הגשם" ויצאנו לדרך. כמובן שאין שום שלט ויש כמה דרכי עפר וברור שלא לקחנו את זו שהגיענו בה. הבנו את זה כשהגענו לנחל שזרם לו באמצע הדרך במהירות. המפלץ שולב ל 4×4 וחצה את הנחל כמו משה את ים סוף.

אבל תלאותינו לא תמו בכך. לאחר שמצאנו את הדרך שתוביל אותנו שוב החוצה התחלנו להזדחל אחרי אוטובוס מקומי (אחד מאלה הידועים בכינוי Chicken Bus שכן המקומיים עולים לאוטובוס עם כל חיות המשק שלהם). כל פעם הוא עצר ואנחנו נתקעים אחריו. לבסוף הוא עצר בנקודה שנראתה לי מתאימה. עקיפה מהירה ואנחנו חופשיים להמשיך.

שטות וטעות.

כאשר יצאתי לעקיפה, לפי החוק, משמאל על דרך העפר לא ידעתי שהגשם החזק פורר את השוליים ויש שם בוץ חלקלק.

איתות.

יציאה לעקיפה.

ואנחנו
מחליקים שמאלה, בבוץ לשולי הכביש. המפלץ מתישב לו על שול הכביש כאשר הגלגל האחורי השמאלי והימני הקדמי באויר.

היה לי ברור שברגע שאשלב ל4×4 במלוא הכוח המפלץ ימשוך את עצמו החוצה ונמשיך הלאה. אבל זה לא קרה. כאן אני יצאתי החוצה אל העולם האכזר לראות מה אפשר לעשות. בחוץ קידם אותי גשם עז ובוץ. המפלץ ישב לו על הגחון ונראה שתול היטב, כעץ על פלגי מים. שלחתי את נורית להגה ונסיתי לקפוץ על האוטו על מנת לעזור לו לאחוז קצת בדרך אבל כלום.

באותו רגע עברו שלושה נערים בתלבושת המסורתית. הם נענו ברצון לבקשת העזרה שלי אבל כמה שדחפנו, משכנו וקפצנו בגשם – כלום לא קרה. הגלגלים מעלים עשן כבד ורק מעיפים בוץ.

עכשיו כבר אני התחלתי לחשוש שזה יהיה קצת יותר מסובך לצאת.

כשעברה מכונית (טויוטה, אלא מה?!) עצרתי אותה. ניסיתי להסביר לנהג שאולי יתן דחיפה קלה עם המכונית או ימשוך אותנו. הוא הניד בראשו ואמר שאין לו חבל או משהו לחבר. עמדנו בגשם וניסינו לחשוב. בעודינו חושבים והמים נוטפים בשצף הגיע לזירה אוטובוס נוסף. ביאושי, הצעתי שהאוטובוס יתן לנו דחיפונת אבל לעוזר החדש לי היה רעיון אחר. הוא עצר את האוטובוס, דיבר עם הנהג ותוך שניות הוריד את כל הגברים באוטובוס.

עכשיו אני מצטער שלא לקחנו צוות צילום. היתה זו סצינה הזויה:

כביש עפר מתפתל בהרים, גשם עז יורד, מכונית תקועה על שולי הכביש כחיפושית גדולה ומסביבה המון של אנשים, כולם במכנסיים אדומות עם פסים לבנים, מעילון פסים וכובעי קש. אהההה, יש בסצינה גם גרינגו רטוב עם משקפיים צבעוניים. עכשיו כבר היינו כוח רציני, כ 20 ויותר איש. כמה דחפו מכל צד, אני ועוד כמה קיפצנו לנו על המפלץ כדי להוריד את הגלגל הקדמי לכביש. התחלנו לדחוף, למשוך ולקפוץ בעוד נורית מאיצה קצת.

ואז זה קרה.

הגלגלים הקדמיים ננעצו שניהם באדמה ובשאגת מנוע אדירה המפלץ נע קדימה ונעמד על קרקע בטוחה. כולם עמדו וצעקו בשמחה, בבליל של שפות (ספרדית, עברית ובשפתם, Mam). איך אני אודה אישית ל20-30 איש? נעמדתי על האוטו ושאגתי ברכת תודה בספרדית. האנשים חייכו וחזרו איש איש למקומו. מלאי בוץ ואדרנלין המשכנו הלאה כשאנו מרגיעים את הילדים שדי נבהלו מכל הסיפור ומרגיעים את עצמנו שדי נבהלנו מכל הסיפור.

הגשם לא הפסיק לרדת, גם שהגענו אל נקודת התצפית שצופה אל העמק של וואוואטננגו. חדי העין יוכלו להבחין בקו חיוור בתמונה היורד מהעננים אל העמק. זהו גשם חזק ששוטף את כל העמק.

Todos Santos - 04 Rain storm approaching

This is the rain storm that storms over the valley of Huehuetenego

וכאן שאר משתתפי הסיפור, קצת יותר רגועים.

Todos Santos - 03 View from Mirador

את שאר היום עשינו בדרכנו לקצלטננגו (Quetzaltenango) הידועה יותר בשם Xela המבוטא שֶ-לָה. זו העיר השניה בגודלה בגואטמלה ויעד מטיילים ידוע.

להפתעתנו, ולשמחתינו מצאנו שם בערב את דרור ומעיין שבאופן פלאי מצאו מלון באותו רחוב שלנו (אנחנו היינו ב Real Plaza שהוא יקר ולא שווה את המחיר אבל היה בו מקום וחניה סגורה, הם היו בBlack Cat שהוא הוסטל חביב למדי). באותו ערב עשינו גם הכירות קולינרית ראשונה עם רשת המזון המהיר המקומית Pollo Campero – רשת של עוף מטוגן סטייל KFC. אוכל סביר של רשת מקומית הפרוסה בכל גואטמלה - פתרון סביר למטייל עם ילדים. בערב דפקנו שם קומבויים לשישה והיתה חגיגה (וגם מקבלים מתנות שוות בארוחת הילדים)

logo_campero

This is Pollo Campero, a guatemalan fast food chain which serves KFC like food. We found it a good solution for rapid meals with kids

 מחר יוצאים לעוד שוק!!!

פורסם בקטגוריה כללי | 4 תגובות

ופתאום, גואטמלה!

ראשית, גילוי נאות:

אמנם כשתקראו את הפוסט הזה התאריך יהיה ה7 לספטמבר 2007, אבל אני כותב אותו ב26 לספטמבר. עכשיו יבואו סיפורי גואטמלה שכולם יכתבו אחרי שיצאנו את גואטמלה וחזרנו למקסיקו. ככה זה כשכותבים בלוג מפורט בהסתמך על טכנולוגיות של אינטרנט במדינות שכאלה (למרות שהאינטרנט בגואטמלה, כשהיה קשר, משובח יותר ממקסיקו)

ועכשיו, לעסק!

אנחנו מאוד חששנו ממעבר הגבול לגואטמלה בשל הצורך להסדיר את המעבר של המפלץ (שהוא אזרח אמריקאי) ובשל החשש שנצטרך להחזיר את כל האישורים המקסיקאים (כרטיסי תייר שלנו ואישור יבוא זמני למפלץ). סרקתי את כל המסמכים ושלחתי אותם לGMAIL שלי לגיבוי, על כל מקרה שלא יבוא כיוונו שעון במטרה לקום מוקדם ולצאת מוקדם.

איזה מוקדם ואיזה נעליים.

האמת שיצאנו קרוב ל9 בבוקר שזה הישג כי האוטו לא חונה במלון ועוד מיני סיפורים אבל יצאנו לדרך.

תדלקנו היטב, כי אנחנו לא יודעים מתי, איפה ואיך נתדלק בגואטמלה. התכוונו לעבור במעבר הגבול שב"עיר" Cuauhtemoc שהיא הנקודה האחרונה במקסיקו לפני הגבול הגואטמלי ושיש בה מעבר למכוניות (המון חבר'ה עוברים דרך פאלנקה אבל זה מעבר פחות מסודר ואי אפשר להעביר שם מכונית).

הדרך היתה חסרת כל ענין, עד שהגענו אל השלטים שהכריזו על הגבול המתקרב. בדיעבד היינו צריכים לשים יותר לב אבל המשכנו לעקוב אחרי השילוט לגבול. פתאום מצאנו עצמנו בשוק. בואו ואנקד לכם: מצאנו עצמנו גם בשוּק וגם חטפנו שוֹק. אלפי אנשים גדשו את דרך העפר שעליה נסענו. בסטות שמוכרות ג'ינסים מזויפים, משקפי שמש, כל שטות של צריכה מודרנית, מלאכות יד מקסיקאיות, אוכל רחוב והמון אנשים. תחשבו על נסיעה עם מפלץ גדול בשוק הכרמל ביום שישי ב12 כשכל האנשים בנחלת בנימין ושינקין באים גם לשוק. כל הזמן אנשים נדחקו אל החלונות שלנו, דפקו על האוטו והלכו לפני הגלגלים. באמצע עוד הפנו אותנו לשביל צדדי שהיה גם תלול והיינו צריכים לזנק בו בנוסף לכל. זה היה ממש לא נעים ולקחו לנו כמה דקות ארוכות מאוד להחלץ משם. כשראינו שוטר מקסיקאי עומד ליד מחסום ברזל חלוד שמחנו מאוד כאילו היה האח שמעולם לא היה לי.

לשאלה איפה הגבול, הוא הורה קדימה ושלח אותנו בניד ראש לדרכנו.

עברנו את המחסום וראינו עוד שוטרים, אבל הם נראו אחרת. פתאום הבנו שאנחנו בגואטמלה אבל לא יצאנו את מקסיקו רשמית. בינתיים נורית שיצאה לברר מה קורה כבר שילמה על ריסוס הגלגלים בקוטל חרקים (כ 8 דולר) ונשלחה קדימה. הדברים החלו להתגלגל מהר עד שהגענו למשרד ההגירה. בעודי ממתין עם הילדים במכונית, אוהד ( "עין הנץ" ) אומר "אהה, הנה דרור". ובאמת, לאחר שנפרדנו כל כך יפה אתמול והם יצאו ב 7 בבוקר, שעות לפנינו בהסעה, הגענו יחדיו אל הגבול. הם אישרו שהם עברו בהגירה במקסיקו כדי לצאת אבל אמרו שלא החתימו להם את הדרכון. גם השוטרים הגוואטמלטקים אמרו שזה בסדר. והתחלנו את תהליכי המעבר. באמצע הייתי צריך לעבור מתחת למחסום הקטן לתוך גואטמלה כדי להחליף כסף ולחזור כדי לשלם כל מיני אגרות עלינו ועל הרכב במטבע מקומי (קֵצָל). באמצע הטיפול בנו קם הפקיד ונעלם, אולי הלך לאכול צהריים אבל במשך 20 דקות, לפחות, המתנו לו כשאנו רואים מבעד לזכוכית את הדרכונים והטפסים הממולאים למחצה. בשעה טובה הכל נחתם, נכתב, שולם והודק. קיבלנו טפסים ומדבקה ליבוא זמני של האוטו לגואטמלה ששמים על החלון הקדמי.

השוטר שלפני דקה סייע לנו בטפסים נעמד בשער וביקש את כל הטפסים ובדק אותם בקפידה וסקר את המפלץ. לבסוף הכל הניח את דעתו הוא הרים את השער והזמין אותנו לארצו.

טיפ למטייל שרוצה להעביר רכב לגואטמלה – בגבול נותנים אישור ל40 יום עם הרכב בגואטמלה. לנו זה נראה מספיק אבל אם צריך עוד, יש להגיש בקשה ל SAT שבועיים לפני שפוקע המועד, בגואטמלה סיטי.

וכך, בלי לצאת את מקסיקו נכנסנו לגואטמלה.

הדבר הראשון שהדהים אותנו, היה טויוטה.

מהרגע שעברנו לא ראינו שום מכונית אחרת פרט לטויוטה. הקוראים הנאמנים של הבלוג (כן, חמישתכם) זוכרים שנתקענו במקסיקו כי לא היו טויוטות בכלל וכאן, שלושה מטר מהגבול כבר ראינו 4Runner כמו שלנו. בכלל, השם גואטמלה אינו מדויק. יש לקרוא לה Toyotaland. משהו כמו 85% מהמכוניות הן טויוטות – הפרטיות, הטנדרים, הג'יפים, המיניבוסים  – הכל!

במקום מסוים זה שימח אותנו כי ברור שנמצא חלפים ומוסך, אם חס וחלילה נצטרך. אבל באותה המידה זה הפחיד אותנו כי כאן למפלץ יש ערך (במקסיקו הוא לא עניין אף אחד כי אין כאלה במקסיקו אז לא שווה לגנוב).

המקום הראשון שהתכוונו לעצור בו בגואטמלה היתה עיר בעלת השם המגניב Huehuetenango או בעברית וואֵוואֵטֵנַנְגוֹ. זו עיר גדולה, די מכוערת שמגדירה מחדש את המושג של זיהום אויר. תעמדו באחד הרחובות סביב הכיכר המרכזית ותנשמו עמוק. עד הערב יש לכם סרטן ריאות. הסיבה היחידה שלנו לעצור בה היתה כי היא קרובה לגבול אבל מספיק רחוקה כדי להיות בטוחה וגם היא נקודת זינוק מצוינת לשוק של מחר בכפר Todos Santos (טוב, אלו היו שתי סיבות… )

עצרנו במלון נקי, אבל לא מדהים בשם המדהים  La Casa Blanca  (הבית הלבן).

אהה, גם פגשנו את חורחה.

בחיפושינו אחר מפת דרכים של גואטמלה וSIM לטלפון עצרנו באיזה מרכז מסחרי ברחוב צדדי. לא מצאנו שם כלום אבל כשפנינו ללכת פנתה אלינו אישה ושאלה איך היא יכולה לעזור. תוך דקה היתה בטלפון עם מישהו שהציגה כמדריך תיירים, חבר שלה. הטלפון הוגש לי והקול בצד השני בירר באנגלית איפה אני ואחכה 5 דקות והוא בא.

תוך 5 דקות עצר ג'יפ קטן עם בחור צעיר בשם חורחה. הוא העמיס אותנו ויצא לדרך. מתברר שמשרד התיירות של גואטמלה החליט שהכי פשוט וזול זה לדאוג שבכל עיר תיירותית יהיה נציג רכוב שיעזור לתיירים ולא להקים לשכות מידע לתיירים או, רחמנא לצלן, להדפיס מפות ודפי מידע. חורחה היה אחד שכזה. במשך שעה וחצי שעט איתנו ברחבי העיר כשהוא מחפש מפה. בדרך גם ענה לנו לכל השאלות כגון: "איזה רשת סלולרית עדיפה מבחינת מחיר וכיסוי? איזה דלק ממלאים כאן? איזה תחנות דלק? מה מחיר טוב לדלק? איפה בטוח? " ועוד שאלות כיוצא בזאת. השארנו את הילדים ונורית במלון ושנינו המשכנו ברגל למצוא את ה SIM הזול ביותר (גם בPrepaid יש דילים… ).

טיפ למטייל – בגואטמלה הרשת הטובה ביותר, עם כיסוי מרשים היא Tigo. הNokia שלנו לא קיבלה את הSIM משום מה אבל שווה לנסות בחנות. אם לא, Claro היא הרשת הבאה באיכותה. בכל מקרה, שיחות נכנסות, גם מהארץ הן חינם.
ברשת Claro לברר כמה כסף נשאר לך יש לחייג 444* וגם שיחה זו עולה כסף…

נפרדנו מחורחה בדמעות. זו הייתה נחיתה מעולה וכל השאלות שלנו קיבלו מענה. לפעמים צריך גם מזל שינחת ככה, בדמות בחור מקומי.

זהו, לילה ראשון בגואטמלה.

פורסם בקטגוריה כללי | השארת תגובה

גילגוליו של כדור

לפני שיצאנו את הארץ הלכנו נורית ואנוכי ליעוץ במרפאת מטיילים עבורינו ויוצר חשוב, עבור הילדים – מה צריך, איזה חיסונים ומה יש ואיפה. חטפנו את הזריקות שלנו (והילדים חטפו את שלהם) ודיברנו על מלריה. הרופא שלף את המפות של אירגון הבריאות הבינלאומי והראה לנו שיש סכנת מלריה בדרום מקסיקו ורוב גואטמלה.

דרך אגב, מלריה היא מחלה המועברת ע"י עקיצת יתוש מסוג אנופלס. זה לא עובר דרך אוכל, ידיים מלוכלכות או שירותים לא נקיים (כמה מהתאוריות שהוסברו לי בדרך ע"י מטיילים שפגשנו – ישראלים ואחרים)

יש כל מיני כדורים למניעת מלריה. הרופא המליץ על סוג מסוים בשם "מלרון" שהוא הכי ידידותי (למרות שצריך לקחת אותו יום יום בתקופת החשיפה ושבוע אחרי). הכדורים האלה יקרים בצורה מזעזעת ועשינו את החישובים המדויקים כמה ניקח, קנינו ויצאנו.

אבל לפני זמן מה, נורית ישבה וקראה את העלון למשתמש וגילתה שלמשקל של נדב, עליו לקחת שני כדורים ליום ולא אחד.

אוּפס.

פתאום החבילה לא נראית גדולה כל כך כי נדב צריך כפול.

בעיה.

כבר תקופה ארוכה שאנחנו מנסים למצוא השלמות במקסיקו. כבר מצאנו מישהו שאביו רופא רציני והוא צלצל ושאל (הבחור הנחמד בקבלה של הCasa Azul בקוארנבקה) אבל אולי בבית חולים גדול יהיה.

ואז נורית העלתה רעיון. בדיוק לרגע הזה ציידנו את הסבתות בכרטיסי קופות החולים שלנו. דיברנו והתכתבנו עם אימי (הלא היא סבתא נעה) שתלך לרופאים (לגדולים ולקטנים), תבקש מרשם, תקנה לנו ותשלח בדואר חבילות מהיר. ביררנו וגילינו שיש שניף של DHL בסן קריסטובל דה לס קסס.

אבל כלום לא הולך בקלות.

אימי ננזפה ע"י רופא הילדים המחליף, על חוסר האחריות לתת תרופות כאלה לילדים (הפתרון שלו – לא לנסוע!). רופאת הילדים שלנו, שאנו סומכים עליה היתה חולה אבל בסוף נתנה את המרשם.

התרופה אינה זמינה והיה צורך להתרוצץ ולאסוף כדורים כאסוף ביצים אבודות. לנו (גם לנו היה חסר) תרמו חברים של ההורים שלי כדורים מטיול שהופסק (וז ההזדמנות להודות לניצן ורותי שהביאונו עד הלום ולאחר לניצן שיהיה לנו בריא במהרה בימינו!!! ). שליח DHL הגיע, אסף את החבילה והחבילה יצאה לדרך.

אבל השליח, כנביא בשער הביע ספק שהחבילה תגיע ליעדה בשלום – "המקסיקאים עלולים להערים בעיות על משלוח תרופות", אמר ולקח את החבילה והתשלום.

הרעיון היה שהחבילה תצא לדרכה לפני שאנו מגיעים לסן קריסטובל ואז נאסוף אותה שם.

כשהגענו היא כבר היתה במקסיקו סיטי. למודי נסיון מהחבילה הקודמת של חלפים למפלץ, ידענו שיש עכשיו יום מכס ולכן יצאנו לפאלנקה, לא לפני שעברתי ב DHL לברר שהכל תקין ושאני אגיע. גואדלופה, הפקידה המקומית הבטיחה לי שאין בעיה ושחבילה מחכה 5 ימים לדורש לפני שהיא נשלחת חזרה.

כשחזרנו מפלאנקה, עדיין החבילה היתה במכס – 3 ימים כבר.

גואדלופה הסבירה לי שהמכס רוצה לדבר איתי. בשמך שעה חיפשנו את אדון מכס ומצאנו גברת מכס – גברת נכבדה שאפילו דיברה אנגלית בשם ביאטריס שהסבירה לי שאני מנסה ליבא תרופות למקסיקו וזה אסור.

- "מה עושים?", כך אני, "אנחנו צריכים אותן, זה תרופות למניעת מלריה לילדים – לא מצאנו כאן"

- "אם כך", אמרה ביאטריס, "עליך לספק לנו אישור תברואה ממשרד הבריאות המקסיקאי ונשחרר אותן"

הדם החל דופק ברקות אבל אני שמרתי על קול יציב ורך

- "איך אני משיג את האישור הזה?"

- "עליך להגיע למקסיקו סיטי ולהציג את המסמכים במשרד הבריאות. זה לוקח כ3-4 שבועות"

כאן הדם שעלה לראש כבר עשה לי שחור בעיניים.

- "את רוצה שאת החופשה שלי אבלה במשרד הבריאות במקסיקו סיטי? אני תייר!!!"

אני אחסוך את שאר הויכוח אבל לאחר דין ודברים הגענו להסכמה – אני אוכיח לה שאני תייר פשוט והם ישקלו שנית.

כאן התחילה סאגה שלמה למצוא פקס בסן קריסטובל. כל 6 חנויות הטלפוניה שכתבו שיש להן פקס הסבירו לנו שהוא מקולקל. המשכנו להתרוצץ כשאנו מגלים שמספר הפקס שהגברת נתנה לנו הוא שגוי וזה בית פרטי (בערך 6$ לגלות וריצה לרוחב העיר כי ל DHL אין פקס). בנקודה מסוימת נשלחו נורית והילדים לבית קפה נעים ואני המשכתי לסרוק ולשלוח את המסמכים (כי כמובן אחרי שעתיים של נסיונות פקס, גברת מכס החליטה שלא רואים מספיק טוב).

ביומיים הקרובים ביקרנו כל פעם בDHL וערכנו שיחות עם המכס, שיחות מוטיבציה. הם קיבלו את המסמכים אבל צריך היה לאסוף פורום מיוחד שיקבל החלטה. כל פעם נשלחתי חזרה לצלצל בעוד 4 שעות ואז אני, טיפש שכמותי, חזרתי לצלצל אחרי שעתיים לקדם את עניננו.

בינתיים, ניצלנו את הזמן לנוח וקצת לשוטט בסן קריסטובל. האמת, זה מקום מעולה לזה. כבר הכירו אותנו בבית הקפה (נמנדי – אחלה בית קפה עם קרואסונים כמו שצריך וקפה אמיתי). עלינו לראות את הכנסיה המפורסמת של סן קריסטובל – כנסית סנטו דומינגו שנבנתה בסגנון שאחד המדריכים שפגשנו תיאר כ"סגנון עוגות חתונה מקצפת" – כולה ורודה ומלאה פיתוחים וסילסולים:

San Cristobal de las Casas - 01 Templo Santo Domingo

San Cristobal de las Casas - 02 Templo Santo Domingo with Dog

Templo Santo Domingo in San Cristobal de las Casas – a wedding cake styled church

הלכנו לשוק המקומי (והנה עבדכם הנאמן נהנה מתירס שנחרך על גחלים - מזכיר קצת פופקורן ממש טעים עם
לימון או צ'ילי)

San Cristobal de las Casas - 03 Eating corn on coals in market

Me, enjoying a coal charred corn cob

פגשנו שוב את מעיין ודרור שחזרו מפלאנקה באישון לילה והסתובבנו איתם. הרחובות מלאים דגלים והכנות ליום העצמאות המקסיקאי כפי שאתם רואים

San Cristobal de las Casas - 04 Pedestrian street full of flags

We met our new friends Maayan and Dror, here on a pedestrian street ,lined with flags in preparation for the Mexican Independence day

וגם פגשנו שוב את נופר ודודו – זוג ישראלי שמצאנו בבורגר קינג המקומי (שזכה להרבה ביקורים שלנו – לכבוד הצעירים שבחבורה – אני לא נוגע). גם אותם עוד תראו הרבה (מעין נבואה שכזו)

אבל בינתיים, תחנות המכס טוחנות לאט. אנחנו כבר רוצים לעבור לגואטמלה, ביטוח הרכב שלנו שתופש לחודש בגואטמלה כבר התחיל ב28 לאוגוסט וכבר ה6 לספטמבר. אבל הידיעה שהחבילה נמצאת בהישג ידינו משאירה אותנו בסן קריסטובל (גם על זה היו ויכוחים בצוות).

לבסוף זה קרה.

נכבדינו, אנשי המכס המקסיקאי הגיעו להחלטה!

הם החליטו שאנחנו באמת תיירים ולא סוחרי סמים מסוכנים ולכן ישחררו את החבילה.

מתישהוא בימים הקרובים.

DHL יקבלו את החבילה יום לאחר שתשוחרר ואז תוך יומיים יספקו לנו אותה. חישוב מהיר הראה שאנחנו ביום חמישי ואם יקרה הנס והם ישחררו ביום שישי ויום שבת הוא חצי יום (גויים, אתם יודעים) אז באמצע שבוע הבא נקבל את החבילה.

זה היה הקש שהעלה לגמל את הדם בחזרה לראש.

אין בעיה, אמרתי לגואדלופה מ DHL – תשלחי את החבילה חזרה, כי אני לא יושב פה עוד שבוע לחכות לכם.

וכך נסתיים הסיפור.

(האמת שהוא לא הסתיים כך כי אני כותב אחורה אז אני יודע מה קרה הלאה:

החבילה חזרה לישראל ושם דרשו מהורי תשלום של כמה מאות שקלים כי הם מיבאים תרופות ממקסיקו. DHL לא ממש עזרו ובשעה שאני כותב שורות אלו אין לי מושג מה קרה.)

נורית ישבה ובדקה את המסלול שלנו הלאה, בעזרת מפות מעודכנות של אזורי מלריה. גילינו שאין מלריה מעל 1,500 מטר ושחלק ניכר מהמסלול שלנו גבוה. הורדנו כמה אזורים גם בשל בעיות זמן והגענו למסלול בו יש לנו אספקת תרופות נכונה – עם ילדים אנחנו לא לוקחים שום סיכון.

זהו. מחר יוצאים לגואטמלה. בנפרד מאיתנו גם דרור ומעיין יוצאים מחר בבוקר לשם. גם דודו ונופר בדרך לשם קצת אחרינו. הפורום המצומצם התכנס באחת מהמסעדות היותר טעימותשמצאנו בסן קריסטובל – "השפם של אמיליאנו".

הנה הפורום החוגג בשפם של אמיליאנו. מימין לשמאל – אוהד, נורית, נדב, נוּפר, דודו, דרור ומעיין

San Cristobal de las Casas - 05 Farewell dinner

יאללה, לגואטמלה!!!

פורסם בקטגוריה כללי | 6 תגובות

המלך פקאל מפאלנקה

בוקר עולה על אל-פאנצ'ן שליד עיר המאיה פאלנקה.

המזגן בחדר שלנו (אנחנו היינו מוכנים לשלם עוד טיפה כדי לקבל את המילה האחרונה בטכנולוגית הקירור) עבד נפלא וקירר לנו את החדר בין עצי היער ויותר חשוב מכך הלחות לא קיבלה דריסת רגל בחדר!

אבל עם הבוקר יצאנו אל הבלקון, לחזות ביער המתעורר. לא רק היער התעורר אלא גם שני הבחורים הצעירים

Palenque - 02 Early Jungle Morning

Palenque - 01 Early Morning in the jungle

We slept in our jungle cabin protected from the heat and humidity by the power of air-conditiontioning, but when morning came, we emerged, to see the awakening forest (two other guys awoke as well)

היום הכוונה היא לבקר באתר המאיה של פָּאלֵנְקֶה (Palenque). נאמנים להרגל שלנו, אנחנו מחפשים הדרכה ראויה וג'ונתן (האד הנוכחי – ראו פוסט קודם) שמריץ את הבקתות של מרגריטה ואד המליץ על מדריך מצוין בשם Raul Morelos Castro  (שני מהפכנים בשם אחד!)

טיפ למטייל – הנה הפרטים של ראול מורלוס קסטרו:

Raul Morelos Castro
916-103-1431
morelosvidavision@yahoo.com

הוא יושב, לעיתים, למשקה בערב בדון מוצ'ו ובדרך כלל אוסף אנשים מארוחת הבוקר בדון מוצ'ו אז אפשר להצטרף אליו שם. אם לא הוא, אז יש המון מדריכים סביב השעה 8:00-8:30 בבוקר בחניה של האתר (לוקחים מיניבוס פנימה) ואחר כך הם נעלמים. נסו להצטרף לקבוצה או לארגן אחת כי המחיר לסיור פרטי יקר.

אנחנו צילצלנו אל ראול בערב וקבענו איתו לארוחת בוקר בדון מוצ'ו. בארוחת הבוקר פגשנו את ראול (תמונה תבוא תיכף, לזיהוי) והוא הסביר שיש לו קבוצה מאורגת היום והוא מציע לנו להצטרף במחיר נמוך כי זו קבוצה. שאלתי אותו מה קורה אם הקבוצה לא תגיע, הוא חייך בביטול ואמר שאם הדבר הזה יקרה, המחיר נשאר כמות שהוא.

שעה אחר כך, כשהקבוצה לא הגיעה, אני חייכתי והוא לא. אבל הסכם הוא הסכם ולאחר שניסה לצמצם את הפגיעה ע"י שהוסיף עוד איזה אמריקאית שמצאנו (מקנזס!) יצאנו לדרך. הנה ראול ובנות הקבוצה עם המגדל המפורסם של פאלנקה ברקע

Palenque - 03 Raul the Guide

This is Raul Morelos Castro, our guide to Palenque. He was an excelent guide with good english and is highly recomended. You can find his details amidst the hebrew jibberish above. The other lady joined us for the tour (an american from Kansas

אז הנה המבט הראשון שלנו על פָּאלֵנְקֶה. עכשיו, נאמן להרגלי, אעצור רגע ואסביר מה פה קורה פה, בעוד ערפילי הבוקר עוטפים את הארמון (או ליתר דיוק קומפלקס הארמון)

Palenque - 04 First View of Palenque

Palenque - 05 Misty Palenque

Our first view of the Maya city of Palenque, with clouds shrouding the palace complex

פָּאלֵנְקֶה היא עיר מאיה ואתר עתיקות שהוא יותר קטן מטיקאל בגואטמלה, שתמיד משווים בגלל ששתיהן חבויות בג'ונגל, אבל השתמר ממש יפה והוא ממש מרשים מבחינת ארכיטקטורה, תבליטים, פסלים ושאר עדויות מאיה. מה שהכי מרשים בו, לדעתי, היא העובדה ש80% מהכתובות הרבות בו, בכתב ההירוגליפים של המאיה, פוענחו ולכן אנחנו יודעים המון על האתר, על האנשים שמלכו בו, על ההיסטוריה שלהם ומה הם עשו כי המאיה היו טרחנים לא קטנים וכמו פולנים תיעדו מי נתן מה למי, באיזה שנה וכמה תירס היה באותה שנה. זה נותן המון לאתר כשאתה יודע מה המטרה של בנין מסוים או מי קבור בפירמידה הזו ומתי היא נחנכה.

ישנה אפילו רשימה של כל המלכים ומתי הם מלכו (מאיזה יום ועד איזה). הרשימה ועוד פרטים מופיעים כאן. מהרשימה אקח שם אחד:

K'inich Janaab' Pakal ("Pacal II"; "Pacal the Great" ) 615-683

זהו המלך פקאל הגדול (אני שומע את הגיחוך של רוננזה – "פק"ל? פק"ל קפה???" ) מלך המאיה הכי ידוע. אנצל הזדמנות זו להזים כמה רעיונות רומנטיים על המאיה או בכלל על כל האימפריות האלו של מרכז אמריקה ודרום אמריקה. לאנשים יש איזו תפיסה על איים של ציביליזציה בינות לג'ונגלים ולשממה, מרכזים של תרבות וידע שקרסו ונעלמו לפתע. בזמן שבאירופה היתה תקופה די חשוכה של ימי ביניים, במרכז ובדרום אמריקה היו אימפריות שמנו עשרות ומאות מיליונים של אנשים. לאינקה בדרום אמריקה היתה מערכת דרכים וכבישים מסועפת כמו מערכת הכבישים האמריקאית כולל דוכני אגרה ששילמו על תחזוקת הכביש. המאיה, הטולטקים, האצטקים ושאר התרבויות גרו בערים שמנו מאות אלפי איש וכמה של מיליון איש עם כל מה שנלווה לכרך ענק – לכלוך, זיהום, שחיותויות שלטוניות מאבקי כוח ומעמדות ואוכל רחוב. הערים היו מקושרות בבריתות צבאיות וכלכליות ולעיתים נלחמו זו בזו. היו אזורים גדולים תחת חסות של עיר זו או אחרת והמלכים המקומיים שילמו מס תמורת הגנה ואי התקפה. היתה פוליטיקה שלמה לעיתים התדרדרה לאלימות קשה.

פאלנקה היתה עיר גדולה שירדה מגדולתה. עיר המאיה קַלָקְמוּל והכפופות לה תקפו את פאלנקה (ששמה היה Lakam Ha שפירושו "מים גדולים" בגלל כל המפלים והנהרות שמסביב). פאלנקה כמעט והוכרעה. בנקודת זמן קשה זו עלתה מלכה לשלטון (Sac-Kuk) שמלכה 3 שנים בין 612 ל615 לספירתם. היא החלה לשקם את העיר אבל הפוליטיקה המקומית כנראה הכריעה אותה והיא נדרשה לפנות את הכס. היא היתה חכמה והציעה שמי שיחליף אותה יהיה בנה שהיה בן 12. כך עלה לשלטון מי שיקרא גם פקאל הגדול. המלך פקאל חילץ את פאלנקה משפל בו היתה נתונה, יצא לקרבות רבים והביא את העיר לשגשוג שלא היה לו תקדים. הוא היה גם חביב האלים וזכה לחיות עד לגיל 81 (מה שהיה נדיר, בימים ההם כמו בלונדינית אמיתית בקרב המאיה). הוא זה שבנה את רוב המבנים שרואים היום. המלך פקאל גם ידוע בשל הקבר שלו.

Palenque - 08 Temple of Inscriptions

עוד בימיו הוא בנה פירמידה הנקראת היום Temple of the inscriptions (מקדש הכתובות, בתמונה שמעל) שבתחתיתו התגלה בשנות ה50 של המאה הקודמת קברו בדמות סרקופג עצום במשקל 5 טונות העשוי יחידה אחת ועליו מכדה אבן כבד. גם הארון וגם המכסה מעוטרים. בפנים מצאו את המלך עצמו שהשתמר להפליא בשל השימוש ב Cinnabar (מינרל המכיל כספית וגופרית שיש לו צבע אדום חזק, הוא משמר עצם והוא רעיל מאוד), את מסיכת המוות שלו העשויה אבן ירקן, תכשיטים ועוד. ראינו את כל המכלול והעתק של הארון במקסיקו סיטי, במוזיאון.

התבליט או הציור על מכסה הארון מאוד מפורסם:

הציור מראה את המלך פקאל ברגע מותו. קשה לראות אבל במרכז יש משהו שנראה כמו צלב שנוגע במסגרת. זהו עץ החיים או עץ הceiba שהוא עץ מקודש למאיה. למעלה על העץ יושבת ציפור קֶצַל עם זנבה לשמאל וראשה מביט למעלה. היא מסמלת את העולמות העליונים בתפיסת העולם של המאיה. ענפי הרוחב של העץ מסתיימים בנחש בעל שני ראשים. המלך נופל מעץ החיים לבין מלתעותיו של הנחש (צריך לעקוב אחר שני הקווים שנוגעים בעורפו ובברכו) שמעביר אותו אל העולמות התחתונים, עולמות המוות. הנחש, הזוחל על האדמה וחי מתחת לפניה סימל למאיה את העולמות התחתונים. מסביב יש הירוגליפים המדברים על מותו של המלך.

הציור הזה ידוע גם מאז שאריך פון דניקן כתב על "מרכבות האלים", בתור "אסטרונאוט המאיה". מומחי העבמי"ם ואלו שטוענים שהמאיה פגשו חוצנים שלימדו אותם הרבה דברים רואים בציור שרטוט של אסטרונאוט בזמן טיסה בחלל. הם רואים אדם בחללית, עם אספקת חמצן מחוברת לאפו, בתנוחת טיסה כאשר להבות בוקעות ממנועי החללית (למטה בשרטוט) ולפניו מכשירי טיסה. זה רעיון נחמד שאפילו קצת מתאים לציור אבל אני לא ממש קונה את זה…

PacalTree

The large carved stone slab over the tomb in the Temple of Inscriptions is a famous piece of Classic Maya art. The widely accepted interpretation of the sarcophagus lid is that Pacal is descending into Xibalba, the Maya underworld. Around the edges of the lid are glyphs representing the Sun, the Moon, Venus, and various constellantions, locating this event in the nighttime sky. Below him is the Maya water god, who guards the underworld. Beneath Pacal are the "unfolded" jaws of a dragon or serpent, into whose mouth Pacal the Great descends.

בעוד שאנו שומעים את כל זה ומשוחחים על המלך ועל הקבר שלו שסגור למבקרים בשנים האחרונות כחלק ממאמצי השימור, עסק אוהד במלאכה חשובה לא פחות.

אוהד לא ממש גילה ענין במלך פקאל (נדב יותר גילה) ולכן ראול, המדריך לקח הפסקה והראה לו פלא אמיתי של הטבע – מימוזה ביישנית. הצמח הזה הידוע בארץ יותר כצמח "אל-תיגע-בי" נסגר וקומל כשנוגעים בו (למטרות הגנה) ונפתח אח"כ. אוהד צהל למראה הצמחים שפשוט נסגרים ונובלים כשהוא נוגע בהם. ראול הראה לו שהשטח מלא בכאלה שפשוט צומחים שם ואוהד לקח על עצמו את המשימה לסגור כל אחד ואחד הם באופן אישי. הנה הוא, למרגלות הפירמידה שבה מצאו את הקבר של המלכה האדומה, עוסק במלאכת הקודש.

Palenque - 07 Ohad Closing all Shy Mimosa

Palenque - 06 Ohad and Shy Mimosa

Ohad was not really interested in the stories about King Pakal and his doings. Raul, our guide had an idea. He paused to show Ohad that Shy mimosa grows throughout the site. When touched, the leaves closes and the whole plant seems to shrivel, to protect itself. Ohad took the task of closing each and every one of these, personally

כשעלינו וטיפסנו לקומפלקס הארמון ראינו את התבליטים שנשארו. שוב, אלו הם אמיתיים ואחרונים ממה שנראה כמבנה מעוטר לגמרי. הראשון מראה אציל או מלך אוחז בראשו (בציצת שיער ראשו) של אציל שבוי (שבוי לפי הקשירה והתנוחה, אציל כי נתנו לו לשמור על התכשיטים) ומניף חרב שתיכף תקצוץ את ראשו.

Palenque - 09 Palace Relief of captive elite

These are the stucco reliefs which shows a conquering elite member or a king holding the hair of a captive elite member (captive, because he is tied, elite because he was allowd to keep his jewlerry) and lifting his sword in order to chop his head off

זהו המלך פקאל מקבל ברכות מדמות אחרת.

Palenque - 10 Palace Relief of Pakal

This is king pakal receiving something from a priest

כשנכנסנו לארמון מאוד התרשמנו. הוא בנוי כדי לעשות שימוש באור וברוח. עם זאת מול פתחים יש ק
יר חוסם שיעצור את השמש. אבל הקיר חוסם גם את הרוח ועל כך הם מתנצלים. בכל קיר חוסם שכזה יש סימן של אל הרוח שהוא פשוט T. גם כאן הם לא פיספסו הזדמנות וביום מסוים קרן שמש זורחת דרך כל החרכים.

Palenque - 13 Wind God Symbol aligned

In the palace complex, we saw T shaped windows. Whereever a wall lblocks the wind in the different openings, there is a T shape, the symbol of the wind god, to show it the wa. On a specific day, sun rays shine through the different holes

מה שיפה הוא שהקירות שחוסמים את הפתחים גם הועילו בטובם למנוע מאור השמש לפגוע ולהשמיד את העיטוירם המוקריים של המאיה. שתי תמונות אלו מראות שרידי צבעים ודוגמאות שבאופן פלאי שרדו את הג'ונגל. זה מוכיח שהבנינים החרבים שאנו מטפסים עליהם היו צבועים ומקושטים ונראו למרחוק. יש מלחמה קבועה בין הלחות והחום לבין המבנים. למרות שזה נראה גדול, החלק הגלוי של העיר הוא רק 5% מגודלה של העיר עצמה. שאר העיר קבור תחת לג'ונגל ואין תקציב לחפור ולגלות עוד.

Palenque - 12 Remanent of wall decorations

Palenque - 11 Remanent of wall decorations

These two photos, from the palace complex show remnants of  colors and patterns that survived the humidity and the temperature. It comes to show that the now dull buildings were once colorfull and decorated

היתרון של מדריך הוא שאתה יכול לבקש תמונה משפחתית. הנה אנו החצר הפנימית של הארמון וידינו תבליטים של מלכים שנשבו (התבליטים לא אחידים בסגנונם, באבן שבהם הם נחצבו ובגודלם ולכן מניחים שאלו נלקחו מהערים שנכבשו).

Palenque - 14 Family in palace courtyard

Here we are in the center of the palace, sitting by the reliefs of captured kings

כאן, באותה חצר בארמון כשברקע המגדל, שהוא הסמל המסחרי של פאלנקה. המגדל נטוי קלות, בכמה מעלות כמו בפיזה באיטליה. כאן הסיבה היא מכוונת והיא על מנת למדוד את היקף כדור הארץ לפי זויות הצל (כמו שארכימדס עשה זאת)

Palenque - 15 Palace Tower and Family

And this is us in the court of the palace with the famous tower of Palenque which is almot a trademark for the site

מאחורי הארמון יש קומפלקס של כמה פירמידות או מקדשים כמו זה, מקדש הצלב המלבלב (Temple of the Foliated Cross). אל נא תחשבו שהמאיה הרגישו קרובים לנצרות. הם הרגיש קרובים לעץ הקדוש, העץ שהוא תמיד ירוק, גבוה ומרשים – עץ ה Ceiba. מבחינת הוא סימל את הקשר של העולם הזה שבין העולמות העליונים ולבין התחתונים. הם יצגו את העף ע"י צורה של צלב. המקדש הזה נבנה ע"י בנו של פקאל והוא מציג תבליט של צלב שכזה עם דמותו של קאן בלם והעברת הכתר אליו.

Palenque - 16 Temple of the Foliated Cross

This is foliated cross temple

ומשם וממקדש הצלב הקרוב אליו יש נוף, חבל על הזמן ולהקתו!

Palenque - 17 Temple of the cross

Palenque - 18 Site from Temple of the cross

עם המגדל משמאל ופירמידת הקבר של פקאל מימין ולמטה חלקים מהארמון.

Palenque - 19 Site from Temple of the cross

And these are some overviews of the site from the temple of the fioliated cross

כמו בכל אתר רציני, יש מוזיאון קטן שמציג את האוצרות שנתגלו באתר.  חפצים כמו זה,  מחזיק קטורת לאל התירס.

Palenque - 21 Censer for Maize God

This is a Censer for the Maize god. This and many others are stashed away from the humidity of the site in the small museum

עוד הוכחה שפעם כל הפסלים, תבליטים, קירות ומשקופים היו צבועים בצבעים חזקים. כאן אנו רואים נסיך, עם כל הקישוטים שעטה על עצמו.

Palenque - 20 Warrior in Museum

This relief shows a prince, all dressed up.

בתקופה האחרונה לאימפרית המאיה, המאיה פיתחו שיטת כתב מורכבת. השיטה מבוססת הירוגליפים. ראשית פענחו את אלה שהם קשורים ללוח השנה  – חודשים, תקופלת השנה וכו'. לאחר מכן, לאחר ויכוחיים מרים החלו לפענח את שאר ההירוגליפים וגילו שהם יוצרים הברות שביחד יוצרות מילים. הנה דוגמא ללוח עם רישום ותמונת הירוגליף שפירושו הוא הוא/היא נקברו פה.

Palenque - 22 Maya Inscriptions

Palenque - 23 Hyrogliph

During the late classic period, the last one, the Maya have develpoed
a writing system based on Hyrogliphs. First the calendar based Hiroglyphs were deciphered  and then the "regular" ones were deciphered to understand that each one of them is a syllable and then they can be read like a whole sentance. This is a glyph for burial -  who was buried here

עוד חפץ אחד ודי. זהו פסלון קטן שמראה כמה המאיה (ושאר החברה של מרכז אמריקה) היו דפוקים. מודל היופי קבע שיפה זה להיות דומה ליגואר שיש לו מצב רחב נורא וגבוה. לכן הם קשרו קרשים לראשי התינוקות כדי לנסות ולעוות אותם לצורה הרצויה. אם התינוק עמד בזה, אזי ראשו נראה בפרופיל המאיה הידוע עם האף הישר הזה.

Palenque - 24 Deformed Head

This small piece shows the Mayan model of beauty. They wanted to be like a Jaguar, with a high and broad forehead, so they tied boards around baby's head to  try and deform it to the desired form

דדרך חזרה, נורית ודב חזרו דרך היער, במסלול הליכה מלא מפלים ומים.

Palenque - 25 Nadav in Jungle walk back

On the way back, Nadav and Nurith went back through a path in the Jungle, full of falls and streams

ממש דקה לפני שיצאנו חזרה, בדרך המיגעת לסן קריסטובל דה לס קסס, המפלץ כבר ארוז ומוכן, עיני הנץ של אוהד הבחינו בלטאה גדולה המשתזפת לה בשמש על עץ מת באמצע הג'ונגל.

Palenque - 26 Lizard in Jungle

Just before we left back to San Cristobal de las Casas, Ohad spotted this big lizard basking in the sun

הדרך חזרה היתה ארוכה, מיגעת וחסרת חוויות. הגענו עייפים לסן קריסטובל, לאותו מלון (La Noria) ובתחושה חזקה של שיבה הביתה…

פורסם בקטגוריה כללי | השארת תגובה

מפלים בג'ונגל והשודד הנורא רוברטס

נוסעים לפַּלֵנְקֶה (Palenque). אחת מעיר המאיה "האבודות" בג'ונגלים של צ'יאפס, מקסיקו (למה "אבודות"? כי הן מעולם לא הלכו לאיבוד, המקומיים תמיד ידעו עליהן ורק הגרינגוס "גילו" אותן.

הדרך לפלנקה אורכה כ 200 ק"מ, שזה כלום במקסיקו אבל היא מזעזעת, תרתי משמע. לאורך 200 הק"מ הללו מפוזרים כ 190 Toppes, אותן מהמורות מהירות מזעזעות. אבל מה שיפה כאן הוא שרובן "פירטיות". אנשים, כפרים שלמים וסתם קבלני בטון מחלייטים שהם רוצים טוֹפֶּה. הם יוצאים אל הכביש, מניחים (אם הם ממש בסדר) ענפי עץ כדי לסמן שתאיט ופשוט יוצקים לעצמם מהמורה. שוב, גם כאן נבדלים המשקיענים שמייצרים משהו עגול שמכונית יכולה להתגלגל עליו ויש רבים שפשוט תוקעים משהו כמו גדר נמוכה באמצע הכביש וצריך לעצור עצירה מוחלטת ולעבור בזהירות רבה כשהמרכב צונח בחבטה אל הכביש. באסה.

לנו זה לקח 5 שעות של נהיגה מסן קריסטובל דה לס קסס לפלנקה. אבל יש מה שישבור את הדרך.

  1. מפלים
  2. חבלים

הרשו לי להתחיל בשני דווקא.

עוד כשהיינו בקניון הנחושת, רוברטו המדריך שלנו הזהיר אותנו מפניהם. שני ילדים או אנשים שעומדים משני צידי הכביש וברגע שאתה מתקרב מרימים חבל כדי לאלץ אותך לעצור ואז הם רוצים שתקנה (פירות, עוגיות, עור חזיר מטוגן, טורטיות, מלפפון או ציור שהילדה הביאה מהגן בתור חפץ מאיה מקורי). אל הראשונים שרצו תרומה לכנסייה, חייכנו בנימוס ובתנועת יד (לא פותחים חלון - זה התחלה של משא ומתן) ביקשנו להוריד את החבל. כך גם עשינו הלאה כשאני הולך ומאבד את הסבלנות (כי זה גם מפחיד כל פעם לעצור כך והילדים בצד הלכו ונעשו זעירים). זוג הילדים האחרון גילה עקשנות וסירב להוריד את החבל עד שאני איבדתי את הסבלנות ופשוט נהגתי דרך החבל (שבסוף נקרע, לא לפני שהסתבך בגגון…) נורית קצת חששה שהם יגידו אותנו ובאזור הג'ונגלים של צ'יאפס עדיין יש תמיכה של הזאפטיסטים (שהיתה תנועת גרילה נגד הממשלה אבל הפכה בשנים האחרונות לתנועה חברתית חצי לגיטימית). אבל הם לא אמרו אותנו.

ועכשיו למפלים.

יש שתי עצירות שכולם עושים. העצירה הראשונה היא במים כחולים (Agua Azul) – אוסף מפלים שהולך ומתרחב מנפילה לנפילה וצונח לו אל בריכות טורקיז קרירות. או לפחות זה מה שזה אמור להיות. כיון שאנחנו בעונה הגשומה ויש כמות גשמים שהיתה גורמת למנחם הורוביץ לעמוד על כיסא בקריית שמונה (כי הכנרת מזמן היתה מציפה את הרכבל התחתון של החרמון) המפלים נופלים, הבריכות קרירות אך לא ממש טורקיז.

טיפ למטייל – ההמלצה (לא רק שלי, אני רק מספר) בעונה הגשומה היא לא לשחות אל המפלים כי העוצמה מאוד חזקה, יש יניקה באזור המפלים ומספיק סלעים שידפקו גם את הראש הישראלי הכי חזק.

הנה המפל התחתון

Agua Azul - 01 Lower Fall

Here is the lower fall in Agua Azul, a set waterfalls and pool set in the jugle on the way to Palenque, one of the most famous jungle Maya citties

יש שביל ומטפסים לאורכו , לצד זרימת הנהר ורואים כל פעם מפל נוסף (עד שהחום שובר אותך). הנה המפל הבא

 

Agua Azul - 02 Middle Fall

Agua Azul - 03 View from middle

There is a path along the water where can walk up and discover more waterfalls, like this one

וכאן מונצחת טעות.

יצאנו בבוקר מוקדם את סן קריסטובל. היה קר מאוד. ולכן כולם לבשו ארוך וחם. בשעות הנהיגה המפלץ קירר אותנו יפה מאוד ואז כשהגענו לג'ונגל ויצאנו אל החום והלחות, מפלים גם החלו לזרום במורד הגב.

Agua Azul - 04 Family in Middle fall

There is an error in this picture. The error is the fact that this morning, in San Cristobal de las Casas it was very cold. The air conditioning of the beast is spectacular so when we emerged from the cool car to the hot and humid tropical rainforest we have witnessed waterfalls also on our backs

אני בטוח שלמישהו הייתה כוונה טובה וחוסר שליטה מסויים בכללי הפיסוק האנגליים. מי יודע כמה אנשים צייתו לשלט ושחו לטרגדיה במורד המפלים?!

Agua Azul - 05 Dangerous Sign

Good intentions and lack of punctuation skills might lead to tragedies

והנה שני הצוותים

Agua Azul - 06 Father and Son

Agua Azul - 07 Mother and Son

And here are the two teams

אוהד היה היחידי שממש רצה להכנס למים. אז אחרי שהחליף לבגד ים ומצופיו נופחו, איך שעמד לטבול רגל קטנה במים הקרירים, נפתחו ארובות השמיים ולא רק הוא נרטב (ארובות זה מונח פשוט מדי, נפתחו צינורות 20 צול בשמיים לפי כמות הגשם)

אבל לא רק בAgua Azul יש מפלים. בהמשך הדרך, ממש ליד פלנקה יש אתר פופולרי לא פחות בשם Misol Ha (אין לי מושג מה פירוש השם) שם מפל גדול רועם לו בהתרסקו ממרומי המצוק אל הבריכה במעבה היער.

Misol Ha - 09 The falls

Further dow
n the road, closer to Palenque, in Misol-Ha, a waterfall tumbles into a pool amidst the tropical rain forest

מה שיפה שם היא העובדה שיש שביל הליכה רטוב וחלק שמוביל מאחורי המפל (ויש גם מערה למי שרוצה להביא פנס).

Misol Ha - 10 The falls from the inside

Misol Ha - 11 The falls from the inside

There is a wet and slippery path behind the waterfall where you can go and take a look

כל המשפחה נאספה על צוק לפני הבריכה של מיסול-הה.

Misol Ha - 12 Family in the falls

the whole family in front of the Misol Ha waterfall and pool

תוך זמן קצר וללא בעיות נוספות הגענו אל הצומת שמובילה לעיר המודרנית פלנקה או אל האתר. אנחנו בחרנו להמשיך לכיוון הפארק הלאומי שבתוכו אתר העתיקות. ממש מחוץ לשער יש פניה ודרך עפר שמובילה אל El Panchan

El Panchan הוא אוסף ביזארי של מלונות פשוטים, סוכניות טיול ואיזה שתי מסעדות בתוך הג'ונגל. בין עצי היער מסתתרות בקתות ובסטות לממכר ובסטות שהן למעשה משרד עניף לתחבורה. המקום מאוכלס ע"י ערב רב של תרמילאים ישראלים ועוד כמה אנשים שחלקם קצת שרוטים. כל מיני אנשים שבאו ליומיים ונשארו חמש שנים. אנחנו חיפשנו מקום לינה ספיצפי בשם Margarita & Ed's Cabanas או הבקתות של מרגריטה ואד. הם זוג נשוי שבחר לגור ביער על גבול הפארק והקים שם אוסף בקתות נחמד שחלקן אף ממוזגות. מצאנו אותן (בעזרת לימור, בחורה ישראלית שכך סתם עברה לה ביער בדיוק כשהגענו) ותוך שניות הכרנו את אד. הוא נראה קצת צעיר מכדי לשרוץ במקום כל כך הרבה זמן אבל חשבתי שהיער שימר אותו היטב.

וכאן נכנס השודד הנורא רוברטס (The Dread Pirate Roberts) המופיע בתמונה.

בסרט הקסום "הנסיכה הקסומה" (או The Princess Bride כפי שהוא מופיע ב IMDB) מופיע דמות רקע בשם השודד הנורא רוברטס. הנקודה היא שהשודד מטיל אימתו כבר המון שנים וידוע שאינו לוקח שבויים. ואז אנו מגלים שלמעשה השם תמיד נשאר כי הוא שם טוב עם פוטנציה אבל השודד עצמו מתחלף. מדי פעם השודד רוצה לפרוש, הוא בוחר יורש, מפליג לנמל, מפטר את הצוות, היורש שוכר צוות בתור השודד הנורא רוברטס עם קודמו כמלח פשוט שיעזור לו ואז אחרי מסע ביזה הקודם עוזב ויש שודד נורא חדש.

מתברר שאד, בעל "המלון", הוא לא אד אלא ג'ונתן. אד מת לפני כמה שנים ומרגריטה (שאד היה בעלה השלישי) לקחה מישהו שיריץ את העסק כי היא זקנה וזה לא ממש מעניין אותה אבל אד אהב את המקום והיא אהבה את אד. היא שכרה בחור שבא לקצת ונשאר הרבה והוא מנהל את העסק בהעדרה וכולם מניחים שהוא אד, קוראים לו אד והוא הגיע לנקודה שזה לא משנה לו והוא אף עונה כשקוראים לו אד ולא ג'ונתן.

Dread Pirate Roberts

החלטנו להשקיע עמוקות ולקחת את החדר עם המזגן ועם הבלקון שפונה אל היער.

El Panchan - 13 View from Balcony

We've decided to take a room in Ed's & Margaret Cabanas which had a great view of the from the balcony. It is situated in the middle of the jungle surrounded by trees and plants

ארוחת  ערב אוכלים במסעדת "דון מו'צו" כי זה מש שיש. שומעים עברית מכל עבר וקצת אנגלית. נדב בחר להשאר איתי עד ל9+ שאז מתחילה הופעת אש ותופים.שרצנו בחדר מנסים להרוג זמן והלכנו לאכול.  בערב, כשהחושך יורד מתאספים שרוטי פנצ'ן וחלקם אף מופיע בתעלולי אש שונים. ראינו כמה וכמה רקדני אש שחלקם היו מעולים. הלמות התופים והמתופפים הכניסו את כולם לטרנס מהפנט והאש על רקע הג'ונגל החשוך החזירה את כולם אלפי שנים אחורה.

El Panchan - 14 Fire and Drum show in Don Mucho

The nearby restaurant runs a drums and fire show at the evenings. People come and show their skills. The beat of the drums and the flare of the fire on the jungle background hipnotizes everybody and sent me back thousands of years

מחר בבוקר בפלנקה עצמה!

פורסם בקטגוריה כללי | 2 תגובות

קווים לדמותה של סן קריסטובל דה לאס קסס

פתאום שמתי לב שאני מדבר על דברים שעשינו סביב סן קריסטובל דה לאס קסס (San Cristobal de las casas) ולא על העיר עצמה. זה קצת לא יפה כי סקדל"ק היא מקום נהדר. ראשית, זו עיר יפה, רחובות יפים שנעים להסתובב בהם, חנויות, בתי קפה, מסעדות, מלאכות יד ברחובות – כל מה שעושה מקום למעניין.

יש בסקדל"ק מיזוג משובח בין אינדיאנים מההרים והכפרים הלובשים את הבגדים המסורתיים, לבין אנשים אורבנים רגילים. כמות הגרינגוס הגדולה והעובדה שיש גרינגוס מהמון מקומות שונות בתבל מפרה מאוד את האוירה הקוסמופוליטית באוויר. לא חם, לא צריך לטפס ובכל רחוב תמצאו משהו שאף אחד לפניכם עוד לא מצא – חנות מגניבה, בית קפה נסתר בתוך חצר פנימית, מסעדה המגישה פיצה שלא חלמתם שקיימת מחוץ לרומא ועוד.

גם ישראלים לא חסר בסקדל"ק, אם זה מה שעושה לכם את זה. אנחנו די שמחנו לשמוע עברית והחיבור עם דרור ומעיין היה מצוין ונתן המון לשני הצדדים. פגשנו בארוחה בבורגר קינג (כן, אין ברירה צריך להאכיל את הילדים – אני לא אוכל שיקוץ שכזה כאשר יש דברים נפלאים בחוץ) את נוּפַר ודודו וגם איתם התחלנו לדבר (שוב, כמספר היודע כל, אני יכול לרמוז שאנו עוד נפגוש אותם, אך לעת אתה לא נכנס לזה).

אין ספק, עיר לתיירים אבל היא לא תיירותית עד גועל. עדיין הרוב זה מקומיים שדי מסבירים פנים לתייר (ועוד יותר לתיירת) והמון אוירה נעימה בערב, החל ממועדון ג'ז (ליד מלון La Noria) וכלה במקומות מוזיקה אחרים. שוב, בתי קפה שלא יביישו את תל אביב, מסעדות ברמות שונות וכו'

ובכן, בואו בהמוניכם.

מחר אנו יוצאים אל פלנקה!

פורסם בקטגוריה כללי | השארת תגובה

לוקחים ת'אוטו לסיבוב

יום ראשון.

כבר מזמן התרגלנו לעובדה שיום ראשון הוא שונה. שבת זה לא יום מיוחד בטיול שלנו (והתנצלותי שטוחה בפני קהל שומרי המסורת… ) פרט לעובדה שזה היום של ה Skype כי כולם בבית בשעות נוחות. יום ראשון הוא שונה כי כאן כולם בחופש (וגם קשה יותר למצוא מקומות במלונות) ובמקסיקו זה היום של השוק.

שאלנו אתמול כמה אנשים (בינהם את הקיסר של צ'אמולה – הלא הוא סיזר, מדריכנו מאתמול) לאיזה שוק כדאי להגיע, בהתחשב בעובדה שאת צ'אמולה ביקרנו כבר. כולם ענו מיד, בלי לחשוב או להרהר – טֵנֶחַפָּה (Tenejapa) – שם יש שוק יפה ביום ראשון!

אתמול למעשה הכרנו את מעיין ודרור כך שהיום הם כבר היו חלק מההמשפחה המורחבת ולכן משפחה מזמינים לטיול.

המפלץ הוצא מהחניה והוכן לקבלת האורחים (זבל יצא, המקרר הקטן שלנו הוחזר לאחור, ספונג'ה, פאנלים, חלונות והכל מוכן). קיבלנו קצת הוראות סותרות לגבי הדרך ויצאנו אל הכביש המתפתל בינות להרים ולכפרים.

כל הדרך רצופה אנשים שהולכים אל השווקים. הנשים לבושות צבעוני מאוד, בבגדים המסורתיים והגברים לבושים מודרני עם הכובע, הסומבררו, הלבן. משהו בסגנון כזה:

(התמונה בחסות מעיין)

Tenejapa - 01 Eitan Smiling

A fine example to the modern dress code of the mexican men

מהר מאוד התברר שהנחרצות שבה קבעו מקורותינו שזה המקום לבקר ביום ראשון, לא היה לה שום ביסוס. יש את אותו שוק קטן שיש בכל יום. לשאלתי ענו המקומיים בשמחה שיום השוק המקומי הוא חמישי. בשאט נפש (ועם כמה בננות קטנות וטעימות) טיפסנו חזרה למפלץ. לאחר דיון קצר הוחלט שאמנם ראינו את צ'אמולה אתמול, אבל היום יש שם יום שוק ובכל מקרה המרחקים אינם גדולים ויאללה, לשוק בצ'אמולה.

במהלך הנסיעה התושבים הקצרים יותר במושב האחורי, ילדינו היקרים, לא סתמו את הפה לרגע וסיפרו לדרור ומעיין סיפורי טיול שונים, חוויות מהגן וביה"ס והכי חשוב, על הכלבים שהם מגדלים בנינטנדו (יש משחק יפיפה ל Nintendo DS שנקרא Nintedogs שם מגדלים כלבים, מאלפים אותם להשמע לפקודות קוליות ומטפלים בהם – הילדים שלנו מכורים קשות).

היום צ'אמולה היתה ממש עמוסה. מצאנו מקום חנייה ושילמנו לשני ילדים שישמרו על המפלץ (זו שיטה מקובלת וידועה כאן – הילד מקבל 1-2 $US ופשוט יושב על יד המכונית ושומר עליה – כולם מבסוטים). העיר היתה מלאה במקומיים שהגיעו לשוק ובתיירים שבאו לראות אותם. הסתובבנו לנו בינות לחנויות, מתמקחים להנאתנו ומחפשים שטויות (קניתי לי חולצה של המורדים הזאפטיסטים, נראה אם לא תעשה לנו צרות…  ). ברחבה המרכזית מעיין לא עמדה בפיתוי שלפה את המצלמה שלה ודפקה תמונה בנון שלנטיות (ראשית, יש לה את החוצפה, שנית יש להם מצלמה קטנטונת ולא תותח העל שאני סוחב עלי). עמדנו בצד כדי לא לחטוף את האבן שציפינו לה. התמונה מראה את השוק וערימת הגברים הלבושה בטוניקות צמר עבות וכובעים הם כוח שיטור מקומי. אחר כך ראינו את כל מנהיגי הכפר (קשה לי עם המושג כפר למקום בו גרים 50,000 איש) גם הדתיים וגם האזרחיים יושבים על בימה מעל השוק בשורה, 20-30 איש לבושים חגיגית עם כובעים בהם ארוגים סרטים ארוכים וטוניקות צמר טבעי שכזה ובינהם גם את ראש הכפר. לפניהם ישבו שוטרים כמו בתמונה עם אלות, מסתכלים על הקהל לראות שאף גרינגו לא שולף מצלמה. כל המדריכים הבטיחו לנו שבמקרה זה, הגרינגו יחטוף והמצלמה בסכנה.

San Juan Chamula - 02 Chamula market

This is a rather rare photo of the Chamula market and the Tzotzil, autonomous police force (the guys in woolen tunics) Maayan, our friend, who took the picture could have gotten a stone thrown at her because they don't allow photos of the people there.

דרור ומעיין (דרור יותר) התלוננו שעדיין הם אוכלים אוכל מערבי כמו מקדונלד. האמת שהמון אנשים שדיברנו איתם אמרו שהם חוששים מהאוכל המקומי. לכן, שמנו לנו למטרה להדגים כמה טעים יכול להיות דוכן רחוב, כמו אלו שמגישים תרנגולת על האש. מישהו פותח בסטה, מרים גריל גחלים (מנגל, תכל'ס) וצולה עליו באיטיות עופות. אנו היינו קוראים להם "עופות חופש" אבל כאן אין משהו אחר חוץ מתרנגולת שרצה לה בחוץ ואכלה מה שמצאה. היא לא גדלה לגדלים ענקיים אבל לא צורכת אנטיביוטיקה כמו אלו שאנו מכירים. כשצולים אותן לאט הן פשוט עסיסיות ופריכות. אנחנו התיישבנו לנו לאכול עוף שכזה וכשמעיין ודרור עברו לידנו לאחר מסע קניות קטן הם לא עמדו בפיתוי ודרור ואני פירקנו יחדיו תרנגולת

San Juan Chamula - 03 Enjoying some chicken

We could not (we being myself on the left and Dror, our new Israeli friend) resist the smells and sight of the street vendor selling chicken roasted on coals

גם בצ'אמולה סיימנו בשעה הגיונית (היתרון הברור שלנו על סוכנויות התיור). החלטנו שאם יש לנו עוד זמן, למה שלא ננסה לעשות עוד משהו. אחד מפלאי הטבע המקומיים הוא קניון סוּמִידֵרוֹ (Sumidero Canyon) שנמצא בטוקשלה (Tuxtla Gutierez). לא היתה שום בעיה, פשוט עולים למפלץ ונוסעים חזרה לטוקשלה (שם היינו בגן החיות, לפני יומיים)

 המפלץ שלנו הוא גאון
הוא יקח אותנו לקניון!!!

הקניון הוא שבר גאולוגי שנהר ה Grijalva זורם דרכו בינות לצוקים שמגיעים למאות מטרים מעל הנהר (רוב המקורות טוענים לגובה של קילומטר בכמה מהנקודות ועומק נהר של
100 מטר – לי קצת קשה לקבל את זה אבל זה לא ממש רחוק מהאמת). הדרך הכי פופולרית לתייר בו היא ע"י סירות מהירות שעולות ויורדות בנהר עד לסכר ההידרואלקטרי שליד העיר טוקשלה.

אבל אליה וקוץ בה. כשאת לוקחת סיור מסודר מסן קריסטובל, את מגיעה, יש לך סירה מסודרת ממתינה ואז עוברים מההסעה לסירה וחזרה. אנחנו היינו צריכים להגיע לבד למעגן ולארגן סירה. חיכינו שעה ויותר עד שהתאספו יותר מ10 אנשים, בחרנו חגורות הצלה, בחרנו מקומות ישיבה, הודענו לדרור שהוא שם עיין על נדב וקופץ להציל אותו ויצאנו לדרך.

Sumidero Canyon - 04 Sumidero Canyon boat

After the market in Chumula, we still had a lot of time before dark so we decided to make the trip back to Tuxtla and tour Tuxtla's main attraction – Sumidero Canyon. It is a geological fault which the Grijalva River runs through and the most popular way to view it, is by boat. the Six of us (with our new friends Dror (guy) & Maayan (girl)) drove to the boat launch and arranged for a boat trip

בשל עונת הגשמים, המים עכורים מאוד ומלאים בוץ. בהתחלה הכל נחמד וטוב, הנהר רחב,' השמש זורחת לה בעוז והסירה טסה לה במהירות מלווה בחיוכים של כל הנוסעים ובינהם נדב היושב ראשון.

Sumidero Canyon - 05 Starting the ride

 

Sumidero Canyon - 07 Nadav contemplating

Due to the rainy season, the water is muddy, but the sun is shining, the boat is speeding forward and everybody is happy, specifically Nadav, in front

ככה אנחנו נראים, סירה שטסה לה מהר על המים

Sumidero Canyon - 06 Another boat

This is how we look like, a boat speeding on the water

ופתאום, קירות הקניון הולכים ומתקרבים ומזנקים למעלה. הנקודה הזו היא מאוד מפורסמת בדיעבד (מאוד מפורסמת, הוא מושג מאוד יחסי – מפורסמת במקסיקו או במדינת צ'יאפס) כיון שהיא הונצחה על סמל מדינת צ'יאפס (The Chiapas coat of arms) כפי שנהג הסירה טרח למלמל לנו בספרדית מהירה

Sumidero Canyon - 08 The canyon is getting narrower

Sumidero Canyon - 09 Chiapas coat of arms

After a short ride, we saw that the canyon walls are getting closer and higher, as if they were closing on us. The picture above was taken from the very same spot that is shown as a silhouette on the Chiapas coat of arms (as the boat driver shows us gracefully)

השמועות דיברו על תנינים, אבל אני לא ממש קניתי את זה עד שנהג הסירה עצר בחריקת בלמים (הוא ממש השאיר סימנים על המים!) ואמר "אליגטור!". הראשון שראינו די נבהל מאיתנו והחליק אל המים, וצלל מיד. אבל השני הואיל בטובו להמתין ואפילו פער פה גדול!

Sumidero Canyon - 10 Crocodile basking in the sun

We were told that the canyon has alligators, but we didn't expect to see them and so close. The first one got scared of us and just slipped away while the second stopped and even gaped for us

המשכנו הלאה, מבסוטים מהרוח עד שהסירה האיטה אל מול חזיון בלהות. כל הרוחב של הקניון היה חסום במעין מחסום צף של זבל, לכלוך, אשפה, פסולת, טינופת, סחי, רפש, גִ'יפָה וסְחְלֶה (שאלה לאקדמיה ללשון העברית - האם זה סחלה או סחלא?). בשל העונה הגשומה ובשל החינוך לשמירת הסביבה שקצת חסר כאו נשטפים מהגדות כל מיני זבלים וענפים ועצים ומשום מה מתרכזים בנקודה מסוימת והכל כל כך דחוס עד שנשרים יכולים לעמוד שם בכיף.

כל הסירות מאיטות ומפלסות לאיטן דרך, כאשר הם מרימות את המנוע ומדי פעם משחררים איזה ג'יפה שנתקעה במדחף. לקח לנהג שלנו כ15 דקות לעבור את עשרות המטרים הללו כשאנחנו מסתכלים נדהמים בטונות האשפה הצפה. לאחר שהם עוברים את הרפש, מרימים הנהגים את המנוע ובעזרת מברשת מצחצחים לו את פתחי היניקה שנסתמו בפסולת. זה יותר קל מלנקות את הנהר…

Sumidero Canyon - 11 Floating junk

 At a river band we screeched to a halt when we saw that the whole river was full of junk, trash, refuse, garbage and  rubbish. The rainy season and the non-existent envorinmental education washes all this debris and dumps it in a speific spot. It took us quite a while to cross this area

ממשיכים והקניון נעשה צר עוד יותר. לי זה כבר מתחיל להזכיר את הטיול שלנו לנורבגיה (מה דעתך, רותם? זה לא מזכיר את כל הפיורדים?!)

Sumidero Canyon - 12 Narrower

And the canyon is getting narrower and narrower

האטרקציה הבאה היא ישו. ישו הוא תמיד אטרקציה וכאן, כאשר דמותו מופיעה בסלע עצמאית, השמחה כפולה ומכופלת. הם רואים כאן (איפה שהחיצים הירוקים) דמות של הצלוב. יש שם דמות כלשהי, אבל מכאן ועד לצלוב, מזבחים, פסל של הבתולה ומנחות – הדרך ארוכה

Sumi<br />
dero Canyon – 13 Jesus in the rock" src="http://static.flickr.com/1404/1395134474_f2e61fa8b6.jpg" border="0"></a></a></a></p>
<p>והנה הגדלה והבהרה של הצלוב</p>
<p><img alt=

One of the canyon's attractions is the image of christ on the rock, after being crucified. They have a small altar there gifts, flowers and a virgin which sits inside

המשכנו בשייט, עברנו עיקול ולעיננו נתגלה הפלא של הקניון כולו – מפלי עץ חג המולד (Christmas Tree Falls)

מים הבוקעים מאמצע המצוק נופלים על  תצורת סלעים שאלפי (עשרות אלפי??, מאות אלפי???) שנים השאירו עליהם קצת ממינרלים. זה נראה כמו עץ חג המולד. זה ממש יפה והתצורות נפלאות

Sumidero Canyon - 15 Chirstmas tree

This is the most famous attration in the Canyon – the Chirstmas tree falls. Water which comes out, in the middle of the cliff, falls down on a spectacular rock formation which looks like a Xmas tree

הנה הזוג הצעיר הליד מפלי עץ חג מולד.

Sumidero Canyon - 16 Dror Maayan near Xmas tree

וזה מבט מלמלטה למעלה

Sumidero Canyon - 17 Xmas Tree from below

this is a bottom-top picture of the falls

כך הפלגנו לנו הלאה, אל הסכר ובחזרה. הנשרים שחיכו לנו באזור המזובל, עדיין ישבו וחיכו שמשהו יקרה. אבל לא קרה כלום.

חזרנו אל סקדל"ק בגשם מופרע ובתוך ענן כבד שישב על הכביש.

הנה עוד שתי תמונות לסיום:

בערב הלכנו לאכול יחדיו במסעדה (מחורבנת, פָּלומה שמה) והנה תמונת המחזור, במדרחוב של סן קריסטובל עם כל הקישוטים ליום העצמאות המקסיקאי, כי ידענו שזו פרידה!

San Cristobal de las Casas - 19 An evening in San Cristobal

One last group photo on the pedestrian walkway in San Cristobal de las Casas, among the decorations for Independence day. Left to right  – Dror, Maayan, Nadav, Nurith, Ohad, Eitan

ואז אחרי שנפרדנו כל כך יפה, קפצו מעיין ודרור לחדר שלנו (הם היו בחדר הסמוך, למרבה הפלא) ובעוד שהבנות יושבות על הספרים והתכנון קדימה ישבו הגברים הצעירים (דרור, נדב ואוהד) ושחקו מלחמה (הדגש הוא על ה-מיל ולא על החמה)

San Cristobal de las Casas - 20 Playing Cards in La Noria Hotel

the boys are playing cards in the room

פורסם בקטגוריה כללי | 3 תגובות