האמת, לא קרה כלום היום. קמנו, לא התחשק לנו להמשיך אז פשוט צלצלנו לקבלה, הארכנו את החדר וחזרנו לישון. כשקמנו לא הבנו למה המלון מלא אנשים לבושים יפה עד שראינו את החתונות. ואז נדכרתי ש היום הוא ה 7 ליולי או 07/07/07
אז אין לי כלום לספר לכם, אז רק אאחל לכם ולארד 07/07/07 שמח (או 777 שמח לקיצור)
עוד 777, אבל לא משהו מיוחד
הסיבה שעצרנו באותה עיר קטנה (יש יאמרו שטייטל) בשם פולסון במונטנה היא שגילינו שהערב יערך שם רודיאו. ונורית אומרת "פחחח, זה רודיאו מקצועי… פחות שווה". אבל אמרו חז"לנו, זכרונם לברכה – יותר טוב מכלום.
(הערה קטנה – הסיבה הנוספת לעצירה בעיר היא מסעדה קטנה על הדרך הראשית בשם פאפא דון גריל [כמו השיר של מדונה רק עם שינוי קל]
Papa Dons Grill
412 2nd Ave E
Polson, MT, 59860
406-883-1297
ויש להם צלעות – שפתיים ישקו. כל האוכל היה פשוט וטעים. אם אתם באזור, תעצרו.)
וחזרה לרודיאו
אכן, מדובר בעצירה של ה PRCA – ארגון רודיאו מקצועי שמקיים סבב תחרויות נושאות פרסים וכל פעם במקום אחר. הרוכבים מסתובבים יחד עם הרודיאו ומתחרים כאשר יש מנצחים בכל ערב ובסוף העונה מוכתרים המנצחים הסופיים שלוקחים את כל הקופה.
נסענו לנו לאיצטדיון המיוחד (בכל עיר יש איצטדיון לרודיאו – גם ביהוד יש, על שם סעדיה חתוכה ושחקן העבר של הפועל יהוד חֲזוּם חֲזוּם) שילמנו ומיהרנו לתפוס מקום, כשהילדים חמושים בכובעים מתאימים
Getting ready for the Rodeo in Polson, Montana (and boy, it is HOT
האירוע נפתח עם הילדים המקומיים בתחרות 'Mutton Bustin או בעברית צחה – כיסוח כבשים – רכיבה על כבשים סטייל רודיאו לילדים בני 3 ו 5 כשהמנצח הוא זה שמחזיק הכי הרבה שניות מעמד.
Mutton Bustin' for kids 3 to 5
הילד הזה זכה, אחרי שהחזיק איזה שמונה שניות על כבשה משתוללת. דיברתי איתו אח"כ – בואנה, הוא יותר קטן מאוהד, חמוד וקשוח כמו סלע.
הבחור הזה זכה במקום שני. כולם ילדי חווה, קשוחים ומסוקסים שניכר בהם שאינם מורגלים בבגדי החג שהלבישו אותם כי תוך שניה הם התלכלכו.
This kid won second place, a 5 year old farm boy, cute and tough as old leather
אח"כ ראינו אותם משחקים, את כל הילדים. נדב נורא רצה להצטרף למשחקים. הסברתי לו שהם רציניים ושהבעיטות שהם מחלקים אחד לשני והמכות, הן לא בצחוק ושלא יבוא לבכות לי אם הוא חותף בעיטה לפרצוף (כמו שמדי פעם קרה שם אבל החוטף פשוט קם והכניס לשני אגרוף ןהכל בסבבה). נדב הסתכל וראה שהג'יוג'יטסו שלו לא יעבוד כאן בין אלה שנראה שחוטפים מגיל צעיר.
אח"כ הילדים הגדולים יותר רכבו על שוורים קטנים – זה היה ממש רציני
Riding Mini Bulls for teenage kids – almost the same thing as the big ones
קבוצת רוכבות מקומיות יצאה לתרגיל רכיבת ראווה. בהתחלה חשבתי שזה סתם ילדות בחולצות נוצצות שדוהרות מסביב ואז הן התחילו לעשות כל מיני תרגילים של שמיניות כשהן חולפות במהירות וכל רגע ממש מתנגשות והקריין שואג בהתרגשות – אז החלטתי שהן בכל זאת שוות
והאיצטדיון מתמלא, והרוב לבושים בהתאם ורואים שלהרבה אנשים ונשים זה לבוש יומיומי (מגפי בוקרים שחוקים לגמרי וכובעים שראו שמש). וכולם מתישבים והתורים לנקניקיות מתארכים (ולבירה הם די קצרים) והתור לכרטיסי ההגרלה כדי להגריל רובה ציד בסוף הערב גם הוא גדל (לא בא לי על הקת שלו, אז לא קניתי כרטיס).
עכשיו נכנסת רוכבת עם הדגל האמריקאי – כולם נעמדים עם היד על החזה ושומעים איזה פואמה על הדגל ואח"כ איזה משפחה שרה את ההמנון – אני הבנתי שלמרות שהגעתי לראש תור הבירה – מוטב שאעמוד ואשתוק.
הקריין שמדבר בקצב של מכונת יריה בהילוך מהיר מציג לנו את המשתתפים במקצה הראשון של 'Bareback Ridin רכיבה על סוס שרק חבל קשור סביב ביטנו. מתחילים למדוד זמן על הסוס רק לאחר 8 שניות
והסוסים? אין להם שום מגבלות בתחום כוח המשיכה
Bareback Ridin' – the horses do not obey the laws of physics
וכמובן שהסוס בסוף מסלק את המכשול הזה מעל גבו ויוצא לסיבוב נצחון
And the horse removes that disturbance off his back
ועוד אחד מנסה
ועף כמו ציפור
And another one bites the dust
והילדים? מבסוטים! (אמא שלהם פחות כי עכשיו היא בתור לנקניקיות)
The kids are happy with all the people flying around
יש גם ליצן לרודיאו הזה, שמדי פעם עולה לקהל ומתחיל עם בחורות.
The rodeo's clown
ואחר כך הוא מגיע לרחבה עם חיפושית ישנה ובה סוס, סוס פוני בשם הרשי שלטענתו הוא הכי חכם בעולם. אוהד עדיין מאמין לו כי הוא ראה איך שהסוס רוקד, נשכב, עושה מזרקה כשלוחצים לו על הבטן (מה שמאוד הרשים את הקהל שמתחת לגיל 14) ואז הוא נתן הוכחה שלגבי אוהד היתה מוחצת! הסוס נהג במכונית כשהוא רודף אחרי הליצן ברחבי הזירה
וראינו גם Calf Roping תפיסה בלאסו של עגלים
כשהמטרה היא לקשור להם 3 רגליים יחד
נדב ירד לראות מה קורה מקרוב (ברקע אחד מהסדרנים, אלה שעובדים קשה לתפוס את כל הסוסים ופרים שמסתובבים להם בזירה – בלי דאווין זורקים לאסו ומובילים אותם למכלאות).
Nadav checking the action up close
היו עוד מקצים כמו למשל רכיבה על סוסי פרא (עם אוכף הפעם) – 'Bronco Ridin
גם הם לא יצאו פראירים וזרקו רוכבים לכל עבר
אבל מה שהסביר לי הכי טוב איפה אני נמצא היה כאשר לקראת רכיבת הפרים הוציאו חבית שיוכלו הליצנים שמסיחים את דעתו של הפר שזרק את הרוכב להסתתר בה והוציאו בובה – dummy שתשמש מטרה. הבובה היתה, כפי שהכריז הליצן, בדמותו של הנשיא לשעבר, ידיד העם היושב בישראל, מר ביל קלינטון. הקהל הריע ברוב אושר ואני מיד, בחושי הפוליטים החדים, מיד הבנתי לאיזה מועמד הצביעו רוב האנשים באיצטדיון…
A dummy in the figure of former president , Mr. Bill Clinton
יצאנו בסוף, אחרי הכל. הילדים עוד זכו לקבל פוסטר וחתימה מליצן משנה – זה שלא מסתלבט ביציעים עם בחורות אלא זה שרץ מול השור הזועם להסיח את דעתו.
חזרנו עייפים, מרוצים ומלאים בפופקורן (ילדים) ובירה (גדולים).
ראשית יש לי חוב קטן לאוהד.
אוהד דרש ממני לצלם אותו עם "התספורת החלקה מאחורה" – כפי שהוא אמר. הנה הוא, לשיפוטכם!
Ohad demanded a photo of his new haircut
אנחנו בפולסון, מונטנה. וקראנו על ה National Bison Range של מונטנה
יש לאפריים קישון, זצוק"ל, סיפור משעשע בשם "עמק מליון הפרפרים". הוא מספר על נסיעה לרודוס לעמק שיש בו מליוני פרפרים. הוא ואשתו הקטנה הולכים והולכים וכל פעם אומר להם המדריך שתיכף יגיעו. וכל פעם עוברים אנשים שחוזרים ואומרים להם שהם חייבים להמשיך כי זה פשוט לא יאמן. וכך זה ממשיך וכמובן שהם מגיעים לעמק ריק, שם נשבר המדריך ובבכי מוציא מכיסו פרפר מקומט ומספר להם שיש כאן כאלה אבל הם נעלמו. בדרך חזרה הם מקפידים לספר לכולם שיש שם מליוני פרפרים ושיזהרו שלא יטרפו אותם כל אותם הפרפרים.
ולמה הדבר דומה?
יצאנו לנו לעשות משהו קליל – בלי הליכות קשות – רק לשבת ולצפות בחיות. ה Montana's National Bison Range הוא אזור מוגן הנותן מחסה לעדר של 300-500 ביזונים אמריקאים. עצרנו לרגע במרכז המבקרים כדי לשמוע שיש שני כבישי לולאה – קצר של 20 דקות וארוך של 1.5-2.0 שעות. כמובן שבחרנו לצאת לארוך. נוסעים על שביל חצץ, אסור לרדת מהאוטו פרט לשביל אחד או שניים שמסומנים וזאת גם להגן על החיות ובעיקר להגן על האנשים שבמכוניות כי ביזון אולי נראה איטי וטיפש – הוא ממש לא והוא חמוש ומסוכן.
עצרנו בשביל השני ויצאנו להליכונת קלה אל מול הנוף
An overlook over Montana's National Bison Range
אוהד לא ראה ביזונים אז הנפתי אותו (בלי תלתלים הוא קל יותר)
Ohad needed a higher viewpoint
ואין שום ביזון באופק. כמו שאמר שייקה אופיר במערכון הידוע (אני משלה את עצמי, אני יודע) של המורה לאנגלית הערבי שמלמד את המלט – "לַא באבא וואללה בטיח" אין ביזון ואין כלום.
אחרי נסיעה נוספת בדרך העפר – ראינו ענן אבק בשדה – ביזונים מתהפכים בחול כדי לסלק מעצמם טפילים. זה היה כל כך רחוק שלא טרחתי לשים כאן תמונה. אבל ראינו ביזונים. אני עדיין לא יודע איך מחביאים עדר ביזונים בין שדות יבשים.
המשכנו בכביש הלולאה, כשאנו נוסעים יותר ויותר מהר – כי זה כבר הפך לאטרקציה המרכזית, הנסיעה בכביש במשובש. עצרנו ליד הנחל לאחר שהבחנו במשהו. בחינה מדוקדקת העלתה כי זה זכר של Mule Deer (ה Mule על שם אוזני הפרד שיש לו) שהסתתר לו מהחום בצל ליד הנחל.
A mule deer resting in the shade in National Bison Range, Montana
ראינו עוד כמה צבאים מרחוק, ואפילו עוד כמה נקבות Mule Deer
אבל את הלולאה הארוכה סיימנו כשחצי תאוותנו בידינו. בדרכנו החוצה ראינו שיש פעילות באזור שלא היינו בו ולכן בהטיית הגה קצרה, נכנסנו ללואה הקצרה. דקה לאחר מכן עצרנו כדי להביט בחבר הבא – קאמארד ביזון:
לא עברה עוד דקה וקילומטר והנה קבוצת pronghorn antelope (או חודד-קרניים כמו שאמרה לי כרגע תוכנת התרגום) שמרוב התרגשות לא צילמנו ועד שנורית שלפה את המצלמה (שכבר הושמה בתיק כי לא היה בה צורך) תפסתי רק את שני החבר'ה הצעירים הללו שהלכו בסוף השיירה.
Pronghorn Antelopes calfs
יצאנו בתחושה, כל כך ישראלית, של פראירים. השקענו, נסענו שעתיים בכביש מחורבן משובש, הלכנו ברגל, השקפנו מרחוק ונאדה. כלום. ב20 דקות, בלולאה הקצרה ראינו בוחטה של חיות. מוסר השכל? לא יודע, אבל פעם הבאה נתחיל בקטן.
בדרך חזרה עצרנו לקנות כובעי קאובוי לילדים, לרודיאו של הערב. גם אני רוצה אחד, אבל אני רוצה Stetson ולא משהו כזה פשוט. הערב הולכים לרודיאו!
התעוררנו לנו בעיר Hungry Horse (סוס רעב) כאשר עשן עדיין מכסה את השמיים, זכר לחגיגות ה4 ביולי. כל הלילה המשיכו זיקוקים להתפוצץ בכל מקום. המשעשע הוא שהעיר נמצאת ליד יערות עבותים. ניצוץ קטן ו….
ההחלטה הייתה על יום רגוע קצת יותר. יום של כביסה ורגיעה (למרות שברוב הפעמים שהחלטנו על כך הגענו למיטה ב11 בלילה). ראשית, המשכנו בלימודים (זו הוכחה שאנו מנסים)
A little math in motel at Hungry Horse, Montana
אחרי שסיימנו ויצאנו רציתי לבקר בסכר של סוס רעב (The Hungry Horse Dam) שאמור להיות פלא עולמי והוא רחוק כשני מייל מאיתנו.
וואללה פלא.
גם למי שלא מתעניין עדיין זה סכר מאוד מרשים בגובה אדיר (הנה כל הנתונים היבשים – כן, חשבתי על זה) המשמש ליצור חשמל. הם סוכרים יובל של נהר ה Flathead ומה שמשעשע שאותם המים שנאגרים ומשוחררים לזרום לאחר שסובבו טורבינות ליצור חשמל, אותם המים יסכרו עוד 18 פעם עד שיגיעו עייפים לאוקינוס השקט, דרך הסכר של נהר הקולומביה בו ביקרנו גם כן.
The Hungry Horse Dam and Powerplant over the Flathead river
היתה לי שיחה מענינת עם אחד המהנדסים במרכז המבקרים שהסביר לנו מהו אותו פתח מסתורי שראינו באגם שמאחרי הסכר:
The opening of the flood control spillway – just like in a giant tub
זהו פתח של מנהרה שמובילה למטה אל המשך הערוץ. היא גבוהה כ 20 ס"מ מעל פני האגם. אם יהיה שיטפון או משהו אז המים יעלו מעל קו הצינור וישפכו פנימה כמו בכיור ענק. ראינו תמונות של ניסוי שעשו לפני כמה שנים – זה אשכרה נראה כמו שפתחו פקק עצום באמבט בגודל של כמה אלפי קמ"ר. לדעתי אף אחד לא שמע כלום שבוע אחר כך.
אחרי שמיצינו את הנושאים החינוכיים לאותו יום יצאנו לעיר הקרובה Columbia Falls כיון שהדוד בסכר ידע לספר לנו על מספרה, שהיתה סגורה אבל מצאנו אחרת. כך פגשנו את רנדי, ספר שפתח חנות כשהיה בן 19 והיום בגיל 63 ממשיך לספר אנשים ולספר סיפורים באותה החנות שנראית שייכת לדור אחר.
למי שלא מבין למה, פשוט אנו, שלושת הבנים בטיול כבר היינו צריכים להסתפר אחרי חודשיים בלי שעלו שום מספרים על מחלפות ראשינו!
The boys need a haircut after two months
אני הייתי ראשון, כשפן נסיון. אני מסתפר מגיל 15 אצל זלמן, ברמת גן והיה לי ממש קשה לבגוד בו כך במונטנה. רק בגלל המרחק ובגלל שלא היו לי שקלים בארנק הסכמתי להסתפר אצל רנדי. הוא סיפר ודיבר וסיפר וסיפר. הוא הסביר לי גם שהעיר שלו, Collumbia Falls היא עיר מסודרת ושומרת חוק ואילו 7 מילין צפונה ב Hungry Horse אין שום חוק וסדר – מערב פרוע ושכך זה היה מזה שנים – מה שמסביר את החגיגה הפראית של ליל אמש. חיתוך הדיבור שלו והתספורת האישית שלו הזכירה לי את נד פלנדרז, אבל זו אסוציאציה שלי בלבד והוא היה איש נחמד מאוד
מיצאו את ההבדלים:
Ohad sits on Randy's chair, after asking to remove all curls
אוהד התעקש שיכסחו את כל התלתלים שלו שהתחילו להרים ראש – לצערינו, של נורית ושלי כי אנחנו אוהבים אותו עם תלתלים אבל מכבדים את רצונו של אותו אדם בן 5, שדרש שנסביר לספר שיוריד הכל.
נדב היה שלישי, והנה הוא לפני:
ואחרי:
נפרדנו מרנדי בלחיצת יד ויצאנו אל שמש הצהריים הקופחת. כולם דיברו על החום הנוראי והלא טיפוסי הזה (היה מעל 100 פרנהייט – בערך 40 מעלות). כיון שהיה חם ולנו היו המון שערות קטנות אחרי התספורת הדבר הכי הגיוני לעשות היה ללכת לפארק מגלשות מים.
Big Sky Waterpark הוא פארק מים קטן וחביב. היו לנו קצת ספיקות. בקיץ שעבר, הקיץ של 2006, היינו בטורקיה עם חברים והיו במלון מגלשות מים. אוהד סירב להסתכל עליהן וטען שזה מפחיד אותו. אבל לאור ההתלהבות שלו במגלשת המים במלון בקלגרי הוחלט לנסות.
הנה מבט כללי על המקום (באתר יש יותר תמונות למתקדמים)
Big Sky Waterpark in Montana, near Collumbia Falls and Glacier National Park
שני דברים מדהימים לא ברורים בתמונה:
אני אקדים ואומר שבסוף היום נבחרה מגלשה בצבע ורוד משמאל כ"הכי שווה פה!". את לוקחת אבוב גדול ומטפסת מעלה, מעלה וגולשת בסיבובים ותופסת תאוצה שמעיפה אותך למעלה עד שצורחת ומנופפת בידים את גולשת שוב ובמעשה פלא נופלת למקום הנכון וממשיכה הלאה עד לעצירה.
אוהד ונדב התחילו במגלשת הילדים – רגוע ופשוט למרות שאוהד הסביר לי אח"כ כי "וגם מגלשה אחת היתה בה בריכה באמצע ועוד מגלשה אחרי ואחר כך ירידה כיפית!"
We started at the kiddie slide, small stuff to get us going
ואז אחרי שניסינו את השאר הגענו למגלשה הורודה. שם חזינו בקפיטליזם האמריקאי בהתגלמותו. על מנת לגלוש צריך אבוב. אתה יכול לעמוד בתור ולחכות לאבוב ואז לעלות למעלה ולחכות שוב. אתה יכול לשכור אבוב ($10 מעל ה $22 שכבר שילמת בכניסה). במקרה זה, אתה לא מחכה בתור לאבובים ויש לך גם אבוב דה-לוקס עם כרית לגב וחוליו אילגסיאס מהתחת. חישוב פשוט הראה שאנו לא רוצים לשים עוד $40 דולר וכך עמדנו על זכות אמריקאית חשובה נוספת – הזכות להפגין ולהתנגד!
אין מה לומר – הגלישה סבבה. אני ונורית קצת פחדנו על אוהד שהאבוב נראה ענק עליו וחששנו שמא יבהל אבל הקטנצ'יק הגדול הזה ירד עם חיוך גדול ורץ לסוף התור. אם לצטט אותו ישירות – "התגלשתי במגלשת מים אדומה והייתה שם עלִיָה שהמים דחפו אותי ואז אחר כך כשנגמר יצאתי וצרחתי 'אני רוצה שוב פעם!' "
נדב גם לא טמן אבובו בצלחת
וגם עבדכן הנאמן שניסה לראות איך מגיעים לקצה (לאט התחלתי לנסות לצבור יותר ויותר מהירות עד שכבר נבהלתי כי הגעתי די גבוה… )
בסוף היום, אחרי שעות של גלישה בלתי פוסקת הגיע זמנה של מגלשת "רכבת ההרים" המהירה במיוחד. ראשית נדב ירד אותה בשאגה (זה תלול ומהיר!)
ואז אוהד, ששאלתי אותו 10 פעמים ירד אותה. בפעם השניה חש בטחון כבר, הצמיד רגליים לבטן והתהפך לו במורד כשהוא ממשיך לגלוש על הבטן לקול תשואות הקהל.
הוא ירד, מבוהל עם דמעות, אבל אחרי ששמע את המחמאות שקיבל, ואישה אחת אמרה לו שהוא נראה כמו סופרמן, חיוך של גאווה התפשט על פניו והגרסא הרשמית היא שהוא עף כמו סופרמן. אני ניסיתי את הקמיקזה, נפילה של 30 מטר – חטפתי וואחד חתך ברגל וזה הספיק לנו.
מלאי חוויות עזבנו את הפארק. שמחנו לשנות קצת אווירה ולאסוף חוויות אחרות. נדב היה מאושר ואנחנו היינו מלאי פליאה על אוהד שלפני שנה לא העיז להסתכל על מגלשת מים והיום עלה על כאלה שחלק מהמבוגרים לא העיזו.
והמשכנו לפולסון, מונטנה – יש לנו פגישה עם רודיאו!
ומה זה הקטע עם הגלידה שבכותרת? גלידה מונטנה – לא תמצאו כאן כזו…
יומולדת 231 שמח לארה"ב!
(היום 4 ביולי)
כזכור לכם הגענו בערבו של אמש למונטנה והתרסקנו במוטל מצ'וקמק. כיון שידענו שאסור לנו להעביר שום מוצרי אוכל דרך הגבול היינו מחוסרי חלב לארוחת הבוקר המסורתית של קורנפלקסים (סימפוניה ל4 אנשים ושתי קערות/כפות כי אין לנו כוח לרחוץ יותר). הערת ביניים: למרות שאין לנו מקום באוטו לזבוב על דיאטת אטקינס, עדיין אנו נאלצים לסחוב כ3-4 קורנפלקסים שונים – אחד לי ולנורית, אחד לנדב, אחד שאוהד הבויח שהוא אוהב אבל אחרי שתי יחידות הכריז שהוא לא אוהב בעצם ואחד שאוהד אמר שמעכשיו הוא יאכל את זה.
לכן החלטנו לנסות את הקפה הסמוך. הסיבה שאני מפרט כאן (כי בד"כ אני כותב מאוד בקיצור 🙂 ) היא שאני רוצה להמליץ. אני ממליץ על ארוחת בוקר Johnson's of St. Mary בישוב St. Mary שליד הכניסה לפארק גליישר. התפריט שלהם מציע את הארוחות בשלושה גדלים
Papa Johnson, Mama Johnson ו Kristin Johnson. מדובר בארוחות בוקר קלילות שיסדרו לכם את היום (ואם תקחו את הארוחה בגודל Papa גם את מחר, קירסטין היא הבת הקטנה). ארוחות בוקר בריאות עם בייקון, שועית, חביתה מהמון ביצים, טוסט נפלא שטוגן היטב ואם תרצו גם ערימות של פנקיק שמנמנים ועוד ועוד ועוד. הבנו שיש להם טבח ישראלי (נשוי לאמריקאית ממישיגן שעובדת כריינג'רית בפארק הלאומי) אבל הוא היה עסוק בלאפות לחם אז הוא לא יצא לומר שלום (אם איך שהוא הוא קורא – אהלן – היה טעים מאוד)
או.קי – אז עכשיו לעסק.
כפי שאתם רואים במפה ממעל ישנם שני פארקים מחוברים – Waterton Lake בקנדה המחובר ל Glacier National Park במונטנה, ארה"ב
בין שני הנעצים (אני מקווה שאתם רואים אותם) עובר כביש הנקרא Going to the sun highway שהוא כביש החותך את הפארק מימין לשמאל (או ממזרח למערב) ולאורכו המון מקומות לעצור, להסתכל, לטייל וכמובן לקנות!
בהתחלה, לפני שהתקרבנו אליו, חשבנו שכיוון שהשם של הפארק הוא פארק הקרחון, יהיה שם קרחון, כמו שהסתובבנו עליו בקנדה. אבל עם הזמן הבנו שהכוונה לאיזור שעוצב ע"י הקרחונים ויש בו קרחונים אבל לא ממש נגישים למי שלא מטפס מקצועי.
אנחנו עלינו על הכביש אל השמש (Going to the sun Highway – יש גם כזה ברמת גן – רחוב ז'בוטינסקי) מכיוון מזרח למערב והדבר הראשון שראינו היה אגם סט. מרי והאיים הקטנים בו
First view on Glacier National Park's (Montana) Going to the Sun highway – St. Mary's Lake
יש בדרך המון עצירות עם כל מיני מסלולים ארוכים וקצרים. עצרנו באחד ואני ונדב (נורית לא הרגישה טוב ואוהד סירב לצעוד) ירדנו למסלול קצר לראות את את מפלי סט. מרי. מסלול קצר וחביב בינות לעצים ליד נחל שבסוף חוצים אותו על שני בולי עץ (גולת הכותרת של המסלול)
Nadav crossing a stream en route to St. Mary's falls
המשכנו לטפס במעלה הכביש המתפתל. היה ממש חם אבל ברגע שעברנו את קו השלג נתבקשתי לעצור על מנת לאפשר ליושבים מאחור לשחק בשלג (זה יותר מלוכלג – שלג מלוכלך – אבל לילדים מסכנים שכאלו זה לא משנה)
Nadav and Ohad wanted to stop at the first snow pile (dirty snow pile
בעוד שאני ניסיתי לצלם את הנוף.
אי אפשר.
אני מניח שצלם גלויות מקצועי עם מצלמה של 4×5 היה מצליח אבל אני ניסיתי ועכשיו גם עשיתי קצת עבודת פוטושופ להדבקות וזה מה שיצא (כאן השארתי גרסא גדולה יותר)
Trying to convey the sheer majesty of the view (press here for a larger version
כיון שאנו עוסקים גם בחינוך הנה ההוכחה להיווצרות הנוף – עמק בצורת האות U הנוצר כאשר הקרחון גלש לו כשהוא מכסח את ההר משני צידיו ודוחף לפניו סלעים שהוא הותיר כשהוא נסוג (ואז האזור הנמוך התמלא במי הפשרה ונוצר לנו עמק עם אגם)
A U shaped valley – a proof for glacier work
המקום הידוע ביותר ביופיו בפארק נקרא Logan's Pass או מעבר לוגן שהוא מעבר הרים המאפשר מעבר בין מזרח למערב. פרט לנוף המ
דהים הבחנו בתופעה פחות מדהימה והיא ש חופשת הקיץ החלה וההמונים החלו להציף את הפארק. לא מצאנו חניה במגרש החניה הגדול במעבר לוגן. הסתובבנו זמן רב, שואלים אנשים תמימים אם הם יוצאים עד שמישהו ריחם עלינו ויצא.
על צלע ההר, מעל המעבר (חרוז!) ישבו במעגל מסודר,, באופן מוזר, ממש כמו כיכר, ערימת כבשי בר!
מיד ניגשנו לראות את הכבשים. הן שכבו להן על השלג לצנן את עצמן. בכלל, אמרה לי אח"כ פקחית, מזג האויר מתחמם בפארק (מישהו שם לחש מאחורה התחממות גלובלית?!) והשלג נמס לפני הזמן. לכבשים ולעיזי הההרים חם והן מבלות את שעות החום על כתמי השלג שנותרו כי לא תמיד הם מספיקים להשיר את פרוות החורף.
Big Horn Sheep cooling off on a mountain slope
כאשר ניסיתי לצלם יותר טוב, פותח את העדשה עד סופה ונמתח על הגדר קיבלתי את התמונה הזו
אבל אז הבחנתי בדוד שעומד בצד עם עדשה ע-נ-ק-י-ת. בהצצה מהירה ראיתי שיש לו מצלמת nikon ואז ניגשתי, נעמדתי לידו והתחלתי לנַחְמֵד אותו (הפועל לנחמד הוסף לשפה העברית ע"י אורן א. ופרושו הוא להיות נחמד מאוד למישהו על מנת להשיג ממנו טובה). לא עברו דקותיים והוא הציע לי לחבר את המצלמה שלי לעדשה שלו (עדשת ניקון 500 באורך חצי מטר) ואז התחלתי לראות משהו…
After persuading a professional photographer to lend me his lens – I got to see the sheep up close
אחרי תודות ופרידות קשות מהעדשה (מהאיש של העדשה היה יותר קל להפרד). עלינו על נעלי הליכה ויצאנו לשביל הליכה בשם Hidden Lake (בכלל, בכל פארק או אזור יש תמיד Hidden Lake או Hidden creek או במקום מוחבא יש אבוד Lost Lake או Lost Creek – יש להם בעיה קצת בזיכרון).
השביל יוצא במעלה מעבר ההרים ותכליתו היא להגיע לאגם נסתר למעלה. הוזהרנו שיש קצת שלג על השביל. מושגי הקצת שלג שונים בין מונטנה ליהוד. היתה התרגשות רבה כשנתקלנו בתחילת השלג
Starting the Hidden Lake trail, from Logan's Pass – happy with the snow
המשכנו לטפס בשביל הבנוי מרמפת עץ ומדרגות, כדי להגן על השטח ולהבטיח שכולם דורכים על השביל ולא לידו. מסביבנו משטחים של Glacier Lilies (שושן קרחוני?) שפורחים להם עם בו האביב
Glacier Lilies are blooming along the trail
ושוב, אנחנו מטפסים על השביל שלעיתים נעלם מתחת שלג (יותר קרח משלג). אוהד ונדב החליטו לסייע לרשות הפארקים (הם הרי פקחים צעירים כי גם כאן עשינו את דפי העבודה והם הושבעו שנית) ומפנים את השלג ידנית
As Junior Rangers, the guys are helping the National Park Rangers by removing snow by hand from trail
המשכנו לטפס, יותר שלג נערם והשביל הופיע לעיתים רחוקות. אוהד טיפס איתי ונדב עם נורית
Ohad and me climbing up the trail which slowly disappears beneath the snow
הטיפוס לקח לאט כי אוהד דאג לכל חרק שבטעות מצא את דרכו על השלג ולפיכך הייתי צריך להרים אותם ולהניח אותם על סלע שמדי פעם בצבץ. למשל הפשפש הירוק הזה ניצל בנס
Ohad insisted that we save every bug we see on the snow because they are cold
פקח שעבר במקום הניף בביטול את ידו והסביר לנו (למזלי) שאין צורך ובכך יכולנו להתקדם יותר מהר. השלג הלך ונעשה עמוק יותר ואנחנו התחלנו להחליק. מעלינו ראינו את נורית ונדב מתקדמים יפה כשהם נעזרים זה בזו וגם מחליקים לעיתים. אני תמכתי בבחור הצעיר שמדי פעם דפק גליצ'ות מזהירות (כשאני כמה פעמים צולל להציל את עכוזו), גליצ'ות שלוו ברחמים עצמיים של אוהד שדרש דרבון קצת (למה קשה להבין שאי אפשר להפסיק עכשיו – או שיורדים למטה ועוזבים את השלג או שמטפסים למעלה להיכן שאין שלג וגם אז העסק נפתר – כנראה שההגיון הזה מגיע אחרי גיל 5 – צריך להסתכל בהוראות)
לבסוף אחרי שיפוע די תלול וגליצ'ות של כולנו על התחת הגענו לאחו ירוק למעלה. שם פגשנו, הפלא ופלא
בעז הרים (שוב זכר – הם מסתובבים בעונה הזו לבד; הנקבות והגדיים מסתובבים יחדיו). שוב שמרנו את המרחק הדרוש וצילמנו (שימו לב לשרירים של הבהמה הזו – זו לא עז של פינת ליטוף)
A mountain goat that we me up in a meadow
נדב ואני המשכנו הלאה, לחפש את האגם הנסתר ומצאנו סנאי אדמה נסתר (שאותו נדב צילם אך בשל הפרפקציוניזם שלו השמיד את התמונה)
Nadav photographing a ground squirell
ונתקלנו בעוד עז אחת, הולכת לה בשלג, על מדרון די משופע (והיא לא מתגלצ'ת)
Yet another mountain goat
הצוות הצטלם לקראת הירידה (כשכולם עדיין יציבים)
Just before we start our decent on the trail
הגענו די מהר למטה (קל יותר לרדת, במיוחד אם אתה מחליק….. )
היתה לנו כוונה להשתתף בחגיגות ה 4 ביולי במקום ישוב כלשהו לכן נכנסנו לאוטו והמשכנו את דרכנו החוצה מהפארק. לפניכם תיעוד נדיר של פקח צעיר שנרדם תוך שניה (לידו המקרר והחוטים של דימיטרי!)
A tired junior ranger rests after a morning hike
בשל בעיות במציאת מלון הגענו לנו לעיר Hungry Horse אשר במונטנה. מה שלא ידענו שזו עיר ידועה כמקום ללא חוק. השוטרים מפחדים להכנס ולפיכך חגיגות ה4 ביולי היו די מפורעות. אין זיקוקים של העיר אלא כל ילד הולך לבסטה של הזיקוקים, שם כסף (20-30 דולר) וקונה זיקוקים אותם הוא יורה ברחוב המרכזי בלי לקחת שום מרחק זהירות או התחשבות בסובבים. התחלנו ברחבה שם ירו זיקוקים ולאט לאט התרחקנו כשזיקוקים שורקים לכל כיוון. ב 3 לפנות בוקר עדיין היו נשמעו הדי פיצוצים …
מזל טוב, ארה"ב
"נחמד, נחמד, היה ממש נחמד,
היינו אז, חזרנו שוב, היה ממש נחמד…"
— כוורת, מילים ולחן: דני סנדרסון
השיר הזה של כוורת, מופיע בתקליט בדיסק של "סיפורי פוגי" שהפך להיות הדיסק הרשמי של הטיול אותו אנו שומעים לעיתים בחזרות עד שמישהו מהמושב הקדמי מאבד את העשתונות ומוציא את הדיסק (על מנת לשים את "פוגי בפיתה"). אוהד ונדב מכירים את כל מילות השירים של כוורת, את ההפסקות לנשימה שלוקח גידי גוב הצעיר במערכון של "אנשי הארון" וכו'. זה עדיף עשרות מונים מהדיסק המזעזע של הפסטיגל.
ולמה זה אני מדבר על כוורת והשיר?
כהרגלי בקודש, אתחיל מהסוף ואודיע שזה היום האחרון בקנדה. זהו. תם ונשלם הפרק הקנדי. אבל זכרו את השיר ואחזור אליו לקראת הסוף.
אנו עדיין ישנים בפארק Waterton Lake, אגם ווטרטון בקמפינג המתהדר בפקחית יפיפיה וחיות שמסתובבות בין הרגליים. קמנו, צחצחנו, אכלנו ארוחת בוקר ויצאנו מוקדם למסלול של קניון הסלע האדום (לא, לא מדובר בקניון חדש בירדן או אילת עם חנות גדולה במיוחד של קסטרו אלא במסלול הסובב את Red Rock Canyon). רצינו לצאת מוקדם כי החיות מסתובבות להן בשעות הבוקר לפני שעות החום. היפה בפקחיות התגלתה גם כאנושית במיוחד (היה צפוי… ) והרשתה לנו לעשות Late Check Out ממחנה האוהלים (כן, גם באוהל יש כזה דבר).
קניון הסלע האדום, התגלה כמסלול נורא קצר (קילומטר בערך – עשינו אותו בדקות ספורות) ויפה
Waterton Lake National Park – Red Rock Canyon hike
ועשוי כולו סלעים אדומים ששמש הבוקר המוקדמת רק מחמיאה להם ובתוך המים הם נראים עוד יותר יפים
The red rocks look even more fabulous underwater
כך אוהד גילה כששלה אבן אדומה מהמים' והתאכזב לראות אותה דוהה לאחר שהתיבשה – אך אל דאגה, היא מצאה דרכה שוב למים מעל הגשר הראשון שחצינו
Bridge over bottom of Red Rock Canyon
כיון שזה היה מסלול קצר חתכנו ישר למסלול שיקח אותנו למפלי בלקיסטון – Blackiston Falls (המסלולים מחוברים ואם לא רואים את מגרש החניה יש המון כוח ברגליים)
ראינו המון פרחים יפים ביער – שוב נחמד להלך ביער אחרי כל המדבר שראינו. אני לא יודע מה זה (יקינתון קנדי מצויץ?) אבל זה נחמד
Continuing Hike towards Blackiston Falls we saw some nice flowers
ראינו גם חיות בדמות המון פרפרים שמשק כנפיהם הרעיד את היער
Guess what this is
התמונות הבאות קצת קשות לצפיה. הרחיקו בבקשה ילדים קטנים, אנשים בעלי לב רך וסבתות. כולם תמיד כותבים שהילדים נראים מאושרים והכל. אבל זה לא תמיד כך. לפעמים, גם בעבי היער פורצות מריבות, למשל, על מי יתן יד לאמא. כל אחד רוצה לתת יד לאמא, במיוחד אם אחיו הגדול נותן יד לאמא! העלילה יכולה להתקדם לויכוח עז על מי יתן יד לאבא (כי האח הגדול ויתר ועבר לאבא ואז היד לאמא כבר לא נראית שווה כל כך). ויכוח כזה פרץ בעוד אנו הולכים ואוהד שלא הסכים עם פסיקת הבג"ץ (קרי נורית ואנוכי) נעמד במקום ופרץ בבכי תמרורים. זה תיעוד נדיר ואני מקווה שבשנים הבאות, כשהוא יקרא את השורות האלו, הוא יסכים שאנחנו לא תמיד לטובת נדב.
לפיכך הנה אוהד מיבב
וכשהוא רואה שפרט לכמה חרגולים מזדמנים זה לא עושה רושם על אף אחד הוא נשרך אחרנו בגרירת רגליים ובכי מר.
Ohad crying, en route to falls, due to losing in the battle on who is going to hold Mom's Hand
ואם יורשה לי, אקפוץ כ 10 דקות קדימה והכל נשכח והשניים חברים שוב (הורות, זה לעיתים לחכות בסבלנות לשוך הסערה)
and 10 minutes later, all the storm clouds scattered and we have two friends again
ובעוד אנו מהלכים לנו בשביל בשיחה, מופיעה קבוצה של אנשים ואומרים לנו שראו Big Horn Sheep (כבש קורן או מקורנן – מה שתרצו), מקדימה. מבחינתנו – סבבה – כל חיה שתופיע, אהלן וסהלן!
נורית היתה הראשונה שהבחינה בו, כבש, זכר צעיר
Nurith was the first to spo
t the Big Horn Sheep male near the trail
כמובן ששמחנו ואפילו צילמנו, תוך כדי שמירת מרחק בטחון.
Taking photos from a safe distance
אבל הכבש הצעיר היה די סקרן והתחיל לנוע לכיוון שלנו. אנו, נאמנים לכל ההוראות שקיבלנו, וכל האזהרות זזנו לאחור.
אבל הוא נעמד לו על הדרך והסתכל לו עלינו במבט בוחן.
The male sheep came down to the hiking path and examined us
לא מדובר פה בכבשה נחמדה וצמרירית של פינת ליטוף. זוהי חיה די גדולה ולמרת שזה זכר צעיר, יש לו כבר קרניים ופגיעתו רעה אם יחליט לפגוע ולא מתוך רוע לב, רחמנה לצלן, אלא משום שהחליט שאנחנו פולשים לו לטריטוריה או כל פעולה אחרת שתתפשר כעוינת או מאיימת. נאמנים להוראות, התחלנו להתרחק, כשאנו לא מפנים גב לחיה. וזה, כמעשה שטן החליט לחקור אותנו. הוא המשיך בעקביות להתקדם אלינו ואנחנו נסוגים (ואני מרים ענף גדול לחבוט בו אם יתקרב יותר מדי). שוב, אמנם זה כבש אבל הוא יכול לעשות הרבה נזק.
The sheep has decided to check us out and kept coming at us
הלכנו כך משהו כמו 300-400 מטר, באיטיות כשאנו מפסידים את הדרך שכבר עלינו. אנחנו הולכים אחורה והוא מתקרב. מצב די מגוחך. לאחר כמה דקות, בהן הילדים הסתתרו מאחורינו ואני כבר דאגתי להרים נבוט, הוא נעצר, בוחן אותנו ולבסוף, קולות של הקבוצה הבאה עם שני כלבים קשורים הבהילו אותו והוא נעלם לתוך הסבך. אנחנו נקרענו בין הרצון לראות חיות יער ולבין הרצון לשמור מהן מרחק בטחון (אלו הן חיות בר טריטוריאליות).
מעודדים מהסרת המחסום החשנו פעמינו והגענו אל המפלים! הנה הם במלוא זרימתם:
Blackiston Falls and a Hat story
בדרך חזרה למטה כבר לא היה שום כבש ולא שיפודי פרגיות. כלום. כנראה הלך להטריד תיירים אחרים. ירדנו עד למפלץ הממתין למטה ללא שום מאורע מיוחד.
כפירקנו את האוהל והתחלנו לנסוע הלאה (נפרדים מהיפה בפקחיות – נורית בקרירות ואני בסערת רגשות קשה!) כשגילינו שהמקרר שלנו באוטו לא עובד (האם שוב הפיוז?) בדיקה מהירה הראיתה שזה הבעיה במקרר – ויש לנו שם חלב ושאר מוצרים רגישים. התחלתי לבדוק ולחפש עד שהגעתי למסקנה שהמקרר לא עובד בגלל שגרמנו נתק בחוטים בגלל איך שהם מתוחים באוטו. נכנסנו לכפר הקטן שיש בפארק – Waterton Village לנסות ולסדר את כל מה שאפשר. ראשית נכנסו לחנות מטיילים שם קניתי את פעמון הדובים הראשון שלי. פעמון יפה בעל צליל מלאכי ולמרות שאני לא באמת מאמין ברעיון תלינו אותו אחר כבוד על התיק. להם לא היו שום חוטים או ציוד לתקן את המקרר. גם בחנות הכללית שבתחנת הדלק שליד לא היה שום דבר ואין שום חנות חומרי בנין או טמבוריה בשום מקום. עוד אני מנסה לחשוב מה לעשות, פגשתי את דימיטרי . דימיטרי עמד בשמש, בתחנת הדלק ופירק משאבות דלק לתיקון ושיפוץ. השיחה שלי עם דימיטרי הבהירה את המצב, שאנחנו בעצם חברים. חֲברים יכולים לבקש כבלים לחשמל מחֲברים. החבר החדש שלי דימטרי העניק לי כמה חוטים מצויינים ואפילו נתן לי מסיר בידוד (Stripper) כדי שיהיה לי נוח. אני הרגשתי גבר-גבר כשישבתי במפלץ חותך ומחבר חוטים חדשים למקרר. זה יעבוד (ואכן עובד יפה). כתמורה לעמלי כאלקטרונאי צעיר, קיבלתי גלידה נאה.
I'm being rewarded for fixing the car cooler which hooks to the lighter but died on us
מעודדים מההצלחה אמרנו אומר לשים פעמינו אל אגם קמרון Cameron Lake שאמור להיות יפה. הרעיון היה להגיע, לראות ולצאת אל הגבול על מנת שלא נגיע מאוחר מדי. אבל תוכניות הן בסיס לשינוי. אני כשראיתי את האגם והבנתי שיש לי אופציה לשכור כלי שיט דרשתי לקחת סירה. בירור מחירים ושיחה צפופה עם הדוד שמחלק סירות שם אותנו בקאנו גדול עם שני מנועים – מנוע ראשי גדול מאחור (אני, עבדכם הנאמן) ומנוע עזר שלפעמים עובד מקדימה (נורית שקצת התעייפה).
Canoeing on Cameron Lake, in Waterton Lake national park
זה אגם מרשים שמצידו השני ישנו מעין קרחון. החלטנו שנגיע לצד השני, שם יש עדיין קצת קרח, אבל הצד השני הלך והתרחק. כמו כן גם החוף התרחק והרוחות התגברו.
Cameron Lake and the little ice left on the far end – where the kids wanted to go
כמה פעמים נשברנו באמצע אבל הילדים רצו להגיע ולגעת בקרח, להם זה היה קל מאוד והיו מבסוטים. הלוך היה עוד בסדר כשלכולם יש כוח (נורית ואנוכי) אבל חזור נגד הרוח והגלים היה קשה (התגעגעתי ליוסי שלקח אותי לחתור בים ונתן לי כמה טיפים ששימשו אותי היטב כאן). מהר נכנסתי לקצב חתירה די מהיר שלקח אותנו חזרה לפני פקיעת מועד ההשכרה. חזרנו כשאני מתפקע מרוב גאווה גברית על זה שהובלתי את המשפחה שלי, במו ידי המסוקסות לאורך האגם וחזרה. (התמונה בחסות סטודיו נדב לצילום)
כמובן שכל זה לא תוכנן ואנו יצאנו מהר אל הגבול, שלא יסגרו לנו אותו – אנחנו רוצים להגיע למונטנה לחגיגות ה 4 ביולי!
עצרנו לשני דברים – קויוט שרץ בשדה לידינו
A coyote running in the field
ולהראות לקהל הקוראים שרוצים לבוא עכשיו לWaterton Lake National Park שלא חיבים לישון באוהל – אפשר גם במלון Prince of Wales שאמנם יקרע לכם את הכיס ואת כל מה שמקיף אותו (כמה ימים תרצו בסוויטה של $799 ללילה לפני מס?) – אבל איזה נוף!
Prince of Wales hotel in Waterton Lake N.P is a better accomodation option than a tent – next time
נסיעה של כ40 דקות, כשאנו שומעים את החבר'ה של כוורת ולעיננו מופיעים הדגלים הללו
Approaching the border in the park
רק באותו הרגע שמתי לב לשיר שהגענו אליו מבלי משים. "נחמד, נחמד, היה ממש נחמד, היינו אז, חזרנו שוב, היה ממש נחמד…" זה פשוט נכון. היה לנו נחמד ואף הרבה יותר בקנדה. ולגבי ארה"ב? היינו אז וחזרנו שוב!
חלפנו על פני הקנדים מבלי להאיט ואז מגיעים לזה
Returning to the good ol' US of A
אני אקצר כאן כי אני יכול למלא עוד שני עמודים בסיפור המעבר. ראשית, כצפוי אוהד נרדם לנו ולא הסכים להתעורר כשוטר הגבולות ביקש שנצא מהאוטו ונכנס לתחנה. הוא התעורר על הידיים שלי בבכי ובלי שום נכונות להבין את המצב ולעזור. השוטרים באמת הקשו עלינו את החיים. הם אפילו ביקשו מנורית לחתום והשוו את החתימה (באנגלית) לדרכון שלה. השוטר שאל אותה, בסבר פנים קשות "האם את בטוחה שכך את חותמת? כך גם חתמת בדרכון?". אני כבר שוכנעתי שהיא טעתה אבל היא חייכה בלי לאבד את העשתונות ואמרה שכן. "איזה מין חתימה זו, שם פרטי בלבד בלי שם משפחה? מי חותם ככה????" הייתה התגובה. 45 דקות ארוכות עברו עד שנפרדנו כידידים ויצאנו אל כבישי מונטנה לכיוון פארק גליישר Glacier national Park משאירים מאחורינו כמעט חודש של טיול בקנדה.
לאחר הקמפינג המסעיר חשנו צורך במקלחת. ארוחת ערב מצוינת בSnow Goose שנמצא במלון על שערי הפארק וכיון שאנו אנשים דלי אמצעים התרסקנו לנו במוטל מצ'וקמק Red Eagle Motel, לא רחוק (לא לפני שהיתה לי תקרית משעשעת עם הזקנה ב"קבלה". כשאלתי אם יש אינטרנט היא אמרה שאין, אבל אני יכול להזמין מהמסעדה ליד, כי יש להם הכל בתפריט ואם אין להם אז הם יכולים להכין לי)
עזבנו את קלגרי כשפנינו (באופן כללי) דרומה, במטרה להגיע לגבול האמריקאי ולחצות אותו לתוך מונטנה. היו לנו כמה תחנות מתוכננות בדרך: חוות ה Bar-U-Ranch, אתר היסטורי אינדיאני בשם Head-smashed -in-buffalo-jump והתכנון היה להגיע לפארק לאומי בשם Waterton Lake הגובל בפארק אמריקאי.
לאורך הנסיעה שלנו ראינו המון שדות צהובים, כאלו
Mustard fields where the Canadians grow and sell mustard to the french (who then create "real" dijon mustard
אני שמעתי/קראתי שלמעשה הקנדים מגדלים את החרדל ומוכרים אותו לצרפתים שמייצרים חרדל דיז'ון צרפתי טהור (וכל השדות הצהובים מסביב לעיר דיז'ון הם לקישוט לתיירים בלבד). אם זה נכון או לא – אתם תשפטו אבל זה בפירוש חרדל!
הביקור בחוות Bar-U-Ranch
החווה הזו (שנהגה לסמן את הבקר באות U ומעליה קו ולכן זה Bar=קו U=האות U) היתה פעם חווה ענקית, על שטח עצום, עדרים של עשרות אלפי ראשי בקר ומקום גידול לסוסי פרשרון. למעשה רוב סוסי הפרשרון שמסתובבים בעולם הם סוסים שהושבחו בחווה הזו (סוסי פרשרון הם סוסי ענק, צרפתיים במקור, שגודלו לצורך סוסי עבודה – הם חזקים בצורה שלא תאמן ומאוד גדולים). החווה הזו היתה כל מה שאתם חושבים על המערב הפרוע. עם הזמן והעלמות הנוף של הסוסים והקאובויס והדור המודרני יותר החווה ירדה מגדולתה אבל מישהו השכיל לקחת ולהפוך אותה לפארק ממשלתי. האמת שחשבנו שזה יהיה כמו הפארק שהיינו בו אתמול, בקלגרי (Heritage Park) אבל אני יכול לומר עכשיו לאחר הכל שאין מה להשוות והחווה לוקחת בצליעה את הפארק. היא מתופעלת ע"י קבוצה של פנסיונרים ואנשים מבוגרים שמכירים את הנושא ואוהבים לספר ולהראות
כשהגענו, לקחו אותנו דוני ובנו בעגלה הרתומה לסוסי פרשרון מהשער אל החווה, תוך כדי שיחה על סוסי פרשרון ועל הברקסים החדשים שהתקין בעגלה.
Donny and Son took us from the gate in a percheron horse driven cart
הם הפקידו אותנו ואת קומץ המבקרים (בכלל, אתמול היינו עם אלפי אנשים ובכל מקום היו עשרות וכאן לא יותר מ10 איש בכל רגע נתון) בידי דויד הקאובוי המזמר, שברך אותנו בקול עמוק ושאל אותנו אם יפריע לנו אם יקרא לנו פואמה (a poem) שנכתבה בידי אחד ממשוררי הבוקרים, אדם בשם ס. אוֹמָר ברקר, שכתב על חיי הבוקרים. אמנם לנו היתה הפריבילגיה לשמוע אותה נקראת בידי דייב, בקולו העמוק אבל טרחתי והעתקתי אותה ממנו (וגיליתי שיש כנראה גם הקראה שלה על האינטרנט אבל לא ירדתי לעומק לחפש ולהוריד MP3) ולכן הנה היא לפניכם. (הצעה – קיראו אותה בקול, כי חלק המילים כמו figger או git הם בעצם figure – להבין ו get לקבל). למטה גם תמצאו כמה מהמונחים המקצועים הלא ידועים יותר.
ראשית הנה דייב, הבוקר המזמר
Dave, a singing cowboy met us and offered us a poem, by cowboy poet S. Omar Barker which I coppied below
Rain on the Range by S. Omar Barker
When your boots are full of water and your hat brim’s all a-drip,
And the rain makes little rivers dribblin’ down your horse’s hip,
When every step your pony takes, it purt near bogs him down,
It’s then you get to thinkin’ of them boys that work in town.
They’re maybe sellin’ ribbon, or they’re maybe slingin’ hash
But they’ve got a roof above ‘em when the thunder starts to crash.
They do their little doin’s, be their wages low or high,
But let it rain till hell’s a pond, they’re always warm and dry
Their beds are stuffed with feathers, or at worst with plenty straw,
While your ol’ soggy soogans may go floatin’ down the draw.
They’ve got no rope to fret about that kinks up when it’s wet;
There ain’t no puddle formin’ in the saddle where they set
There’s womenfolks to cook ‘em up the chuck they most admire
While you gnaw cold, hard biscuits ‘cause the cook can’t build a fire.
When you’re ridin’ on the cattle range and hit a rainy spell,
Your whiskers git plumb mossy and you note a mildewed smell
On everything from leather to the makin’s in your sack;
And you git the chilly quivers from the water down your back.
You couldn’t pull your boots off it you hitched ‘em to a mule
You think about them ribbon clerks, and call yourself a fool
For ever punchin’ cattle with horse between your knees,
Instead of sellin’ ribbons and a’takin’ of your ease
You sure do git to ponderin’ about them jobs in town
Where slickers ain’t a-drippin’ when the rain come sluicin’ down.
It’s misery in your gizzard, and you sure do aim to quit,
And take most any sheltered job you figger you can git.
But when you’ve got your neck all bowed to quit without a doubt,
The rain just beats you to it, and the sun come bustin’ out!
Your wet clothes start to steamin’, and most everywhere you pass
You notice how that week of rain has livened up the grass.
That’s how it is with cowboys when a rainy spell is hit –
They hang on till it’s over – then there ain’t no need to quit!
Soogans or sougan – a quilt or comforter in a cowboy’s bedrole
Chuck – cowboy food
Slicker – raincoat
Gizzard – stomach
דייב המשיך ושר לנו, עם הגיטר, שירים שכתב על חיי הבוקרים והחווה, שירים שהעלו חיוך על פני כולם. הוא סיפר על החיים על גב הסוס, חשוף לעוצמות הטבע. לאחר שסיים מסר אותנו לידי מרסל, הנפח.
Marcel, the blacksmith showed us how blacksmith used to work and created a ornamented clothes hook from scratch
מרסל, רואה חשבון צבאי, שסייר עם צבא קנדה בכל מיני עימותים (הוא היה במלחמת המפרץ הראשונה, למשל) פרש והפך לנפח בחווה. הוא הראה, הדגים והסביר איך עבד נפח בחווה, עם כלים ומכשירים של העת ההיא. הוא התחיל ממוט פלדה פשוט ולאט, תוך כדי מהלומות פטישים על הסדן, איוושת המפוח, קולות התססססס של המתכת הלוהטת המקוררת במים הפך את המוט למתלה בגדים מסולסל ומקושט. הוא הדגים, הסביר וגם שעשע את הקהל. כשסיים, לקול מחיאות הכפיים שלח אותנו למִרְיָם (אשתו של דוני מהסוסים, דרך אגב) שהייתה הדובדבן שבעוגה. היא הושיבה אותנו במחנה איסוף Roundup camp, נתנה לנו תה, קפה ושוקו של בוקרים (נדב היה מאושר שבוקרים אמיתים שתו שוקו, עד שהסברתי לו שזו פרשנות מודרנית, אבל השוקו היה טעים) ובָּאנוֹק, לחם שדה, שנאפה על מדורה במהירות וממש טעים. הנה לפניכם המתכון. הבעירו מדורה ואפו לכם:
Campfire Bannock
מערבבים קמח, אבקת אפיה, מלח, שומן ומים לקבלת בצק רך.
ממיסים שומן במחבת כבד או פויקה (סיר ברזל כבד) . מסדרים את הבצק במחבת ומבשלים צד אחד עד שהוא שחום ויש לו קרום יפה. הופכים וחוזרים על הצד השני. מבשלים מעל פחמים לוהטות ומגישים עם דבש ואגוזים, חמאה או ריבה.
Miriam sat us in Roundup camp and told us, vividly, over coffee and bannock, about the life of the cowboys
עם הכוסות והלחם (עם ממרח דבש ואגוזים – פשוט וטעים) הושיבה אותנו וסיפרה לנו על חיי הבוקר. היא סיפרה שבימי הזוהר של החוות, כולל זו שבה התארחנו הbar-u היו בהן עשרות אלפי ראשי בקר וקרוב ל150 סוסים. בקיץ הם רעו בחווה, ובחורף הקשה של האזור רעו דרומה יותר, לכיוון מונטנה באזור בו יש גם בחוף מרעה. לכן יש להעביר את הבקר ממקום למקום, תהליך שלוקח חודשיים.
בסוף הקיץ היו מתאספים צוות של בוקרים, כ 20 איש, ומתחילים לסמן את העגלים שנולדו וגדלו כבר. כיון שהעדרים כולם רועים בחוץ ולא ברפתות כמו שאנחנו מכירים (טוב, כמו שאני, ילד עירוני, מכיר – בכלל לא ידעתי שיש פרות מיוחדות לרעייה בשדות ואחרות לרעייה ברפת) הם מתערבבים ולכן היה צוות שהורכב מ 5 אנשים, נציגי החוות באזור, אנשים שהכירו בקר מלפנים ומלפני פנים, 3 דורות של אנשי בקר שהסתכלו על כל פרה וידעו מיד לאיזה גזע ואיזה חווה היא שייכת. מעליהם היה הקפטן של האיסוף – אדם מנוסה שהוא קבע במקרים של ספק ומילה שלו היתה המילה האחרונה. לאחר הסימון אוסף כל בוקר 5-6 סוסים (אולי גם צריך לאלף איזה סוס פראי ואז לוקחים אותו גם), לוקחים איזה 15,000 ראשי בקר ויוצאים לדרך. אלו היו בוקרים מקצועיים ומנוסים שהיו חוזרים פעמיים בשנה לחוות למסעות האיסוף האלו.
אחד התפקידים החשובים והלא מוכרים של החיים האלו הוא הטבח. הטבח היה בד"כ בוקר מבוגר שקיבל הזדמנות לפרוש בכבוד. היה לו עגלה קטנה שנקראת Chuck Wagon כיון ש Chuck זה לזרוק במהירות וזה מה שבוקר אוכל – זורק במהירות ועולה על האוכף, עגלה שהכילה פרט למצרכים לשבועיים ל20 איש, הכילה גם אוהל מטבח (יריעת קנווס שפשוט נשענה על שני מוטות) ושני תנורים (אחד בנוי בעגלה ואחד לאוהל המטבח). הרעיון הוא שהטבח מקדים את הבוקרים והעדר, מוצא מקום ומתמקם ליומיים. ביום הראשון, הבוקרים עוצרים את העדר לפני הטבח ורוכבים אליו לארוחת ערב. למחרת הם עוברים אותו וחונים אחריו ורוכבים אחורה לארוחה. למחרת הוא מתפרק וזז קדימה. כל שבועיים מתחלפים הטבחים ומביאים עוד אספקה (איזה אוכל יכול להספיק לשבועיים?! שועית???). הטבח היה ברנש קשוח. היה עליו להגיע, להקים את המחנה ואוהל המטבח, להרים אש, לאפות לחם ולהכין ארוחת ערב תוך 45 דקות. זה קשה. הוא גם צד, תפר את חורים בבגדים לבחורים, תפר אותם כשהיה צריך ובכלל עבד 25 שעות ביממה.
מרים סיפרה לנו על החיים הלא פשוטים של מסעות האיסוף, על הקימה ב 4 בבוקר לארוחה מהירה ואז 14 שעות רכיבה, על הצורך לרדוף אחרי הפרות וכל מקצועות הרודיאו המוכרים היום שנבעו מאותם חיים, רק שאז זה לא היה לשעשוע, והם לא קפצו על עגל מסוס דוהר והפכו אותו על קרניו כמו שעושים היום ברודיאו אלא עם שור בוגר שהחל לברוח. גם מירוצי העגלות שיש ברודיאו היום מקורם בתחרות שהיו עושים הטבחים בינהם, לשעשוע ובעיקר לתפוס את המקום הטוב ביותר עם מים קרובים ועץ להסקה.
בינתיים הילדים התאמנו לתפוס פרות בלאסו
The kids try their lasso skils
וגם בדקו איך זה להיות קאובוי
And try the cowboy attitude
עזבנו את החווה והמשכנו דרומה עם עצירה ב Head smashed in buffalo jump
תודו שזה אחלה שם למקום – ראש שבור קפיצת הבאפלו. אני רואה בעיני רוחי את "סביוני ראש שבור!".
דרך אגב, לחיה קוראים ביזון או Bison, אין כאן באפלו buffalo שזה חיה שנמצאת באפריקה או באסיה אבל כולם כאן משתמשים במונחים בצורה שווה.
זהו עןד אתר אינדיאני (אני כבר שומע את האנחה הקולקטיבית – "עוד פעם זה עם האינדיאנים שלו?") שמשמר מסורת ציד מיוחדת לערבות של אמריקה. הרעיון פשוט (ביצוע קשה). אנחנו אינדאנים. אנחנו רוצים לצוד ביזונים ובוחטה כי צריך בשר (לעכשיו וליבש לחורף) וצריך פרוות ועורות ושומן. מה עושים? מבהילים עדר ענק של ביזונים לכיוון צוק, מפילים כמה מאות מעל הצוק והנה. יש בשר.
אבל זה לא פשוט כל כך. בד"כ צריך המון אנשים. שבועת לפני מכינים כלים ומתכוננים לעיבוד הציד. אוספים חומרי בערה ומקימים ערמות אבן עם ענפים בהן, לאורך שטח ענק, כדי ליצור מעין משפך שידחוף את העדר לצוק (לביזון אין חוש ראיה טוב ואם הם רואים שיח כזה הם לא ינסו לעבור דרכו). סיירים יוצאים לחפש עדר מתאים, לבושים בעורות ביזון ומחקים תנועות ביזון. מחפשים (טוב הם כבר ידעו איפה יש) צוק שנמצא בעליה כדי שהביזונים לא יבחינו בנפילה אלא כשיגיעו אליה.
ביום הציד, אחרי הטקסים הדתיים הנחוצים, יוצאים סיירים בעורות ביזון ובעורות זאב אל העדרים, משמיעים קולות מצוקה של גורים ומציגים התנהגות של טורפים שבאים לטרוף בעדר. מדליקים בערות קטנות (מגללי ביזון – החברה עשו בביזונים שימוש מלא) ופשוט מתחילים דהרת טירוף. לכיוון המשפך שגם בו יש עשן ורעשים. בסוף העדר מגיע לצוק והבהמות הראשונות לא יכולות לעצור מלחץ המאות שמאחורה ונופלות. ציידים למטה ממיתים את הנופלים.
לאחר חגיגה קצרה, יש עבודה של שבועות ליבוש הבשר, עיבוד העורות והפרוות, הם אפילו ניתצו את העצמות ובישלו אותן להפיק שומן. לא השאירו כלום.
המוזיאון הזה נמצא ליד צוק שכזה, שעליו סופרה אגדה על בחור צעיר שרצה לראות את הביזונים נופלים. הוא התישב לו מתחת למדרגת אבן על הצוק שתגן עליו מביזונים הנופלים וצפה במתרחש. בסוף היום שבאו הציידים לקרוא לו, הם מצאו אותו מת, עם ראש שבור לאחר שערימת גופות הביזונים שנפלו, עלתה וקברה אותו. מכאן בא השם של המקום שעליו כבר שמענו (את האגדה ואפילו פסל) עוד בביקורנו בטופניש אצל שבט היָקימה.
הגענו ממש בסוף היום של המוזיאון. ראשית עלינו לראות את הצוק ברוח מטורפת שנושבת לה בערבה (prairie), רוח בשם Chinook.
Looking at the buffalo jump cliff, where native americans used to hunt bison by stampeding bison to the cliff
עברנו דרך המוזאון (מאוד יפה) של שבט הבלאק-פוט שבנוי כמו סדרה של צוקים
The Museum is bulit like a series of cliffs and tells the story of the blackfoot nation
וסימולציה של הנפילה עם שלושה ציידים למטה
The bison and the hunters down the cliff
המשכנו משם דרומה, עד ל Waterton Lake National Park
פארק זה הוא הדרומי ביותר באלברטה ולמעשה מהווה המשך (או התחלה – תלוי מאיפה אתה בא) של פארק גליישר (Glacier Natioal Park) במונטנה. ביחד הם נקראים פארק השלום (Peace Park) כאילו שזה שקנדה וארה"ב צריכות פארק לסמן את השלום בינהן…
התיכנון היה להשאר בפארק לילה אחד ולעבור דרכו חזרה לארה"ב.
אחרי הערבות והנסיעה בנופים שטוחים לחלוטין היה נחמד להפגש שוב עם ההרים.
A first glimpse on Waterton National Park
ניצלנו את האור הנפלא של שעות הערב, ואת העובדה שאין שעה יותר טובה לראות חיות (אור ראשון הוא ב5-6, אתם תצאו מהשק"ש בשעה הזו ובקור הזה) ונסענו לכיוון ה Red Rock Canyon. בדרך נתקלנו בפקק קטן שהסביר לנו ששני דובים כרגע חצו את הכביש. ראינו עוד משהו חום נע בין העצים אבל זה יכול היה להיות גם עכבר עם אפרו, לא ידענו. עלינו במעלה הכביש של 13 הק"מ וחזרה מחפשים דובים (כשאני מקלל את הדובים המעצבנים שלא מופיעים לפני על הכביש). קיבלנו פרס תנחומים קטן בדמות דוב חום שטיפס על הרכס לידינו.
A brown colored black bear in Red Rock Canyon road
הגענו לקמפינג שלנו, כשבשער אנו פוגשים את הפקחת, היפה בפקחיות קנדה (אפילו נורית הסכימה איתי, שזה לא ברור מאליו בשל חילוקי דעות בנושאי יופי נשי) בחורה יפיפיה שפשוט מתבזבזת בשער המחנה כשהיא צריכה להיות על השער של ווג (או לפחות לאישה!). הקמנו אוהל ובעוד אני רוכן על היתדות ומכה בהן במרץ, אוהד אומר "אוי, הנה צבי!". אנחנו רגילים כבר שאוהד רואה חיות שלא תמיד הן שם אבל כשהרמנו את הראש ראינו שאכן שני צבי White Tail באו לבדוק אותנו (זו היתה תזכורת מצוינת לנעול את הכל באוטו ללילה).
Two white tail deer coming to inspect the new neighbours
כיון שהגענו מאוחר לא רצינו להתחיל לבשל ויצאנו לכפר הסמוך (Waterton Village) לאכול (לא לפני שנעצרנו אצל היפה בפקחיות לברר איפה לאכול שהרי ברור שבחורה כה נאה יש לה גם טעם טוב באוכל). אכלנו פיצה וקלצונה (באנגלית שלהם זה נשמע קִלזון – מתחרז עם חילזון – לקח לי זמן להבין מה הם מדברים). כשיצאנו חזרה לכיון המחנה הבנו את גודל המשימה שעומדת לפנינו. לחזור לאוהל, בכביש הררי קטן בחושך מוחלט (פשוט נוסעים בתוך גוש שחור) כשידוע שעל הכביש נעים כל מיני חיות ששוקלות כמו המפלץ (מוס בוגר שוקל טון). חזרתי במהירות של 20 קמ"ש כשאני גוחן על ההגה ומנסה לחדור את החשיכה במבטי החד. מצאנו את המחנה חשוך לגמרי ושקט. אל השירותים שבתוך היער, יצאנו בשירה אדירה על מנת להרתיע דובים ושאר חיות שמסתובבות במחנה (היפה בפקחיות סיפרה לי שבבוקר, לפני שבאנו עבר דוב במחנה, מחפש קורנפלס לארוחת בוקר).
השירה עזרה (זה לא נעים ככה בלילה, זיופים בעברית) והתחרינו ביננו מי ירדם ראשון (כולם ניצחו)
אז מה היה לנו ביוני?
ועוד היד נטויה – שלום לחודש יולי 2007!
Happy Dominion Day
יום הולדת 140 שמח לקנדה!
את יום העצמאות הקנדי החלטנו לבלות (לאחר שעות של מחקר של נורית, בחוברות תיירות ובאינטרנט) ב Heritage Park – פארק תקופתי בפאתי קלגרי המורכב מבתים ישנים שהובאו מכל קנדה ולמעשה הוא נראה כמו עיר בסוף המאה ה19-תחילת ה20 עם כל האנשים הלבושים בהתאם.
לאחר תשלום נאה מאוד בכניסה נכנסנו אל הפארק. קיבלנו תוכניה עמוסה באירועים מיוחדים ליום המיוחד. קיבלנו גם דגלים וקעקועים של הדגל לילדים (מזל שלא שמענו לעצה לשים אותם על הלחי כי הם לא ירדו במשך ימים ארוכים). הילדים לא באמת התענינו בשחזורים ההסטוריים וכל החגיגות ליום הזה ודרשו שנגיע לאזור של פארק השעשועים הישן, לגלגל הענק ושאר המתקנים.
בצייתנות נעמדנו בתור הארוך לגלגל הענק עד שהגיע תורנו. נדב נאנק על זמן ההמתנה הארוך "ולמה עושים להם כל כך הרבה סיבובים?" אבל כשהכגיע תורנו לרדת נאנח ביאוש כשהוא שואל "למה כזה קצר?"
Nurith and Ohad riding the fairies wheel in heritage park in Calgary
נורית התנדבה לעלות על קרוסלת הסוסים ואני עליתי על הנדנדות המסתובבות עם נדב (אוהד לא העיז אבל בסוף היום, עלה גם עלה כמו ענק!)
רכבנו ברכבת הקיטור (מוקדש לסבא שלום, חובב הרכבות)
We rode a working steam train
המצוידת לפי התקן בנהג שמן, עם שפם וכובע מפוספס
Regulations call for a fat well built dirver with a moustache and a striped hat
וחזינו, לכבוד יום העצמאות בשחזור הקרב הידוע על המורדים (לקהל ולמשחזרים היה ידוע – לי עדיין לו)
רצף זה מוקדש לידידי התותחנים באשר הם (הם לא שומעים, עופר, אמיר וסבא שלום)
מטעינים את התותח לירות על המורדים.
re-living the battle against the rebels (I still don't know who rebelled against who
והמשוגעים אכן ירו אותו! כשהם סותמים אוזן אחת לפי הוראות הפתיחה באש המאה ה 19
לאחר מכן הם התקדמו בירי (אני כבר התגלגלתי מצחוק), יורים לעבר המורדות
המורדות שלא יכלו להסתיר את החיוך כשנתפסו והובלו למאסר
בצהריים, עצרנו במלון המקומי לארוחה. שוב, אותו מזל עיוור שמאיר לנו פנים מדי פעם שם לנו בתור לפנינו את זיוה, ישראלית המתגוררת עם בעלה וילדיהם בקלגרי אשר ברוב טובה הציעה לנו להפגיש את הילדים ואף הציעה לנו ללון אצלם. האמת היא ששקלנו זאת במהלך הארוחה אבל התכוונו לצאת דרומה לארה"ב, למחרת, כדי לתפוס את יום העצמאות שלהם ב 4 ליולי ומאורעות אחה"צ שינו את התוכניות (אוווו – מתח!!!)
אז תודה רבה זיוה, על ההצעה והכוונה. אם לא היינו כבר סגורים על ההמשך היינו בודאי קופצים בשמחה על ההזדמנות!
אחרי האוכל הילכנו לנו בכפר, עוברים מול הדואר הישן
שולחים את הילדים לבית הספר, קצת לכתוב
ומתרשמים מבנין העיתון שם ישב קשיש נחמד והדגים מכונת לינוטייפ (אפשר לקרוא עליהן כאן) שיוצרת תבניות להדפסת עיתון.
A working lynotype machine
אחה"צ כבר התעיפנו וכבר החלו סוגרים את הפארק. הכוונה שלנו היתה לחזור, לנוח, לתת לילדים לאכול ואולי לישון קצת ולצאת לעיר בלילה לראו
ת זיקוקים. אבל בחדר המלון פרץ המרד. הילדים הודיעו שלא מעניין אותם והם רוצים בריכה ומגלשת מים. התפתח לו ויכוח קל שבסוף הוחלט שניתן להם את האפשרות להחליט – הצגנו להם את האפשרויות השונות – בריכה והשארות במלון או מנוחה ויציאה לזיקוקים. נדב התעלה קצת מעל ללהיטות והסביר שזיקוקים וחגיגות לא מעניינים אותו. אוהד פשוט חשב רק על המגלשה. וכך לאחר דיון משפחתי, כשאנחנו קצת מאוכזבים (בעיקר אני, נורית קיבלה בשלום את דין התנועה) ירדו החבריה לבריכה.
ובעוד הזיקוקים מאירים את השמיים מבעד לחלון המלון, כשאנו ישובים על הרצפה עם פיצה (פיצה ובריכה – סיום מושלם!) הסתיים לו יומצמאות של קנדה.
מחר אנו יוצאים דרומה לכיוון מונטנה.
For English, scroll down
פארק דינוזאור או Dinosaur Provincial Park הוא באמת המֶכָּה של חוקרי הדינוזאורים בעולם. פה נמצאו המוני ממצאים עוד במאה ה 19 (גם בזמן האינדיאנים שהיו במקום רק שאלו חשבו שאלו עצמות של Grandfahter Buffalo). הגענו למחנה קמפינג מאוד נחמד, נעים ומוצל היטב. הקדמנו והזמנו מראש מקום כי ידענו שזה ממש לפני סופשבוע הארוך של יום העצמאות הקנדי ולמזלנו הצלחנו לתפוס את אחד מאתרי האוהל האחרונים. בזמן שהקמנו את האוהל ראינו שמשפחה קנדית מקימה את האוהל שלה לידנו. לאחר שהצענו עזרה (אנחנו מקימים מאהל מאוד מהר) התחלנו לשוחח וגילינו שיש להם ילד בשם סטיבן כמעט בן גילו של נדב (בן 7). תוך דקות השניים התחילו משחקים יחד אונו (UnoI), משחק קלפים כשהם מתקשרים בהם בהנהונים ונהמות.
במהלך הערב השניים בילו יותר ויותר יחד משחקים ליד האש שהקמתי לחימום האוירה. לבסוף רק ההבטחה שיפגשו שוב בבוקר שלחה את שניהם לאוהליהם ולשקי השינה שלהם.
הפארק עצמו פרוש על שטח ענק שרק אחוז זעום ממנו פתוח לציבור. יש בו אתר קמפינג גדול ומסודר, אם כי מאוד בסיסי עם שירותי בור ובלי מים זורמים (אפשר ללכת למרכז המבקרים שם יש מקלחות במטבע). הפארק מוצף כולו ב"צמר גפן" כזה שצף לו באויר, נשמט מעצי Cottonwood הפזורים בכל מקום (גם ליד האוהל שלנו). זה אותם דברים שתמיד בסרטים רומנטים צפים להם באור השמש באחו. רומנטי, שרומנטי אבל לנורית התחילו לצרוב העיניים והיא החלה להתנפח בפניה, כנראה מאותם דברים שצפו להם בכל מקום כולל אל כוסות השתיה שלנו (לקח לנו זמן להבין שזה קורה, אף אחד לא אמר שזה הגורם אבל לנו יש את החשדות שלנו ונורית המשיכה עם האלרגיה עוד זמן מה אחר כך)
יוצא ממנו כביש חצץ בלולאה שלאורכו כמה מסלולי טיולים הפונים אל תוך הלולאה. אסור לסטות מן המסלולים ואסור לצאת מן הלולאה וזאת על מנת להגן על ממצאים אפשריים וגם להגן על המטיילים כי קל מאוד ללכת לאיבוד בין הגבעות של ה Badlands, לאבד כיוון ופשוט לתעות שעות במדבר לא סימפטי. ישנם סיורים מודרכים ע"י צוות הפארק, שניתן להרשם במחיר לא יקר אבל אין הרבה מקומות וכפי שגילינו, לרובם אין ביטוח לילדים מתחת לגיל 7, פשוט כסת"ח. אי לכך ובהתאם לזאת נרשמו מבעוד מועד לסיור באוטובוס כי זה הדבר היחידי שהיו מוכנים לרשום את אוהד ואנחנו לא הסכמנו שיוותר.
גם הפעם נרשמנו לסיור מאוחר ולכן יצאנו לסייר לבד במסלולים הציבוריים המסומנים, לפני שיא החום. כבר היה חם ודי הזענו. במסלולים ישנם שלטים המסבירים על השטח, על האנשים שחפרו בפארק ועל התגליות שנעשו בו. יש גם כמה ביתנים פזורים לאורך המסלולים עם קירות זכוכית המגינים על ממצא מענין זה או אחר.
למשל ראינו את זה: שחזור של אחד הממצאים החשובים בפארק הקרוי Centrosaurus Bone Bed או ערוגת עצמות הצנטרוזאור.Bone Bed או ערוגת עצמות היא אוסף עצמות פזורות של הרבה חיות על שטח גדול. במשך שנים התעלמו מהן לטובת שלדים שלמים של חיה זו או אחרת אבל אז הבינו שדווקא הריכוזים האלו מסבירים את סביבת החיים והמוות של הקבוצות האלו. כ 200 אוספים כאלו נמצאו בפארק. אוסף מעניין וחשוב הוא זה של עצמות הצנטרוזאור (דינוזאור בעל קרן אחת במרכז הראש) שנתגלה ב1977. צוות הפארק (שבו יש שלוחת השדה של מוזיאון טיירל שבו היינו) התחיל לחפור ולאט לאט הבינו שלפניהם אתר בגודל של שדה כדורגל (אמריקאי שהוא 109 מטר ולא כדורגל כמו שאנחנו מכירים שאורך השדה הוא 91 מטר). היו שם בממוצע כ 111 עצמות למטר רבוע. לאט, עם החפירות הזהירות הם גילו סיפור מעניין:
ראשית, היה זו העדות הראשונה שדינוזאורים בעלי קרניים נעו בעדרים גדולים שכן 85% מהעצמות היו של צנטרוזאורוסים והעריכו שהיו שם כ 300 פריטים. נמצאו עצמות של כל קבוצות הגיל שיש בעדר חיות – מבוגרים וצעירים. העצמות היו פזורות לאורך נתיב של נהר קדום וכמעט כולן היו מנותקות זו מזו. נמצאו גם שיניים של אלברטזאורוס – טורף דמוי טי-רקס, שנהג לצוד צנטרוזאורוסים ושהיה משיל אל שיניו כשקהו. רוב העצמות הכילו סימני נשיכה ושבירה
מכל אלו בנו את הסיפור הבא שנשמע די אמין לנוכח העובדות: עדר גדול של צנטרוזאוסים נדד בחיפוש אחר מזון. הם הגיעו לאפיק נהר שעלה על גדותיו. העדר היה כה גדול שהמשיך לנוע, דוחף את החיות הקדמיות אל המים שם איבדו אחיזה, טבעו ומאות חיות נסחפו במורד הזרם כשהמים דוחפים אותם אל הסלעים (ושוברים להם את העצמות)
השטפון סחף את החיות המתות וקיבץ אותן על שטח מסוים וכאשר נסוגו המים נשארו גופות החיות מוטלות על החוף. אז הגיעו אלברטוזאורוסים טורפים ועשו חגיגה כשהם מפזרים חתיכות בכל מקום.
כך נראה אתר החפירות של ערוגת עצמות הצנטרוזאורוסים, עם כל המכשירים והאינסטרומנטים
A Dinosaur dig site in Dinosaur Provincial Park
גם כאן מכל מקום נשקף הנוף המדהים של ה Badlands
Badlands overlook
עם כל המאפיינים שלמדנו להכיר בסיור שלקחנו מהמוזיאון כמו גבעות מאבן בוץ (Mudstone)
Mudstone hills
הפעלנו את טכניקות החיפוש שלמדנו ואכן תוך דקות מצאנו כמה שברי עצים מאובנים ועצמות מאובנות. זה פשוט מרשים כמה יש שם, מונח על פני השטח ועמה מופיע אחרי כל גשם כשהגבעות נשחקות. לשמחתם של הצעירים גם מצאנו "סבאים" (איך מתרגמים את זה לאנגלית???)
לאחר ארוחת הצהריים יצאנו לסיור הידוע באוטובוס בלי מזגן (בדיוק התקלקל) בחום אימתני. קיבלנו מדריך ותיק בשם פרד שאמנם ידע המון אבל קשקש כל הזמן והמון דברים שכבר למדנו במקומות אחרים, בימי הדינוזאורים הקודמים שלנו. ההבדל היה שלפרד היו מפתחות למחסום שחסם את הדרך אל תוך הגבעות, הלאה מהשטחים הציבוריים ותוך דקות היינו בשטחי הפארק.
גם כאן ראינו Hoodoos וגם כאלו שכבר איבדו את הגג ובתור Nudoos (הסבר בפוסט הקודם – תעקבו לפי הסדר!) החלו להשחק
Hoodoos and Nudoos without the protective "roof" destined to erode
שוב ושוב עצרנו, ירדנו מהאוטובוס לקצת חמצן שהיה חסר בפנים ולהסברים על האבנים השונות, השכבות והעידנים של הפארק. אחת התחנות היתה צריף קטן הנעול בדלתות פלדה. בתוכו, גוש אבן המונח בחול. הגוש הכיל שלד מאובן in situ (בלטינית, במקומו המקורי או במצבו הטבעי) של קוריטוזאור או Corythosaurus אוכל עשב שנבחר להשאר כמו שהוא כדי להראות איך מוצאים שלד
A skeleton of a Corythosaurus, in situ, in a block of stone
פרד הסביר לנו על הקוריטוזאור
והראה לנו את החלקים. כאן למטה, עצם החזה והצלעות הבולטות ומימין הגולגולת עם המקור דמוי הברווז והכרבולת שנתנה לו את שמו (דמוי קסדה קורינתית)
The breast plate with the ribs and the skull with the duck bill and crest
וכאן עצמות הרגל המסיביות
The massive leg bones
וכאן, ניתן לראות משהו באמת נדיר, פיסת עור שהתאבנה והשאירה לנו עדות כיצד נראה עורו של הדינוזאור (אללי, בלי הצבע) משהו ממש נדיר כיון שלצורך זה החיה צריכה להקבר תחת כמות גדולה של חול תוך שעות ספורות
Pieces of dino skin which was fossilzed, giving us a notion how it looked
בדרך החוצה ראינו עוד תצורות קרקע יפיפיות
Amazing rock formations in sandstone
וגם את הגמל המפורסם עם הפירמידות ברקע
Dinosaur Park's famous camel with the pyramid in the background
חזרנו מהר למחנה כיון שבאופק החלו להאסף עננים שחורים וראינו ברקים. פרד הודיע שחייבים לחזור כיון שהדרכים בתוך הפארק סלולות על אבן בוץ והופכות להיות בלתי עבירות לכלום ברגע שהן נרטבות.
חזרנו למחנה לפגוש את סטיבן שמיהר לחבק את נדב ותוך שניות נעלמו השניים שנית לשחק בחרבות ולמגרש המשחקים הקרוב. מיהרנו להתארגן כיון שידענו שבערב, באמפיתיאטרון של המחנה ישנה הצגה לילדים בשם Dinosaurs in Time and Space שהופקה ע"י צוות המדריכים. כל יום שניים אחרים מופיעים בהצגה מושקעת אותם הם כתבו והפיקו – כך לכל חודשי הקיץ והלילה – המופע הפותח!
המופע היה ממש מושקע, עם תלבושות מגניבות וכשרון משחק לא רע בכלל. הילדים צחקו למרות שהבינו רק חלק דרך תרגום אבל הומור סלפסטיק עובד גם דרך אנגלית
A kiddie show, written, produced and presented by camp staff
אוהד כמעט נחנק מרוב צחוק כשדיפלודוקוס ענק (שני השחקנים, האחרונה מחופשת לציפור על גבו) ניסה לטעום ילדים ודרש להיטעם גם הוא
Ohad trying to participate
ואחרי ההצגה שהלכנו להודות לשחקנים, לא ויתר על ההזדמנות להתלבש כספינוזאורוס
חזרנו לאוהל שלנו ולאש שהדלקנו. נדב וסטיבן שוב השתוללו להם ואנחנו הסתכלנו בדאגה על הברקים התכופים, סופרים שניו
ת עד לרעם. חיזקתי את האוהל וכיסוי הגשם בידיעה שהלילה יהיה שמח. הילדים נרדמו בצ'יק אבל דקות אח"כ הכתה בנו הסופה. הגשם היה ממש חזק והברקים האירו את האוהל. חיפשתי נקודות טיפטוף או היקוות של מים בחשש אבל לא היו (פרט לחוטון קון שהוסר למחרת בבוקר) נורית נרדמה אף היא ואני המשכתי להאזין לבלגן שבחוץ, לרעמים ולברקים עד שגם אני נרדמתי.
בבוקר הכול היה רטוב, אבל השמש זרחה והחלה ליבש את האוהל. יצאנו ללא פגע. ויתרנו על כל הסיורים הרגליים כיון שידענו שהכל מבוצבץ וגם נורית המשיכה לסבול מאלרגיה מסתורית ולכן התקפלנו באיטיות ויצאנו חזרה לקלגרי.
אחת מהדברים שהכי נהנינו בו בפארק היה שנדב גילה חבר חדש לכמה ימים. הוא וסטיבן הסתדרו מדהים באוצר מילים קטן ותנועות ידיים. הם פשוט התרוצצו לכל כיוון בחופשיות ונדמה היה כי הכירו עוד מזמן. נדב עצמו, בגילוי לב נדיר, הסביר לי בלילה שהוא קצת מתגעגע לחברים שלו (אתם שומעים עידו, נועה, מתן, טל, עומרי, תומר וכל מי שאולי השמטתי כי נדב ישן עכשיו) ולכן נורא כיף לו להכיר חברים חדשים ולשחק איתם.
הנה הצמד חמד, בלילה לפני שהכל נשטף
ולטובת קוראינו בשפה האנגלית:
Steven and Nadav
One of the best things about our stay in Dinosaur Provincial Park was that Nadav met Steven and we met Michelle,Jeff and Lorna. It was fun seeing them getting along with a small vocabulary (mainly "yes" and "no"), grunts and hand gestures. Nadav told me later on, at night, that he misses his friends left behind in Israel for such a long time( we are traveling now for almost two months) and it was great having a new friend at his age to play with. We enjoyed the new wings he grew for himself, disappearing for lengthy periods to come back and tell us, in a shiny, sweaty, red face about the things they did toghther.
During our trip we touch the lives of others. Sometimes things just click, like it clicked with Tim, in Bellingham and then we can go on with great memories and a picture
חזרה לקלגרי
תוך שלוש שעות הגענו מאמצע השממה לאמצע קלגרי, חזרה לאותו מלון שעזבנו לפני ימים ספורים לקראת חגיגות הראשון ליולי, יום העצמאות הקנדי. הילדים לא בזבזו זמן וירדו לבריכה
Back in Calgary, after Dino Park – Nadav and Ohad returned to the pool and the slide
אחרי שהתרעננו ורחצנו את אבק המדבר מגופינו יצאנו העירה לנסות את מזלנו שוב במגדל המפורסם של קלגרי
הפעם הצלחנו. עלינו למעלה לחזות בפלא. יש שם אזור עם רצפת זכוכית שלמרות שאין לי שום פחד גבהים הרגל קצת רעדה כשפסעתי פנימה. לילדים זה היה ברור מאילו
Ohad standing on glass floor, on top of Calgary tower
ככה זה נראה כשמסתכלים ישר למטה
looking down through the glass floor
וככה שמסתכלים הצידה
Calgary overlook from top of the Calgary Tower
נדב רצה גם להראות לכם את הפרה החביבה עליו מפרויקט פרות דומה לאלו שנערכו גם במקומות אחרים בינהם תל אביב
Nadav and the Bart Cow
מחר יומה של קנדה!
מסעותינו בגולה הדוויה 